הכלבים שלנו והילד שלהם |
בימים שלפני פרוץ האינתיפאדה הנוכחית, ארגנתי סיורים של אלפי ישראלים בשטחי הרשות הפלשתינית.
במשך ארבע שנים, לעיתים כמה פעמים בשבוע, סיירתי ברחובות עזה, שכם, חברון, ח'אן יונס, ג'נין ורמאללה.
ישראלי שאינו לובש מדים ואינו נושא נשק.
הסיורים לא נשאו כל גוון פוליטי, אלא היסטורי ותרבותי. סיירו בהם ישראלים מכל הגילאים, האוחזים בהשקפות שונות.
יתכן שאלמלא החוויה הלא צבאית הזאת, הייתי מאמין לכל דיווחיה של התקשורת הישראלית לגבי "הפלשתינים".
נדמה לי שרבים מאתנו שכחו, כי בשטחי הרשות הפלשתינית של אז, האווירה הייתה אחרת: אופטימית ומלאת חיים.
הקסבה ההרוסה של שכם הפכה לרחובות משוחזרים ונקיים - בהן הקימו אנשי עסקים פלשתינים מלונות פאר. ביריחו הוקמו רכבל ומרכז תיירות מפואר. בעזה - טיילת, מלונות, וכפרי נופש קסומים על חוף הים. העיר עזה נעשתה באחת לעיר רוויה בגורדי שחקים, ולמרכז תיירות שוקק, אליו נהרו בכל שבת אלפי ערבים-ישראלים.
המרכז העתיק של בית לחם הפך לאחד מהמקומות המרתקים, הנקיים והיפים ביותר בארץ ישראל. העיר רמאללה המתה בכל ערב באלפי מבלים בבתי קפה ומועדונים. ובדהנייה, הסמוכה לרפיח, הוקם שדה התעופה הפלשתיני הבינ"ל - מבנה מרשים, אשר נבנה במימונו של מלך מרוקו, והיווה מקור לגאווה והתרגשות כמעט לכל פלשתיני.
ידה של פלשתין החילונית, הרוצה לשים סוף לסכסוך עם ישראל, הייתה אז על העליונה.
התלוויתי לאלפי ישראלים שסיירו ברחובות ובשווקי הרשות הפלשתינית. מסביב נתקלנו כמעט רק בחיוכים, לחיצות ידיים וברכות. אנשים ברחוב לא היססו למתוח ביקורת על הנשיא ערפאת וללעוג לשחיתות ממשלתם. רובם הגדול רצה שלום.
ביום ג' השבוע, בעמוד 14 של עיתון "ידיעות אחרונות", שלוש שנים לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, מדווחים כתבי העיתון על עוד מבצע רחב-היקף של צה"ל בעומק רמאללה. כבדרך אגב, בגוף הכתבה, הם מספרים לנו כי "בפעולה נהרג גם ילד בן 9 ממחנה הפליטים אל-עמרי". ללא תיאור התקרית, ללא הסבר, ילד בן 9 מת.
במסגרת גדולה בצד שמאל, בעמוד 15, כתבה הנושאת את הכותרת: "הכלבים שילמו את המחיר" - כתבה המתארת את מותם של שני כלבי צה"ל שנהרגו באותה הפעולה, ותיאור פציעתו של כלב מסכן נוסף -העונה לשם ברי.
כך סיפר העיתון: "הכלב הנוסף שנפצע, ברי, הפגין גבורה גם הוא. ברי, השייך ליחידת 'עוקץ', נכנס לתוך בית שבו היה מחבל, איתר את מקומו - וניסה לתקוף אותו. המחבל ירה לעברו מספר יריות, וברי ספג שני כדורים בצווארו ונפצע באורח בינוני. למרות פציעתו הצליח הכלב, מסוג רועה בלגי, לצאת מהבית, ואז התמוטט. רופא צבאי, שהבין שהכלב פצוע, טיפל בו וחבש אותו. לאחר מכן פונה הכלב לבית החולים הווטרינרי בבית-דגן, שם הוא מטופל בידי ווטרינרים. מפעילו של הכלב כבר הגיע אתמול לבקר את ידידו שנפצע, והוא מחכה לשחרורו.
גורמים בצה"ל ציינו אתמול כי הסתערות בכלבים על המחבלים מנעה פגיעה בחיי אדם. סרן תומר, קצין האג"מ של יחידת 'עוקץ', סיפר אתמול כי מאז תחילת העימות עם הפלשתינים נהרגו 15 כלבים של היחידה. "זה עצוב וכואב שהכלבים נהרגים, אבל במשוואה שבין חיילים לבין הכלבים, חיי הלוחמים חשובים יותר", אמר".
אכן סיפור עצוב - הילדים שלנו, הילדים שלהם, הכלבים שלנו.
לאחר שלוש שנות אינתיפאדה, אנחנו והם - נעשינו אטומים...
במשך ארבע שנים, לעיתים כמה פעמים בשבוע, סיירתי ברחובות עזה, שכם, חברון, ח'אן יונס, ג'נין ורמאללה.
ישראלי שאינו לובש מדים ואינו נושא נשק.
הסיורים לא נשאו כל גוון פוליטי, אלא היסטורי ותרבותי. סיירו בהם ישראלים מכל הגילאים, האוחזים בהשקפות שונות.
יתכן שאלמלא החוויה הלא צבאית הזאת, הייתי מאמין לכל דיווחיה של התקשורת הישראלית לגבי "הפלשתינים".
נדמה לי שרבים מאתנו שכחו, כי בשטחי הרשות הפלשתינית של אז, האווירה הייתה אחרת: אופטימית ומלאת חיים.
הקסבה ההרוסה של שכם הפכה לרחובות משוחזרים ונקיים - בהן הקימו אנשי עסקים פלשתינים מלונות פאר. ביריחו הוקמו רכבל ומרכז תיירות מפואר. בעזה - טיילת, מלונות, וכפרי נופש קסומים על חוף הים. העיר עזה נעשתה באחת לעיר רוויה בגורדי שחקים, ולמרכז תיירות שוקק, אליו נהרו בכל שבת אלפי ערבים-ישראלים.
המרכז העתיק של בית לחם הפך לאחד מהמקומות המרתקים, הנקיים והיפים ביותר בארץ ישראל. העיר רמאללה המתה בכל ערב באלפי מבלים בבתי קפה ומועדונים. ובדהנייה, הסמוכה לרפיח, הוקם שדה התעופה הפלשתיני הבינ"ל - מבנה מרשים, אשר נבנה במימונו של מלך מרוקו, והיווה מקור לגאווה והתרגשות כמעט לכל פלשתיני.
ידה של פלשתין החילונית, הרוצה לשים סוף לסכסוך עם ישראל, הייתה אז על העליונה.
התלוויתי לאלפי ישראלים שסיירו ברחובות ובשווקי הרשות הפלשתינית. מסביב נתקלנו כמעט רק בחיוכים, לחיצות ידיים וברכות. אנשים ברחוב לא היססו למתוח ביקורת על הנשיא ערפאת וללעוג לשחיתות ממשלתם. רובם הגדול רצה שלום.
ביום ג' השבוע, בעמוד 14 של עיתון "ידיעות אחרונות", שלוש שנים לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, מדווחים כתבי העיתון על עוד מבצע רחב-היקף של צה"ל בעומק רמאללה. כבדרך אגב, בגוף הכתבה, הם מספרים לנו כי "בפעולה נהרג גם ילד בן 9 ממחנה הפליטים אל-עמרי". ללא תיאור התקרית, ללא הסבר, ילד בן 9 מת.
במסגרת גדולה בצד שמאל, בעמוד 15, כתבה הנושאת את הכותרת: "הכלבים שילמו את המחיר" - כתבה המתארת את מותם של שני כלבי צה"ל שנהרגו באותה הפעולה, ותיאור פציעתו של כלב מסכן נוסף -העונה לשם ברי.
כך סיפר העיתון: "הכלב הנוסף שנפצע, ברי, הפגין גבורה גם הוא. ברי, השייך ליחידת 'עוקץ', נכנס לתוך בית שבו היה מחבל, איתר את מקומו - וניסה לתקוף אותו. המחבל ירה לעברו מספר יריות, וברי ספג שני כדורים בצווארו ונפצע באורח בינוני. למרות פציעתו הצליח הכלב, מסוג רועה בלגי, לצאת מהבית, ואז התמוטט. רופא צבאי, שהבין שהכלב פצוע, טיפל בו וחבש אותו. לאחר מכן פונה הכלב לבית החולים הווטרינרי בבית-דגן, שם הוא מטופל בידי ווטרינרים. מפעילו של הכלב כבר הגיע אתמול לבקר את ידידו שנפצע, והוא מחכה לשחרורו.
גורמים בצה"ל ציינו אתמול כי הסתערות בכלבים על המחבלים מנעה פגיעה בחיי אדם. סרן תומר, קצין האג"מ של יחידת 'עוקץ', סיפר אתמול כי מאז תחילת העימות עם הפלשתינים נהרגו 15 כלבים של היחידה. "זה עצוב וכואב שהכלבים נהרגים, אבל במשוואה שבין חיילים לבין הכלבים, חיי הלוחמים חשובים יותר", אמר".
אכן סיפור עצוב - הילדים שלנו, הילדים שלהם, הכלבים שלנו.
לאחר שלוש שנות אינתיפאדה, אנחנו והם - נעשינו אטומים...
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| ברחבי הרשת / פרסומת |

