הרצחתם וגם ירשתם?

בניגוד לתעמולת השמאל השפוי ובוודאי זו של השמאל הקיצוני-פשיסטי, הרי שאל לו למחנה הימין המוכפש תדירות להכליל ולשקול למחנה האחר כגמולו באותה המידה. המרב המכריע מאלו הנמנים על גוש השמאל אינו מעורב ברצח רבין. אך קומץ שמאלני-פשיסטי, אלו "הזויי השלום" אשר לטעמם "המטרה מקדשת את האמצעים", גם אם על חורבות מדינת ישראל, בשם אידיאולוגיה אוניברסלית, הם האחראים לכך ואליהם יש לכוון חיצינו הציבוריים והלאומיים.

האצבע כאן לא תהיה מופנית כדבר שבשגרה לעבר "החשוד המיידי" באשר הוא השכיל להצפין עצמו מבעד למסך עבה של הכפשות הצד האחר של המפה הפוליטית, כאשר עוזרים לו בכך המערכות ה"בלתי נבחרות ומפוקחות" בחברה הישראלית דהיינו, מערכת המשפט והמדיה הכתובה והמשודרת. חשוב לענייננו כאן להזכיר כי שתי מערכות אלו מפוקחות ונשלטות באורח הדוק על-ידי הצד השמאלני של המפה הפוליטית ובפרט על-ידי 'האוסלואידים' ועוזריהם.

השתלשלות העניינים בתרחיש זה מציבה כ'חשוד המיידי' ברקיחת הרצח, כחבורת "האוסלואידים". אלו הם אשר סובבו בכחש את יצחק רבין, ומאחורי גבו וגבם של כל בני ישראל רקמו מזימה יחדיו עם רב-המרצחים, זה "האיש עם השערות על הפנים" - ערפאת, למסור שטחי ארץ ישראל בלא רשות וסמכות בתמורה למפח הנפש, המתקרא לעיתים גם "הסכם אוסלו" שלא היה כמוהו לרצחנות כנגד יהודים מאז קום המדינה.

כאשר אנו מחפשים מניע העומד מאחורי המפעילים של השב"כ לשם רצח רבין, בהתחשב בכל הגורמים העובדתיים, הישירים והנסיבתיים, האופפים את מעשה מרקחת אוסלו, יצחק רבין ומסכת הירצחו, הרי שאין לפקפק במעורבותם הישירה של 'האוסלואידים' במעשה מרקחת הרצח. על פניו, יכולים גם גורמים נוספים להיות מעורבים בכך, אך הסבירות הגבוהה ביותר עדיין נחה בצידם של 'האוסלואידים'.

כיום אנו כבר יודעים כי ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל לא התלהב, וזו בלשון המעטה, מתוכנית אוסלו, התוכנית נכפתה עליו הר כגיגית. כמובן, זכותנו לטעון כנגדו, גם לאחר מותו, מדוע זה לא היה נחרץ דיו לדחות את מתווה אוסלו אשר חושיו הבריאים אמרו לי כי הינו שגוי. מדוע זה פעל כה בנחרצות תוך כיפוף ידי הדמוקרטיה הישראלית, תוך חלוקת מתנות שוחד-מיצובישי על-מנת להעביר ההסכם? מה היה טיב הלחץ שהופעל עליו והאם היה זה לחץ בנוסח סיציליאני ידוע? מאידך-גיסא, ביודענו כיום עד כמה מגיעה החתרנות הבלתי נילאית והטטרנות חסרת העכבות והגבולות של 'האוסלואידים' יוסי ביילין ושמעון פרס וכנופיית עוזריהם, הרי שאין תמה כי יצחק רבין אולץ להסכים ולא כי בחר להסכים למתווה.

זו אינה הפעם הראשונה וכמובן לא תהיה האחרונה אשר נאמנים עלינו דברי קוהלת התנ"כי כי "צדיק ורע לו-רשע וטוב לו". במקומותינו, גונב התפוח נשלח אחר כבוד לכלא ואילו גנב המיליונים, ברגיל נשלח למעלה גדולה יותר ומרופדת בממון נוסף. כך גם בחיינו הפוליטיים, ככל שהפוליטיקאי נמצא חסר מוסר, מושחת, ציניקן, מזלזל בעמו ובבוחריו, הינו זוכה יותר ויותר לכבוד ויקר. 'האוסלואידים' ועוזריהם אינם יוצאים מהכלל לעיל ואין צורך לפרט כאן, העובדות טופחות על פנינו. אלא שכאן נוסף נופך מרעים, כאן אנו חוזים בכשל מוסרי בקנה מידה תנ"כי בנוסח "הרצחת וגם ירשת", כדי ביזיון וקצף.

מסכת העובדות והנסיבות מראה כי לכאורה הכיר יצחק רבין בטעותו בכך שקיבל את מתווה אוסלו וכך המיט שלא לרצונו אסון על ראש העם בישראל. הגיוני להניח, מתוך שאנו יודעים כי היה אדם ערכי ומוסרי מעל הממוצע, כי ליבו אמר לו שיש לחדול מהמתווה הרצחני אשר אחד 'האסלואידים' כינה אותם בעיוות אורווליאני ידוע, "קורבנות השלום", כאשר ברור כי לא השלום שממילא לא הגיע רצחם, אלא מלחמת הטרור בישראל שהובאה על ראשינו בידי אותם 'אוסלואידים'.

מאחר שמתווה אוסלו שנחשב בעיני 'האוסלואידים' כמפעל חיים, לא יכלו לכן הוגיו להתיר ליצחק רבין לחסלו באיבו, וכך רקחו הם מזימה שטנית "לרצוח ולרשת" בו-זמנית, דהיינו - להיפטר מרבין ולהאשים את מחנה הימין ברצח.

מכיוון שהעובדות לעיל מראות באורח ברור מעל לכל ספק כי יצחק רבין הוצא להורג על-ידי השב"כ, ומכיוון שאין לחשוד בשב"כ כי הוציא את רבין להורג ביוזמתו הוא, הרי ההיקש הברור הוא כי מעטים מאוד במדינת ישראל היו ברי-שליטה על שירות הביטחון הישראלי ו'האוסלואידים' בהחלט היו בראשם.

אל לנו לשכוח כי בראש השב"כ הישראלי עמדו שמאלנים קיצונים משך שנים רבות, מעצם קום המדינה ועד ימינו. אלו חלקו בשקיקה את הרעיונות והאידאות עם 'האוסלואידים'. איננו חייבים לנחש דבר, מרב ראשי השב"כ שסיימו את תפקידם דאגו באיוולתם ליידע אותנו בדבר נטייתם הפוליטית השמאלנית דרך אמצעי התקשורת. נציין גם למען ההיסטוריה, כי גם הקצונה הבכירה של צה"ל מונתה לתפקידה במקרים רבים בהתחשב בשיוך הפוליטי המפלגתי השמאלני והתוצאות ההרסניות לכשירותו של צה"ל בהתאם. מינויים פוליטיים אלו ממשיכים ללא עכבות עד עצם היום הזה.

נוסיף כי 'האוסלואידים' נכנסו לתזזיתיות משוללת רסן דווקא עקב הצלחתו של הימין בראשות מנחם בגין להביא לכינון חוזה שלום ממשי ראשון עם מדינה ערבית, ועוד הגדולה והמאיימת ביותר לעת ההיא על ביטחון ישראל. גוש השמאל ובפרט כנופיית 'האוסלואידים' בו, חש עצמו דחוי ומושפל בכך כי דווקא הוא, המחצרץ השכם והערב את מנגינות השלום, הוא שכשל להביא את חוזה השלום הראשון למדינת ישראל. ועתה, עם החמצתו האפשרית של מתווה אוסלו, הפיגועים הרצחניים והכרזותיו, בערבית, של האח יאסר (ערפאת) כי נסללה הדרך לכיבושה מחדש בשלבים של מדינת ישראל עקב מתווה אוסלו, חשו הללו כי מדינת ישראל באמת ובתמים נשמטת מידיהם לטובת שנואי נפשם מהימין. מכאן ועד עלייה על נתיב רצח ראש הממשלה הדרך הייתה קצרה.

נוסיף לכך חשש סביר אשר ודאי שרר בין הקושרים כי חיסול מתווה אוסלו יעלה את גוש הימין לשלטון (כפי שאכן ארע לאחר הרצח), וערוותם הבוגדנית-רצחנית תיחשף (כפי שלא ארע, והסיבות לכך למצער תמוהות).

הפרטים הטכניים סובבי-הרצח חשובים כאן פחות, מאשר עוצמת התוכנית השטנית לרצח רבין על-ידי 'האוסלואידים'. האפשרות שהתגשמה כי קיימים בינינו יצורים מאוסים אשר מוכנים לכל מעשה עוולה ובלבד שמאוייהם הפוליטים יתגשמו, הינה חלום הביעותים של כל שוחר דמוקרטיה.

האם ישנו סיכוי לעוד רצח פוליטי? ודאי וודאי שיש. רוקחי המזימה, אותם האנשים עדיין מתהלכים בינינו, עדיין רוקמים מזימות כנגד מדינת ישראל ועדיין מזימותיהם צולחות בידם. בכך שאנו כולנו כשלנו במאמצינו להביא המתנקשים האמיתיים לדין, העצמנו את ביטחונם של אלו ואפשר כי פתחנו במו ידינו הצוהר להתנקשות הבאה.

די לראות את העברת המאבק כנגד ארץ ועם ישראל לארה"ב ולאיחוד האירופי. משובטי 'האוסלואידים' אינם בוררים באמצעים לרמוס את הדמוקרטיה הישראלית, כפי שלא בררום בתכנון וביצוע רצח ראש הממשלה בעודם אצים-רצים ללקק מדרך רגליהם של הפריצים מעבר לים לכפות על ישראל את שגיונותיהם והזיותיהם. המתווה הינו זהה.

לאלו המצפים כי האמור לעיל ינקה את יגאל עמיר, ובכן נכזיבם. יגאל עמיר התכוון לרצוח את יצחק רבין וגם אם ירה כדורי סרק שלא במתכוון, הרי יש להאשימו ב'כוונת וניסיון לרצח', נקי הוא אינו יכול לצאת מכאן. העובדה כי שימש "אידיוט מועיל" עבור זוממי הרצח, אין בה כדי לנקותו.

יש לחדול ממסע ההתנצלות הנלעג בעבור מעשים שלא נעשו. את חיי יצחק רבין לא קיפד גוש הימין, גם לא השמאל, אלא קבוצה קטנה, 'אוסלואידית', אשר שמה לה למטרה להגשים מאווייה בכל מחיר, גם אם בקיעקוע הדמוקרטיה הישראלית ומוסדות השלטון בה תוך הכפשה גורפת של המחנה האחר. הנזקים לכולנו, שנגרמו על-ידי קבוצה זו, חייבים להעמידנו על המשמר משום שחרישת המזימות מתורת ההיגיון הינה נישה אקדמית הנלמדת בחוגים למתמטיקה ולפילוסופיה במוסדות אקדמיים ברחבי העולם. יתרונה של תורה זו, כי הינה עוקבת אחר התנהלות אנושית מקובלת, רגשית או פרגמטית, היסטורית כמו גם עדכנית, צורנית ומבנית, ומסיקה לאורה את ההתנהלות העתידית של תופעות, טבע ואנושיות, פרטים וארגונים, זהים או שונים, בסמיכות מקום או בקצווי ארץ.

אכן, יום יבוא ושוב יצוצו צאצאי או משובטי 'האוסלואידים' ויבצעו רצח פוליטי במדינת ישראל. חובתנו עבור הדורות הבאים להעלות לאור השמש המחטא את נסיבות הטראומה הלאומית שלנו אשר נגעה בנפשו של כל ישראלי ויהודי, ללא השתיכותו הפוליטית, על-מנת להזהיר הדורות הבאים כנגד היתכנות רצח פוליטי נוסף. הלוואי שיום הזיכרון לרצח רבין יהפוך ליום 'חגה של הדמוקרטיה והסובלנות' כלפי ובעבור כלל עם ישראל.

אנו כולנו עוסקים נמרצות בחלק העובדתי של רצח רבין. הבליסטיקה, הכימיה, הפיזיקה, גוף האדם ופגיעותו לכדורי מרצחים, כדור מלפנים כדור מאחור, סרק או לא סרק. אך אנו נופלים קצר מלהסיק את המסקנות המתבקשות מכלל מסכת העובדות, איננו מפעילים דיינו את שיקולי "ההיגיון הפשוט". איננו שואלים עצמנו בנחרצות מתבקשת, מהו פירושו של כל הנפרש לעינינו.

1. לארועים שקדמו לרצח מחוץ לכיכר

הפרובוקציה של השב"כ ב"הפגנת המרפסת" שבכיכר ציון מלמדת כי רצח רבין לא היה ספונטני, הוא תוכנן זמן רב מראש, הנמדד בחודשים רבים. במשתמע הוא כי אבישי רביב היה המיועד מטעם השב"כ לא רק ליצור פרובוקציה "היטלראית" בהפגנת הימין הגדולה ובהפגנות נוספות, אלא גם להיות זה אשר ימסור בידי יגאל עמיר אקדח הטעון בכדורים חיים בליל הרצח. גם אבישי רביב וגם יגאל עמיר לא היו מודעים לעניין כדורי הסרק אשר הועברו לידי אבישי רביב בידי אנשי הפלג בשב"כ המתנגדים לרצח.

2. אירועי הירי ליד בניין העירייה

אין אפשרות כלשהי כי עמיר ירה כדורים חיים בגבו של יצחק רבין משום שרבין היה מתמוטט במקום, בעוד התמונות מראות כי צעד בכוחות עצמו למכונית.

צילומי "התנקשות הסרק" מעידים כי נארג מבעוד מועד מערך תיעוד מצולם לשם הכפשת מחנה הימין. דהיינו, הדבר מאשש את התכנון המוקדם של הרצח על-ידי השב"כ.

יגאל עמיר התכוון להתנקש בראש הממשלה ואף האמין כי כך עשה לאחר הירי. מאידך-גיסא, לכל מי שהשתמש מעודו בתחמושת חסרת קליע (תחמושת סרק) מוכר היטב ההבזק הארוך, הרחב יחסית והבהיר של ירי תחמושת זו, וזאת בניגוד להבזק האופייני לירי של תחמושת אמיתית.

החלפת התחמושת עצמה מהווה פעולה פשוטה להלל וכוללת החלפת המחסנית "החיה" במחסנית "סרק".

ירי כדורי הסרק על-ידי עמיר מעיד על הוויכוח הפנימי, אם בגלוי ואם בהסתר, בתוככי ארגון השב"כ בנוגע לרצח. נראה כי התחמושת החיה הוחלפה בתחמושת סרק זמן קצר לפני ביצוע "הרצח".

זעקות "סרק, סרק", לא היו מתוכננות, ומעידות על אותו גורם אשר החליף התחמושת וידע כמובן כי עשה זאת.

3. אירועי ההסעה והטיפול ביצחק רבים בבית החולים

בעובדה היא כי דוחו הרפואי של בית החולים איכילוב לא הזכיר כלל פצעי ירייה וחדירת קליעים בגבו של יצחק רבין עם הגיעו למיון שם, למעט חור כניסת הכדור בחזית גופו (אשר כאמור נגרם בידי מתנקש שב"כ תוך נסיעת המכונית לבית החולים). אין זאת סביר כי רופאי חדר המיון באיכילוב יתעלמו משני פצעי הירי בגבו של רבין, במידה שאכן היו שם בהגיעו למיון, כפי שלא התעלמו מהם לאחר זמן "התבודדות" אנשי השב"כ עם גופתו של יצחק רבין, אשר לאחריה "צצו" החורים לפתע "יש מאין".

אין צורך לנחש בנושא, קיימים צילומי רנטגן ומסמכים מפורטים בנושא, וכל המעוניין יוכל לצפות בהם באתר התחקיר האזרחי לרצח רבין ובאתר רוטר-נט בקישורים הבאים: [קישור], [קישור].

בבואנו לבדוק בקצרה את מסכת העובדות עלינו לבדל הארועים בהתאם לציר הזמן התלת-ממדי על-מנת שנוכל לבחנם באורח מושכל:

1. הארועים אשר קדמו לרצח, שלא בזירת הרצח

ישראל כבר ידעה ויכוחים אידאולוגיים רבים, אך פעולת השלטון ערב רצח רבין, אשר הוציאה ממסגרת הלגיטימיות את הפגנות הימין, יש לה אח ורע נוסף והאמור הוא בפעולות השלטון כנגד ההפגנות הלגיטימיות לפני ובזמן גירוש גוש קטיף. בשני המקרים הנזכרים ובמקרים רבים אחרים, תמיד הייתה זו ממשלת שמאל אשר קטלה את הדמוקרטיה הישראלית על-מנת להגשים מאווייה תוך דורסנות המחנה האחר.

הפגנת הימין ו"האנשים על המרפסת" הייתה לגיטימית למהדרין ולא יצאה מגדר הנהוג בהפגנות שמאל ו"האנשים על הבמה" בנושאים אחרים. היוצא מהכלל הייתה הנפת תמונתו של יצחק רבין במדי אס.אס. אשר בהחלט יכולה להחשב כהסתה. דא-עקא, אנו יודעים לבטח כיום, כי תמונה זו הייתה כולה פרובוקציה של השב"כ על-מנת להשחיר את פני הימין במדינת ישראל. הקורא יוכל מיד לערוך הקשר אסוציאטיבי בין הנאמר כאן והמסקנות לרצח בהמשך המאמר.

2. ארועי הירי ליד בניין עיריית תל אביב

בכוונתו של יגאל עמיר היה להתנקש בחיי ראש הממשלה. נטייתו האידיאולוגית הדריכה אותו בכך. יגאל ידע כי לכשיגיע הזמן, יהיה בידו אקדח טעון בכדורים חיים והיה בדעתו לעשות בהם שימוש. מאידך-גיסא, אין ספק כי בקרב יחידת השב"כ, אשר ניווטה את הרצח לפי הוראה פוליטית מגבוה, היו מדרך הטבע חילוקי דעות באשר למוסריותה של פעולה מסוג זה וסביר להניח כי נמצאו ביחידה אנשים הגונים אשר התנגדו ותיעבו רצח מעין זה. לכן, האקדח שקיבל יגאל עמיר לידו היה טעון בכדורי סרק אשר הושם כך בידו מטעם הפלג ב"מחלקה היהודית" שהתנגד לרצח ראש הממשלה.

עדות הצלם "החובב" כי כיוון מצלמתו ליגאל עמיר משום "שנראה לו מתנקש פוטנציאלי", הינה שטות גמורה. הצלם כיוון מצלמתו לעמיר משום שכמובן קיבל מידע מוקדם משולחיו כי עמיר הוא המתנקש.

כמובן שאין היתכנות שהיא לפגיעת כדור מידי יגאל עמיר בחזית גופו של רבין, מאחר שסרט העדות לרצח מראה בבירור כי רבין היה בגבו ליורה משך כל זמן ירי כדורי הסרק.

3. ארועי הסעתו לבית החולים והטיפול ביצחק רבין בבית החולים איכילוב

מיד כשהוברר כי רבין לא נפגע כלל, קיבל המתנקש במכונית שהסיעה / מילטה את רבין מהעצרת לאחר ההתנקשות לכאורה, כנראה באופן אלחוטי, משותפי הסוד הנמצאים למרגלות בניין העירייה, הוראה לסיים את המלאכה ואכן הלה ציית וירה כדור בודד וקטלני מטווח קרוב בקידמת גופו של יצחק רבין.

האם קיבלו האחרים באותה מכונית הוראה אלחוטית עוקבת - איננו יודעים, אך התוצאה הסופית הייתה קטילתו במקום, בתוך המכונית של מתנקשו של רבין. מכאן, כתם הדם הגדול במושב הקדמי ליד הנהג בנוסף לכתם הדם הגדול היכן שישב יצחק רבין במושב האחורי. פעולה זו יכולה להיות מובנת גם כמאבק במכונית כנגד המתנקש, אך כמו-כן אפשר שנועדה לחסום פיות.

מסעה של המכונית עם ראש הממשלה בתוכה לבית החולים איכילוב, שהיה אמור להימשך דקות ספורות בלבד, נמשך עשרות דקות אשר שימשו ככל הנראה להתייעצויות בין מפקדי המתנקשים ולמחיקת סימני הרצח, תוך תיאום גירסאות בין יושבי המכונית.

עם הגיע ראש הממשלה לבית החולים איכילוב, תיאר הדוח הרפואי הראשוני של בית החולים איכילוב חור כניסה של כדור בודד בקדמת גופו של יצחק רבין. הדוח הרפואי השני אשר חובר זמן מה לאחר מכן, שנסיבותיו תמוהות, כבר תיאר שני חורי כניסה של כדורים בגבו של יצחק רבין. החורים בחולצתו של ראש הממשלה, הקדמי ושני האחוריים, כולם תאמו את חורי הכדורים שנמצאו בגופו לאחר תום החקירות בסופו של יום.

יצוין, כי מאבטחי השב"כ של ראש הממשלה עמדו על כך כי יונח להם לבדם עם גופת ראש הממשלה בסמיכות להגעתו עם חור הירייה הראשון הקדמי ואכן שני חורי הכדורים הנוספים בגב "הופיעו" לאחר זמן "התבודדות" זה.