מגבלות השררה

שרי אריסון מינתה את דני דנקנר לתפקיד מנכ"ל אריסון השקעות. המינוי הפתיע רבים וטובים, ובעיקר את ראשי בנק ישראל, שהשתמשו לרעה בכוחם לפני מספר חודשים כדי להביא להתפוטרותו של דנקנר מראשות בנק הפועלים - בלא שפעלו כמתחייב מהחוק ובלא שנימקו כדבעי את עילת דרישת ההדחה.

ההימנעות מחובת ההנמקה מהווה, לכשלעצמה, פגיעה קשה ביותר באורגני בנק הפועלים, ובראשם מועצת המנהלים של הבנק, המחויבת לפעול לא רק על-פי חוק הבנקאות, אלא גם על-פי דיני החברות.

הדרישה שהופנתה כלפי חברי דירקטוריון בנק הפועלים לבטל דעתם ולפעול למעשה להדחת דנקנר, חוזרת עתה כבומרנג כלפי שני האישים שהשתמשו יתר על המידה בכוח השררה: נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר; והמפקח על הבנקים בבנק ישראל, רוני חזקיהו. שניהם לומדים עתה פרק חשוב בדבר מגבלות השררה.

פישר פועל גם בתחומים אחרים באופן שעוד ידובר בו רבות. אחד מהם: הוא נמנע מחובת ההנמקה נוכח פעולותיו בשוק הכספים. הוא נמנע מלהסביר מדוע הוא מעמיק את הסיכון של מדינת ישראל בכך שהוא ממשיך לרכוש מיליארדי דולרים, משל הוא לבדו יכול לבלום את השחיקה העולמית בערך הדולר. מיותר כמעט לציין: את המחיר נשלם כולנו. החשב הכללי (לשעבר) במשרד האוצר, ירון זליכה, כבר מתריע בשער.

שרי אריסון הלכה על קרקע בטוחה, לפחות מבחינה משפטית, כאשר החליטה למנות את דנקנר למנכ"ל אריסון השקעות - החברה-האם המהווה את זרוע ההשקעות של קבוצת אריסון שבבעלותה ובשליטתה. התקדים - קבוצת רקנאטי:

• נגיד בנק ישראל, פרופ' מיכאל ברונו, דרש להדיח את בכירי בנק דיסקונט בעקבות מסקנות ועדת בייסקי (ועדת החקירה לעניין ויסות מניות הבנקים), ובראשם את בני משפחת רקנאטי שהיו בעלי השליטה הישירה בבנק;

• בני משפחת רקנאטי, ובכירים נוספים עימם, התנגדו בתוקף. הם טענו שהמדינה עצמה אחראית לויסות, מה שהיה נכון. לכן הם פתחו במאבק משפטי וערערו על סמכותו של הנגיד לכפות את פיטוריהם;

• לאחר מאבק ציבורי מן הגדולים שהיו במערכת הבנקאית, נאלצו בני משפחת רקנאטי לפרוש מהבנק. יחד עימם פרש גם אלי כהן, ואז הם עשו את התרגיל הבא:

• נערך רה-ארגון מחודש בכל הקבוצה. בני המשפחה ואלי כהן עימם עברו, כאיש אחד וביום אחד, לכהן בתפקידים פעילים בחברה-האם ששימשה חברת אחזקות. רפאל רקנאטי המנוח, האיש שהיה כל-יכול, מינה עצמו לעמוד בראש חברת אי.די.בי. אחזקות, ששלטה הן בבנק דיסקונט והן באי.די.בי. פיתוח (זרוע ההשקעות). אלי כהן מונה למנכ"ל. בני משפחה נוספים, ובהם אודי רקנאטי וליאון רקנאטי, מונו לתפקידי מפתח נוספים;

• המהלך המבריק הפתיע אז את הנגיד ברונו ואת המערכת הבנקאית כולה, אך לנגיד דאז לא היה מה לומר. התוצאה: רקנאטי היה האיש שמינה את הדירקטורים בבנק דיסקונט וכן את יושב-הראש ואת המנכ"ל, ודרכם המשיך למעשה לשלוט בבנק דיסקונט.

תהליך דומה מתרחש עתה, אם כי נוכח נסיבות אחרות לגמרי. אז הואשמו בני משפחת רקנאטי באחריות פלילית לויסות; כנגד דנקנר, לעומת זאת, מופנית לכל היותר אצבע מאשימה בשל מהלכים שגויים שאירעו בבנק הפועלים - וגם טענות אלה עדיין לא הוכחו כדבעי - חלק מהן עוד בטרם מונה ליושב-ראש.

ידו של הנגיד - שניצל לרעה את כוח השררה - על התחתונה. סטנלי לומד עתה את מגבלות הכוח, ואם ישאל את יועציו המשפטיים יקבל מענה לפיו אין מה לעשות ועליו לבלוע את הגלולה המרה. שרי אריסון, לעומת זאת, פעלה על-פי התקדים של רקנאטי-דיסקונט. את מינויו של דנקנר היא נימקה בכישוריו המקצועיים ולא חלילה כהתרסה נגד בנק ישראל. אריסון מוכיחה עתה כי היא גם בעלת המאה, גם בעלת הדעה וגם אשת עסקים שאינה זונחת פצועים בשטח. עכשיו חלה על דנקנר חובת ההוכחה: לתרום ככל יכולתו וכישוריו לעסקי קבוצת אריסון ולהביא להעצמת נכסיה.