מה המשותף לסוחר נשק שנחשד בפלילים, אוליגרך אוקראיני, בעלי בית"ר ירושלים, אוליגרכים רוסים ועבריין מס אמריקני? כולם היו בין התורמים לוועידת הנשיא שהתקיימה בשבוע שעבר בירושלים, ברוב פאר והדר בחסותו של שמעון פרס ובהשתתפות בכירי המשק ושועיו. אליהם הצטרפו עוד כ-20 מעשירי ישראל ויהדות העולם, שכמעט לכולם יש אינטרסים עסקיים רחבי היקף בישראל וכולם מתחככים יום-יום עם הפוליטיקאים, המחוקקים והרגולטורים.

אם מישהו היה צריך הוכחה לכך שישראל היא רפובליקת בננות, הנה היא לפניו. נשיא המדינה נותן את שמו לוועידה בה הון-שלטון-עיתון צמודים זה לזה, ואשר עצם קיומה מותנה ברצון הטוב ובכיס העמוק של בעלי אינטרסים מסחריים ופוליטיים. לשמעון פרס זה לא מפריע. ואין פלא. הרי הוא עצמו קיבל מאות אלפי שקלים בתרומות בלתי חוקיות מאילי הון זרים, ורק משום שלא הועמד לדין - יכול היה להפוך לאזרח מספר אחת שלנו. במילה אחת: חרפה.

מהם הכישורים שמצדיקים משכורת חודשית של 120 אלף שקל ועוד אופציות ב-1.34 מיליון שקל לחיים רמון כיו"ר חברת לייפווייב ("כלכליסט", 25.10)? יש גם לזכור, שמשרתו של רמון בלייפוויב תהיה חלקית בלבד, שכן הוא נמצא בעיצומו של מסע איסוף דירקטוריונים.

הכישורים העיקריים של רמון הם קשריו. רמון הוא אולי הקומבינטור מספר אחת בפוליטיקה הישראלית, מאדריכלי הקמתה של קדימה, משמש עד היום כיו"ר המועצה שלה, מחובר לעטיני השלטון למעלה ולמטה ולאורך ולרוחב. בנוסף לכך, רעייתו ורד היא עורכת "ליידי גלובס", והרי לנו הון-שלטון-עיתון במלוא הדרו. מה שמוסיף חומרה מיוחדת לחיבור הזה, הוא העובדה שהפעם מדובר בחברה שהציבור מחזיק ב-40% ממניותיה. כלומר: כל חודש ישלם הציבור 48 אלף שקל תמורת הקשרים הפוליטיים של רמון, וזה בחברה שהפסידה 7 מיליון שקל ברבעון השני של 2009.

ערוץ 10 הוא עבריין סדרתי, שהפר בצורה שיטתית את המחויבויות שנטל על עצמו ואת מצוות המחוקק, כמעט מהרגע בו עלה לאוויר. לאחר להטוטים שלא היו מביישים את גדולי הלוליינים, היה אמור להתפרסם השבוע מכרז לבחירת זכיין חדש – אך מובן שגם זה לא קרה.

בכל מקרה, כולם יודעים שכעת עברנו מן הקרקס לזירת הקסמים, והמכרז הזה אינו אלא אחיזת עיניים. ראשית, משום שאף אחד לא יוכל להתמודד בו, לזכות ולהתארגן עד תאריך היעד – ינואר הקרוב. שנית ועיקרית, הכנסת צפויה להעביר חוק שיאריך את זכיונו של הערוץ למרות עבירותיו המתמשכות.

המסקנה: לפעמים באמת מוטב להשתין מהמקפצה. אם אתה גדול מספיק ומחובר מספיק ותקשורתי מספיק, יוותרו לך. הדבר היחיד שהרווחנו הוא פירוש חדש לדברי חז"ל "שכר עבירה עבירה": אם עברת עבירה, שכרך יהיה שיתאפשר לך לעבור עבירה נוספת.

הטיפול בדוח הממונה על השכר בנוגע למשכורות הגבוהות במגזר הציבורי, החמיץ את העיקר. נכון, יש שם 317 עמודים מעצבנים מאין כמותם, אבל העיקר הוא דווקא בדוח שאליו כמעט איש לא שם לב: כ-20 עמודים על חריגות השכר במגזר הציבורי. אותם אלפי מקבלי שכר מופרז שמפורטים בדוח הראשון, מקבלים אותו כדין ולפי הסכמים שנחתמו כחוק. רק הבודדים שבדוח השני מקבלים תשלומים שאינם מגיעים להם.

המשמעות היא, שאין לבוא בטענות אל שיאני השכר. אתה יכול ללחוץ – תלחץ. נותנים לך – תקח. הדוח הזה הוא אנדרטה לכשלונו של מי שאמור למנוע את ההסכמים השערורייתיים הללו, במקום לאשר ולאפשר אותם ואחר כך לגלגל השמימה עיניים צדקניות: משרד האוצר עצמו.

כמה חברי כנסת שוקלים לקרוא ל"חרם מיסים" ולהימנעות מתשלום היטל הבצורת (ידיעות אחרונות, 29.10). כן, קראתם נכון: חברים בבית המחוקקים יקראו לאזרחים להימנע מקיום חוק וגם יתנו עצות מעשיות כיצד לעשות זאת. היועצת המשפטית של הכנסת אפילו קבעה שהם ייהנו מחסינות ולא ניתן יהיה להעמידם לדין על-כך. ואחר כך אנחנו לא מבינים מאיפה בא הזלזול התהומי בחוק, מאיפה באה הפיכתו לאופציה שרק עניים ופראיירים חייבים בה.

"עבריין נמלט" – כך הוגדר השבוע ארקדי גאידמק. זה אולי נכון בצרפת, אבל לא בישראל. גאידמק יצא מהארץ כדין, בהסכמת הפרקליטות, לאחר שהפקיד ערבות.

הפרקליטות הסכימה למרות שידעה על מצבו הכספי הרעוע, על התמוטטות כל השקעותיו בארץ, על כך שהוא נוסע לרוסיה והחשוב מכל – על כתב האישום נגדו בצרפת.

עכשיו, כאשר קרוב לוודאי שגאידמק לא יחזור ארצה למשפטו, האם מישהו בפרקליטות יתן את הדין, או ששם מותר לטעות בלי לשלם את המחיר? התשובה ברורה, ומספקת עוד הסבר למצבו העגום של שלטון החוק בישראל.