אף כי "עבר זמנה של תל אביב הקטנטנה", כדברי המשורר חיים חפר באחד ממערכוניו הנוסטלגיים, משתמרים, עדיין, כמה משרידיה, שלמרבה המזל נותרו על תילם ולא זכו לטעום את נחת זרועו של גרזן הכורת העירוני. אחד מהם הוא ה"בראוהוס" (שדרות רוטשילד 11), ששמו יצא לפניו כמבשלת הבירה היחידה בארץ ושהפך בעשור האחרון לאחת המסעדות המובילות בעיר הגדולה.
המסעדה, האידיאלית לארוחות משפחתיות, ממוקמת בבית עב-קירות, הספוגים באווירה של ראשית העיר, והיא מוקפת בתי באוהאוס משוחזרים ומשופצים - זכר לימים היסטוריים שאינם עוד.
מלבד המגוון הייחודי של בירות, המופקות במקום, התפרסמה המסעדה בשל ארוחות הגורמה שהיא מציעה לסועדיה, ממבחר התרבויות הקולינריות.
מנות נדיבות
סביב אחד משולחנות העץ המאסיביים, נוסח ימים עברו, הסבנו לארוחת-צהריים עסקית. פתחנו במנה נדיבה של אגרול קוריאני מטוגן בשמן עמוק, ממולא בירקות וברוטב פיקנטי, שהיה לעילא ולעילא. המשכנו בעיקרית - כבדי-עוף ביין שיכור, שלוו בפירמידה של אורז. המנה המתקתקה והדשנה הייתה משובחת ושחתה ברוטב ממש ייחודי. בת הזוג בחרה בשרימפס בחמאה ופטריות-טמפורה, עם מחית תפוחי-אדמה. לרוויה לגמנו לימונענע ופנטה מרעננות ועוד נותר בנו כוח לקינוח משותף. מן המבחר המגוון דלינו את גלידת הקוקוס בשבבי פקאן. נדלקנו על המנה משיבת הנפש ביומו הקלנדרי האחרון של הקיץ הישראלי.
האספרסו הכפול שביקשנו היה דומיננטי וארומטי, בנוסח קפה איטלקי אמיתי. השירות היה אדיב וסובלני, אבל השירותים, לעומת זאת, ידעו מן הסתם ימים טובים יותר.
מחיר הארוחה לשניים הסתכם ב-285 שקל והוספנו תשר של 40 שקלים. בסולם הקולינרי הקובל זיכינו את "ברוהאוס" ב-9 מתוך 10 הנקודות האפשריות ועוד נשובה אליה בהקדם.
