זה לא חדש שפקידים בכירים מרגישים, במידה מסוימת בצדק, כי הממשלות והשרים הם זמניים וברי חלוף, באים לקדנציות קצרצרות ונעלמים, ואילו הם אלו היציבים והקבועים - ולכן גם הקובעים.
בסדרות הטלוויזיה הבריטיות "כן אדוני השר" ו"כן אדוני ראש הממשלה" מתואר בעזרת הומור נפלא כיצד מתמרנים הפקידים את שרי הממשלה ואת ראשה כשלכל הוראה הם עונים קודם כל "כן" ולאחר מכן "תוקעים" אותה באלגנטיות. אצלנו מוותרים הפקידים על האלגנטיות, אין להם צורך לומר "כן" כטקטיקה לבלימת המהלכים הממשלתיים, והם מפרסמים בעזות מצח את סירובם לממשלה דרך התקשורת. היריקה הבוטה של פרקליט המדינה,
משה לדור, בפרצופה של הממשלה ובמיוחד בפרצופו של שר המשפטים
יעקב נאמן לא הייתה כרוכה בסיכון או בהימור מבחינתו. היא נעשתה מתוך ידיעה ברורה שהממשלה ההססנית והמבוהלת לא תעיז להתעסק עם ראשי מערכת המשפט, מה גם ש"כנופיית שלטון החוק" זוכה לגיבוי חסר גבולות מהתקשורת ומ
אהוד ברק. הוא, כרבים נוספים, גם פוחד מהם וגם מכיר להם תודה על ציפויו בטפלון, לאחר שהמערכת, ברוב חסדה, לא עשתה עניין מפרשיות הקשורות בו.
|
|
|
הממשלה - תתקפל או לא תתקפל?
|
|
הרושם הוא שהממשלה תמצמץ ראשונה במשחק הקשוח שבינה למערכת המשפטית המגובה על-ידי התקשורת ותתקפל בסוגיית פיצול משרת היועץ המשפטי. השר נאמן איחר את המועד שבו יכול היה להשתמש ב חוצפתו של לדור כהזדמנות, לפטר אותו מיד ובכך להוכיח מנהיגות, ובאותה הזדמנות לאותת לעשרות פקידים נוספים שכעת ישנו בעל בית.
רובי ריבלין, שנאומיו האמיצים, הן בנושא השימוש הבולשביקי של השמאל ברצח רבין והן נגד מחלת המשפטיזציה כדת חדשה שכבשה את המרחב הציבורי, גם הוא עומד למבחן. בימים הקרובים הוא אמור להכריע מי מבין ארבעת המועמדים שאותרו לתפקיד היועץ המשפטי של הכנסת יקבל את התפקיד.
|
|
|
|
מסיבה שמאלנית נוספת בדרך?
|
|
|
|
צפצף בעבר. עו"ד אייל ינון [צילום: לע"מ]
|
|
|
אם נכונות השמועות כי מזכיר הכנסת, עו"ד אייל ינון, הוא המועמד המוביל, אז לפנינו עוד סיבה למסיבה של הכת הפקידותית השמאלנית השלטת. ינון היה סגן היועץ המשפטי במשרד ראש הממשלה שרון, עבד בצמוד לעומרי שרון והעניק לו כיסוי חוקי להשתוללות במינויי מקורבים למועצות הדתיות. כזכור, הקבוצה מהליכוד שזכתה בג'ובים במועצות הדתיות דאגה לכך שחברי המרכז הממושמעים שלה יגיעו כאיש אחד להצבעות לקראת ההינתקות, וכנראה שהם אלו שאפשרו את המהלך בהעניקם לשרון את הרוב הדחוק שהיה דרוש לניצחונו בהצבעות החשובות במרכז.
בנוסף, הוביל ינון בתוקף רב, כנציג הממשלה, בתפקידו כעוזר בכיר של היועץ המשפטי מזוז, את הדרישה שישראל היא שתהרוס את בתי הכנסת בגוש קטיף, בניגוד לעמדת הרבנים. במקרה נוסף צפצף ינון, כעוזרו של מזוז, על הכנסת שהחליטה על צמצום צווי הגבלה פרט למקרים קיצוניים של פגיעה בבטחון המדינה. תרומתו הגדולה של ינון לשמאל לא נעלמה מעיני אנשי קדימה והם העניקו לו את תפקיד מזכיר הכנסת בקדנציה הקודמת.
|
|
|
|
|
ריבלין. מה יחליט?
|
|
|
השאלה כעת האם יושב-ראש הכנסת, רובי ריבלין, ימשיך את הקו האמיץ של התבטאויותיו, ובניגוד לממשלה המבוהלת לא יתבייש לפסול מתוך הרשימה שקיבל את הנציגים המובהקים של המשפטיזציה השמאלנית, אלו שימררו את חייו אם ייבחרו.
ומה בדבר האפשרות הנוספת, שלא רק שאנשי השמאל לא ייבחרו לתפקיד יועץ משפטי לכנסת, אלא שגם ינון יועבר מתפקידו כמזכיר הכנסת, בדיוק כפי שהיה עושה השמאל במקרה הפוך? נו באמת! יש גבול לפנטזיות ולדמיון הפרוע.
|
|
| תאריך: |
09/11/2009
|
|
|
עודכן: |
09/11/2009
|
|
|
אהוד ברק
תפוס כינוי יחודי
למה חילונים מעדיפים רב חרדי על פני רב ציוני שברזומה שלו שירות בצה"ל?
