על העיוורון

לעיתים קרובות כותבת יעל פז-מלמד באתר NRG של מעריב, ולעיתים קרובות אני בוחר שלא להגיב כיוון שדעתה ידועה לכל, ואיש לא יזיז אותה מילימטר ממה שלדעתה הוא קודש קודשים.

בהיעדר אג'נדה ממש ברורה, בוחרת הגברת פז-מלמד לפנות למר נתניהו בקול נרגש, לשנות את ההיסטוריה על-ידי, שימו לב, פינוי ההתנחליויות. כמה מפתיע! איזה אומץ! רק נתניהו יכול לשנות את ההיסטוריה.

אבל, גברת פז-מלמד, מה הלאה? האם בעקבות הריסת ההתנחלויות, שלדעתך מהוות מכשול רציני לשלום, אבו מאזן וחבר מרעיו המרצחים יזרקו לפח את האמנה הפלשתינית שקוראת להשמדת ישראל? יכירו במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי? יורידו את ניסיונות הפיגועים שרק בזכות היישובים ביו"ש נמנעים מלהגיע אלייך לחצר?

התשובה היא שלילית, גברת מלמד. בוועידת הפתח האחרונה, הצהיר אבו מאזן, שלעולם לא יכיר במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, לעולם לא ייפסק המאבק עד שתשוחרר כל פלשתין (תרגום: כל שטח מדינת ישראל כולל תל אביב, רמת גן, חיפה וגבעתיים), והוא מקבע למעשה את אימרתו של אחד מקודמיו, אחמד שוקיירי, שאמר על היהודים - "הגברים לים, הנשים לנו".

רק מאבק בסגנון הנאום המעולה של מר נתניהו בוועידת האו"ם, והכרה של כל חלק בעם היהודי כי ארץ ישראל היא ארץ האבות - יסיימו את הסכסוך במזרח התיכון באופן כזה שנוכל לחיות את חיינו כאן בשקט.

זהו המסר שצריך גם לעבור לאובמה נשיא ארה"ב. ולא, נתניהו לא נבחר כדי לקדם את האג'נדה של מרצ-יחד, שיושבים כעת עם שלושה מנדטים באופוזיציה; הוא נבחר כדי לקדם את האג'נדה שעליה חתום מצע הליכוד, ולמרות שזה לא נראה לך הגיוני, גברת מלמד, רוב העם המוחלט, תומך באג'נדה זו.