בימים אלה מתנהלים ויכוחים סוערים בעניין כוונת שר המשפטים יעקב נאמן, לפצל את תפקיד היועמ"ש. אפתח בהצהרה שאין לחשוד בי באהבה לנאמן. בהיותו שר אוצר, ניהלתי מאבק לביטול מס רכוש. מסיבות שלא היו מובנות, נאמן המציא מידע כוזב לוועדת הכספים, עד שפניתי כנגדו בתלונה פלילית (שסורבה).
יש מי שמתנגדים לפיצול ומצדיקים זאת בכך שמזוז הצליח להכניס לכלא שני שרים. כאילו שזה המבחן להצלחתו של יועמ"ש, אחרים, תומכים או מתנגדים מסיבותיהם. פרופ' אהרן ברק, מציע נוסחת פלאים, למנות יועץ עם אותן סמכויות לארבע שנים במקום שש, ובינתיים ועדה חדשה תדון בסוגיית הפיצול. לפני הכל, רצוי להבין כיצד נבנה מעמדו של היועמ"ש ומומלץ לעיין בשלושה מאמרים.
(א) "היועץ המשפטי לממשלה, סמכויות ייעוץ, ייצוג ותביעה כללית, סקירה משווה", עו"ד ליאור בן-דוד, מרכז המחקר והמידע, הכנסת, 14.2.07. [קישור] הסקירה המשווה הוכנה לצורך דיון בהצעת חוק התובע הכללי פ/1919/17 שהניח ח"כ בני אלון ביום 8.1.07. הצעה דומה הוא הניח גם ביום 7.5.07 (פ/2499/17). שתי הצעות דומות הניח גם ח"כ אריה אלדד ב-5.2.07 (פ/2072/17) וב-1.4.09 (פ/606/18).
הסקירה משתרעת על 31 עמודים ואין כמובן אפשרות לתארה במסגרת רשימה זו. רק נציין בקצרה שבעניין מעמד היועמ"ש, אנו עם סגולה וליצירתיות שלנו אין מתחרים. לא תמיד זה היה המצב והאירועים שהביאו לכך, מתוארים במאמרים הבאים.
(ב) "איך איבדה הממשלה את זכותה לייצוג משפטי", אוולין גורדון, "תכלת" 4, גיליון קיץ 1998 [קישור] אוולין גורדון (עתה בג'רוזלם פוסט) היא עיתונאית מדהימה במאמריה המפורטים והיסודיים. מאמר זה שהוא בעל אופי אקדמי לכל דבר, מתאר את השתלשלות האירועים שהפכו את היועץ המשפטי לממשלה, מעובד מדינה שתפקידו לייעץ, לבעל סמכות שיפוטית שמפקח ואוכף את סמכותו על הממשלה וכל זאת ללא חקיקה. מי שאחראי לכך ישירות יותר מכל הוא מאיר שמגר, השתלטן הגדול של מערכת המשפט מאז ומעולם.
מכל האירועים המתוארים במאמר, שניים מהווים את נקודות המפנה במעמדו של היועמ"ש. האירוע הראשון, התרחש בעת ששמגר היה יועץ משפטי לממשלה. בשנת 68', הוכנס תיקון לחוק יסוד הממשלה כדלקמן: 'שר הממונה על ביצועו של חוק רשאי ליטול לעצמו כל סמכות, למעט סמכות בעלת אופי שיפוטי, הנתונה על-פי אותו חוק לעובד מדינה'. ומדובר בעצם במתן תוקף לנוהל שכבר היה קיים, ושמגר ניצל היטב את התיקון. זמן קצר לאחר התיקון, שמגר נסע לחו"ל בענייני הממשלה, ושר המשפטים שפירא, כמקובל באותם ימים, התכונן ליטול לידיו את סמכויות היועץ המשפטי. אלא שהפעם, בניגוד למקובל, שמגר התנגד בטענה שסמכויות היועמ"ש הן 'בעלות אופי שיפוטי', ולפיכך אין השר יכול ליטול אותן לעצמו. גורדון ממשיכה ומתארת, שהשר שפירא לא התקומם כנגד קביעת שמגר, ונקבעה עובדה.
האירוע השני מתייחס למקרה המוכר כפס"ד פנחסי. בשנת 93' התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"צ לפטר את דרעי, לאחר שהיועמ"ש חריש הודיע על כוונתו להגיש נגדו כתב אישום בגין שוחד ומרמה. חריש צידד בעותרים ואילו רה"מ רבין, התנגד וטען שאין לפטרו כל עוד לא הוגש כתב אישום. באוגוסט 93', פנתה לבג"צ עמותת "אמיתי" (בראשות העיתונאי אריה אבנרי) בעתירה דומה, להרחיק מתפקידו גם את סגן-שר הדתות רפאל פנחסי לאחר שהיועמ"ש חריש הכין גם נגדו טיוטת כתב אישום בגין עבירות על חוקי המס ועל חוק מימון מפלגות. גם במקרה זה, רבין התנגד, אלא שחריש צידד בעותרים, וסירב להופיע בבית המשפט לדיונים בשתי העתירות. פרקליטת המדינה דורית ביניש, נאלצה איפה לייצג בבית המשפט הן את היועמ"ש והן את ראש הממשלה, למרות עמדותיהם המנוגדות."
ב-8.9.93, תמך הרכב מורחב של חמישה שופטים בראשות שמגר בעמדת חריש, ופסק שעל רבין לפטר את דרעי ופנחסי. בכך הוא קבע שהיועץ המשפטי לממשלה, אינו יועץ אלא למעשה שופט הממשלה, ודעתו היא הקובעת, ובכך שמגר חתם על פסיקה המאששת את עמדתו משנת 68'.
(ג) "דוח שמגר למעמד שמגר", שבתאי עזריאל, 19.9.06 [קישור] השלב האחרון בטרילוגיה, הגיע בשנת 1997 בעקבות "פרשת בראון". שר-המשפטים צחי הנגבי, מינה ועדה לבחינת מכלול ההיבטים בדבר כשירותו של מועמד לתפקיד היועמ"ש, דרך מינויו, וכל סוגייה נוספת הקשורה לכהונתו. אירוע זה הוא מסוג המקרים שבהם אתה משפשף את עיניך ולא מאמין, עד להיכן מסוגלת להתדרדר האינטליגנציה הלאומית. בראש הוועדה ישב שמגר ואליו הצטרפו ארבעה משפטנים בכירים. הדוח נראה כאילו רמטכ"ל בדימוס ועוד ארבעה אלופים המליצו כיצד למנות רמטכ"ל ואילו סמכויות להעניק לו.
דוח זה מצוטט תדיר על-ידי מתנגדי הפיצול בעת שדנים במעמדו של היועמ"ש, וכביכול הוא מהווה יצירת פאר חשיבתית.
פיצול עכשיו
ולעצם העניין, ללא קשר להיסטוריה ולמה שמתרחש במדינות אחרות, דוח מבקר המדינה המתייחס למחדלי מינהל, הולך ותופח מדי שנה. מאיר שמגר, אהרן ברק ואליעזר גולדברג, טענו בהזדמנויות שונות שהפקידים בהתעמרותם וזילזולם באזרח, אשמים במרבית העתירות לבג"צ. השלושה, לא פעלו נגד הפקידים בהיותם שופטים או יועצים משפטיים לממשלה או מבקרי מדינה. מספר הליקויים והפגמים בעבודת המינהל הוא כה גדול, עד שכל טענה כאילו הכל תקין, דורשת הסברים נוקבים, מהם שיקוליו של הטוען.
אשר על כן, פיצול עכשיו!
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
