לפצל, לפצל, לפצל...

"לפצל או לא לפצל" - לא זאת השאלה. השאלה הראשית והעקרונית היא: האם יש לממשלה הנוכחית זכות לגיטימית לחולל שינויים. בעיני (רוב) המתנגדים לפיצול תפקיד היועץ המשפטי, התשובה היא לא! ואם שר המשפטים לא יחזור בו ממזימתו, אנחנו ניכנס בו בכל העוצמה. כי זאת יש לדעת: בממלכה שקיבל בירושה מישאל חשין, אין לגעת. ומי שיהין לעשות זאת, יחטוף.

אני לא משפטן, ויש לי תחושה קלה שאולי תמיכתי בפיצול תפקיד היועץ, עלולה להסגיר את בורותי והבנתי המשפטית. ובכל זאת, אני יוצא משתי נקודות מוצא. הראשונה: מזמן גיליתי שאני חושב הפוך, בכל נושא, מזהבה גלאון. אחרי ששמעתי אותה מתנגדת לפיצול, ברור לי שאני בעד. הנקודה השנייה עקרונית: לממשלה (כל ממשלה!) מותר לבצע רפורמות. מותר לה אפילו לטעות. במקרה הנדון, אם יתברר שפיצול סמכויות היועץ היה טעות, הרי שהטעות הזאת הפיכה. הממשלה הבאה, שתחליף את הממשלה הטועה, תתקן.

אז מה הבעיה?

המתנגדים יודעים שאחרי שהתוכנית תצא לדרך, יתברר לציבור שלא כצעקתה, והתנגדותם לא הייתה במקומה. כדי לא להגיע למצב הזה, חייבים ליירט אותה בטרם תמומש. זאת הסיבה למלחמת החורמה שאסרו על יעקב נאמן. ובמלחמה כמו במלחמה, פיצול תפקיד היועץ, הם מזהירים, יחליש אותו. והם הרי רוצים אותו חזק - בעיקר מול פוליטיקאים מושחתים. האומנם?

לא עקרוני: אם מנהיג מושחת יתחייב לעקור ישובים, אמנון אברמוביץ' יזעיק את העדר, ויואל מרקוס יכתוב "השחיתות יכולה לחכות" (הארץ, 17.6.05). הניסיון הוכיח שמזוז, עם כל העוצמה שהחוק הפקיד בידיו, הגיב כמו שהברכיים הרוטטות הדריכו אותו. אז על איזו עוצמה הם מדברים?

בינתיים, החברים של מישאל חשין פשטו על כל ערוצי התקשורת, והזהירו מהשר שמשמש כ"זרועו הארוכה והאלימה של החשוד בפלילים אביגדור ליברמן". לא צריך להתרגש - אהרן ברק הגדיר את השר הקודם דניאל פרידמן כ"מחולל צונאמי... הצונאמי עודו משתולל, והוא עלול לעלות על ביהמ"ש... רק חורבות האיש הזה ישאיר אחריו... אני רואה בצונאמי שעליו דיברתי, איום על הדמוקרטיה" (הארץ, 11.4.08).

מאחר שהם מספרים לי שהמלחמה נגד הפרופסורים דניאל פרידמן ויעקב נאמן פרצה כדי לשמור על הדמוקרטיה שלי, אני רואה את עצמי רשאי להביע דעה: אני סולד ממאבק כזה. הרשעים בסיפור, לא ממש רשעים, והצדיקים בסיפור, לא ממש צדיקים. והחלוקה שעושה דן מרגלית על "בני אור" שנאבקים בגבורה ב"בני-חושך", נשמעת לי ילדותית. פרופסור שלמה אבינרי, שתומך בפיצול, הוא "בן חושך"?

השר נאמן, כמו השר שקדם לו, בא לממשלה כדי לשרת. שררה לא עושה לו את זה. הוא בסך-הכל רוצה להטביע חותם במערכת שזקוקה לטלטלה. הטענה לפיה הוא מבצע רפורמה כדי לשרת את ליברמן, היא השמצה. לא הוא. דעתו על המערכת המשפטית ידועה הרבה לפני שחלם לזכות במינוי. לחשוד בו, זה לחשוד בכשרים. שלא כמו רבים במערכת הפוליטית, יש לו אלטרנטיבה, שם הוא מלך.

המכתב ששלח פרקליט המדינה משה לדור לשר המשפטים, היה לגיטימי. מותר לו להביע את דעתו הנחרצת. אלא שפרסום המכתב חרג מכללי המשחק. אין לי מושג למה, אבל עד לפרסום המכתב, הערכתי מאוד את משה לדור. שנייה אחרי הפרסום, הוא עבר מבחינתי לצד של הרעים. הכותרת הראשית במעריב בגין פרסום המכתב הייתה "מרד" (4.11.09). אני רואה כאן התרסה כלפי הדמוקרטיה.

פקידים שהפתק לא יכול לסלק, חייבים להכפיף את עצמם לשרים. איך שלא מסתכלים עליהם - משה לדור ומנחם מזוז הם פקידים. נכון, מבחינה מקצועית הם עצמאים לחלוטין, אלא שמנהלית הם כפופים לשר. לא ייתכן להפיל על הרשות המבצעת את כל תחלואי המדינה, ומאידך-גיסא, לאזוק את ידי העושים במלאכה. יש כאן פגיעה באינטרס הציבורי.

הדמוקרטיה מתחילה מהאזרחים. האדישות הידועה שלהם לסקרים המעידים על חוסר אמון במערכת, מוכיחה שהדבר האחרון שמעניין אותם זה מה יגידו האזרחים. שלא יבלבלו את המוח: הדרישה לפצל את תפקיד היועץ, נשמעת הגיונית. שני כובעים סותרים על אותו ראש? כנראה זה לא מקרה שאין דבר כזה באף מדינה דמוקרטית. אז יאללה לפצל...