בחזרה לזירה - בסיוע איטלקי חם

ההחלטה על שיבה לזירה הבינלאומית התקבלה לאחר מפגש של וייט עם ראשי אגודות העיתונאים בתל אביב ובירושלים שהתקיים ביום שני השבוע ב"בית סוקולוב".

למפגש הגיעו ראש האיגוד האיטלקי פרנקו סידי ושני נציגים בכירים של האיגוד הגרמני. האיטלקים והגרמנים היו לכל אורך המשבר קולות בודדים באירופה שתבעו את ביטול הדחתם של הישראלים. הם אלה שקיבלו במלואה את טענתנו כי התקשורת הישראלית - הבוטה והחפשית ביותר באזור - ראויה למעמד של חברות פעילה ושוות זכויות בפדרציה.

חברות מלאה לפחות כמו זאת של ערב הסעודית, שבה נידונה לאחרונה העיתונאית רוזאנה אל יאמי לעונש של 60 מלקות על שהעזה להנחות תוכנית על סקס בערוץ שחלקו בבעלות המשפחה השולטת. העונש בוטל לבסוף ברגע של חסד מלכותי.

בצד הישראלי ניהלו את המשא-ומתן יוסי בר-מוחא ואבי פז - בשם האגודה בתל אביב, אחיה גינוסר ואני - בשם האגודה בירושלים. אמרנו לוייט, כי לא נקבל עוד מצב שבו הגיעה לאזור משלחת סולידריות של הפדרציה עם תושבי ועיתונאי רצועת עזה - בלי שתהיה גם משלחת סולידריות עם תושבי שדרות ועיתונאי ישראל. לא נקבל מצב בו נציגים ישראלים נחשפים בכינוסים בינלאומיים של הפדרציה למסע חרם ושינאה גם מצד עיתונאים שכל קשר בינם לבין תקשורת חופשית מקרי בהחלט.

וייט הביע נכונות לפתוח דף חדש. יותר מכך - שמעתי הצהרה ברורה של וייט שהייתה מעין הודאה בטעותו. היה ברור לו ולנו כי המהלך של סילוק העיתונאים הישראלים פגע בתדמית הפדרציה כאיגוד מקצועי חסר פניות - לא פחות משפגע ביכולת אגודות העיתונאים בישראל לקיים דיאלוג עם עמיתים בעולם.

חברי ואני נרצה לראות סיוע נטול פניות של הפדרציה הבינלאומית בהקמת פורום הידברות של עיתונאים ישראלים וערבים ובשלושה מעגלים: המעגל של מדינות הים התיכון, המעגל של ישראל ומדינות ערב - ומעגל מצומצם יותר ומשמעותי מכולם - זה של עיתונאים ישראלים ופלשתינים.

האיטלקים והגרמנים הגיבו ליוזמה - מייד - בחיוב. וייט הודיע כי יקדם זאת בכינוסים הקרובים של הפדרציה בסרדיניה ובספרד. עדיין נותרה פתוחה השאלה האם גם הצד הפלשתיני-ערבי חפץ בכך. האיגוד הישראלי לא הוזמן כלל לכינוס העיתונאים הבינלאומי שאורגן לאחרונה ברבת עמון.

נטלתי חלק בעבר בפורום עיתונאי משותף ישראלי-פלשתיני. מקום המפגשים היה מלון "אמריקן קולוני" במזרח ירושלים. קיימנו דיונים בשאלות של זהירות בתיאורי "האחר" ואיפוק בכתיבה גם בימים קשים. דיברנו על צורך בקשב הדדי לסבל העובר על אוכלוסיות אזרחיות. על עזרה מעשית ומיידית של עיתונאים לעיתונאים כשהם נתקעים במחסום או נעצרים בעת ניסיון להביא תמונת מצב מהשטח. היה ניסיון להקים מעין קו חם של סיוע והידברות.

חשבתי שיש בהחלט מקום לדיאלוג על בסיס מקצועי לא פוליטי- מבלי שהמשתתפים יתחייבו להצהרת כוונות כזאת או אחרת מלבד מחויבותם לעיתונות אמינה. זה לא היה מועדון של השמאל ולא מועדון של הימין.

הפורום פעל עד שבאה אינתיפאדה - ועימה הוראה של הראיס ערפאת - והשותפים הפלשתינים לא יכלו או לא רצו עוד להגיע. עם תיווך וסיוע איטלקי-גרמני, נוכל - אולי - להקים פורום כזה מחדש. התהליך יהיה קשה ונטול ערובה להצלחות. הוא שווה השקעה.