בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ההצגה חייבת להימשך: שחקן נקע את רגלו במהלך המופע, פונה באלונקה דרך האולם והשחקנים המשיכו במשחק כאילו לא אירע דבר
|
תפניות חדות בעלילה [צילום: עידן ברזילי]
|
|
|
|
|
הקומדיה "כותרת ראשית" עוסקת בעולם העיתונות ובשחיתות של ימי שיקגו העליזים וזכתה לארבעה עיבודים קולנועיים ולהפקות אין ספור. ההצגה שהועלתה בימים אלה בבית צבי ברמת גן אופיינה במרכיב ייחודי שטרם נראה כמותו באולם התיאטרון: אחד השחקנים נקע, כנראה, במהלך ההצגה את רגלו ולמקום הוזעק צוות מד"א באמבולנס שנאלץ לפנותו, דרך האולם, שכוב על אלונקה מיוחדת לנפגעי גב בעוד חבריו השחקנים ממשיכים במשחק, כאילו לא אירע דבר. בשל הפגיעה, נאלץ הבמאי מיטקו בוזקוב לקצץ במהלך המחזה ולמקום הוזעק שחקן מחליף, מתלמידי בית צבי שבאקראי היה בבניין הסמוך. השחקנים, מהמחזור המסיים השנה את הלימודים, למדו על בשרם, אחד השיעורים החשובים בלימודי המשחק, כי ההצגה חייבת להימשך וזכו לתשואות מהקהל. המחזה מאת בן הכט וצ'ארלס מקארתור, עוסק באפיזודה קטנה המתרחשת כולה בחדר העיתונות באולם בית המשפט הפלילי בשיקגו של שנות ה-20. הכתבים מצפים להוצאתו להורג של פושע ובינתיים עוסקים בצפייה לסקופים חדשים, תוך כדי משחקי קלפים. אחד הכתבים הילדי ג'ונסון מחליט לפרוש מהמקצוע ולהינשא לבחירת ליבו פגי גרנט, כאשר מובטח לו מקום עבודה אחר בחברה של אביה. העלילה מקבלת תפניות חדות שרצוי לא לפרטן כדי לא לפגום בהנאה מן ההצגה. אולם, לפתע נודע כי האסיר המסוכן הצליח להימלט והוא מוצא מסתור לא פחות מחדר העיתונות ומול פניו המשתאות של הילדי ג'ונסון. הכתב שחוש העיתונות ילווה אותו לנצח מצליח להשתלט על האסיר ולהחביא אותו בחדר ומבטיח לעורך הראשי שלו לסקר את האירוע עד סיומו המפתיע. העלילה משובצת באווירת השחיתות של אותם זמנים ואינה מוחלת לא לפוליטיקאים ולשוטרים מושחתים וגם לא מחמיאה בלשון המעטה לאותם כתבים ועורכים שערך החדשות והיתרון על-פני מתחריהם גוררים אותם לעסקות מפוקפקות. המערכה הראשונה מסתיימת כאשר האסיר הנמלט מזנק מבעד לחלון אל חדר העיתונות, מאיים באקדח, שהיה שייך לשריף, על הכתב המשתאה. נראה שהזינוק היה מאוד לא מוצלח והשחקן הצליח לזחול איכשהו אל מאחורי הקלעים, אך שם צנח ולא יכול היה לקום. מנהלת ההצגה אלינור נוי מיהרה לדווח על המקרה והחליטה להזעיק אמבולנס של מד"א. במקביל הוזעק שחקן מחליף והתפקיד קוצץ. כך אירע שבפתח המערכה השנייה התברר לפתע, כי הכתב הצליח להשתלט על האסיר ולכלוא אותו בתוך מכתביה גדולה. במקביל, התרחשה עלילה נפרדת בצידי האולם, כאשר צוות מד"א נכנס אל מאחורי הקלעים ופינה את השחקן דרך האולם, כשהוא שרוע על אלונקה מיוחדת קשיחה, המותאמת לנפגעי גב וגפיים. ההצגה המשיכה להתנהל, כמובן, על הבמה וחלק מן הקהל ייתכן ולא שם לב לאירוע המתחולל בתיאטרון. הרוב, דווקא הסב מבטו ולבסוף אף הריע במיוחד לשחקנים. הפינוי נערך דרך האולם, כיוון שבתיאטרון זה אין יציאה נפרדת לשחקנים והכניסה אל חדרי ההלבשה היא דרך האולם. כותרת ראשית היא קומדיה מוצלחת שזכתה גם לארבע הפקות קולנועיות שהידועה בהם בשנת 1974 הייתה עם וולטר מתאו וג'ק למון. להקת השחקנים הצעירה קיבלה הדרכה מוקפדת מהבמאי מיטקו בוזקוב שהצליח לחלץ מהם את המיטב והפיק הצגה בנוייה כהלכה ומשוחקת ברמה נאותה. הנוסח העברי של הלל מיטלפונקט הוא קולח וראוי לתקופה. בהצגה משתתפים שחקנים רבים וחלקם המכריע גם משחק בצורה משכנעת וטובה. בולט בתפקיד הוא דווקא אבי כהן בתפקיד השריף. יש לו נוכחות בימתית חזקה ויכולת הבעה ומשחק. עופר פלדמן מגלם את הכתב הילדי ג'ונסון ומשחקו הוא ראוי ומשובח. כמוהו טל דנינו בתפקיד העורך הראשי ברנס. משחקו אמין ומוצלח. מונה מרקוביץ כארוסתו של הילדי מפגינה דמות מעוצבת כהלכה ונראה שעוד נשמע ממנה בהמשך. גלי הראל כמנקה ג'ני מגישה דמות אפיזודית מוצלחת. אלינור פוגל כמולי מלוי חברתו של האסיר מפגינה דמות מבוהלת, משחקה הוא טוב, אך לא ברור למה היא צריכה להיות שפופה כל הזמן, כאילו היא סובלת מגב תפוס (אלא אם כן גם היא נחבלה בהצגה קודמת). ראש העיר עידו אדלר ויוני קצב כשליח המושל משחקים נהדר. חבורת הכתבים משלימה את ההרכב ומפגינה יכולת משחק טובה. ההתנהלות על הבמה היא קצבית וזורמת, הטלפונים הישנים נטרקים בחוזקה (מנין השיגו אותם? למרות שהם די חדישים לתקופה שבה מתנהלת העלילה). בקצב הזה, אין פלא שהכיסאות קצת מתעקמים והשמשה נשברת ואם אתם מחפשים את רגליות הגומי של הטלפון הימני, שהוטח בפראות על השולחן, הם מתחת למושב בשורה 1.
|
|
עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
|
|
תאריך:
|
08/11/2009
|
|
|
עודכן:
|
08/11/2009
|
|
חיים נוי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
שחקן
|
9/11/09 11:03
|
|
לאחרונה שוב עולים קולות הקוראים למנות ועדת חקירה עם מנדט מורחב לחקירת האמת שמאחורי רצח רבין על-מנת ללבן אחת ולתמיד את נושא "הקונספירציות" אשר צצו זמן קצר לאחר הרצח. כידוע, המנדט של ועדת שמגר היה מצומצם ביותר והוועדה אף לא טרחה לגלות שהתיעוד הרפואי שנמסר לה אינו התיעוד המקורי והוא אף לא כלל את צילומי הרנטגן וה-CT המהווים את הנדבך המרכזי והיחידי שהינו אובייקטיבי בכל סיפור הרצח.
|
|
|
דוד בן-גוריון, שכיהן כראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, התבטא מדי פעם התבטאויות ספונטניות ייחודיות לאישיותו, אשר התאימו למצב הרגעי בו היה נתון, ועשויות להיות מתאימות למצבים רבים גם כיום, אך מכאן ועד לצורך בניתוח מעמיק של ההתבטאויות - המרחק רב.
|
|
|
מאז יום מותו של יצחק רבין הצליחה אליטת השמאל להדביק על מצחו של הימין כולו את 'אות רבין', המסמל את אחריותו הקולקטיבית לרציחתו של ראש הממשלה דאז. ואם לא די בכך, ועל-מנת להשיג מנוף פוליטי מקסימלי מאותו רצח - הוא ניסה, ובהצלחה רבה בעזרת התקשורת שתמיד עמדה לרשותו, ליצור בקרב רבים מן הציבור את האשליה שהימין שרצח את רבין רוצח יום-יום את התקווה לשלום עם הערבים.
|
|
|
תהיה זאת איוולת מוחלטת לדון במרקם היחסים המתהווים בין דתיים לבין לא דתיים במדינת ישראל דיון שיפוטי. החיים אכן מתנהלים בשבילי המדינה בעגלות שונות, אבל כולן עמוסות. מי שאומר כי של חברו עמוסות בהבלים וברעות רוח, ובקלקולים ופרידות שלהן מושכות נפח ולא משקל, ושלו לעומתן עמוסות ערכים ומסירות נפש, ומידות טובות ואהבת המשפחה, העם והמולדת, וסוסים שלו מושכים משא שרובו משקל ורק קצתו נפח, מכזב. הטובה אינה פוקדת רק את נאמני השולחן הערוך, והרעה אינה לנה רק בקרב מי שיהדותו אינה הלכתית בלבד. הקנאות שאינה מבחינה בחוקי הברזל של ההיסטוריה אינה בת בית בקרב הדתיים יותר משהיא מוצאת לה משכן בקרב חילוניים. תרבות הוויכוח הישראלית אינה תרבות של אצילים מכאן ושל גברתנים מנגד. היא תרבות של מפגש בין בוטות רועשת לרעש בוטה, והעגלות מתנגשות אלה באלה ואם היו מלאות - הן מתרוקנות כולן מעוצמת ההתנגשות, ואם הן מתאוששות - הן יוצאות שוב לדרך ריקות וחבוטות, כולן, של דתיים ושל חילוניים גם יחד.
|
|
|
מרוב דיבורים על פיצולו של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הולך לאיבוד החלק החשוב באמת ביוזמתו של יעקב נאמן. עמום ככל שיהיה, נראה ששר המשפטים מתכוון להביא לכך שהמלצותיהם של היועצים המשפטיים - הן זו של הממשלה והן אלו של המשרדים השונים - לא יהיו מחייבות וניתן יהיה להציג מולן חוות דעת מנוגדות.
|
|
|
|