ההפתעות שבדרך

שר המשפטים, יוסף (טומי) לפיד, ספג מהלומה. מועמדו, ד"ר יורם טורבוביץ, לא אושר על-ידי ועדת בך. כמה מאמצעי התקשורת צהלו. שמחו לאיד. במיוחד כמה מהם, שניסו לקדם דווקא מועמדים אחרים.

בניגוד למה שפורסם, התברר כי מי שהתנגד לאישור מועמדות טורבוביץ הם שניים: פרופ' רות גביזון, ויושב ראש הוועדה, השופט בדימוס גבריאל בך. השמועות שנפוצו, כאילו עורך דין אלקס הרטמן הוא שנשא את נס המרד, אינן נכונות. נודע לנו כי לבך היו באחרונה פניות מצד גורמים במערכת המשפט, שניסו לקדם דווקא את מועמדותם של שופטי בית המשפט המחוזי.

ובכל זאת, ודווקא נוכח זהות המועמד שהציג, כדאי לציין כמה מ"חטאיו" של לפיד בנושא זה: לפיד ביקש למנות איש מקצוע מן השורה הראשונה, בלי שיקולים פוליטיים ו/או מפלגתיים; לפיד ביקש למנות איש מן החוץ - עורך דין שאין לו מחויבות למערכת הנוכחית, כדי שיעשה סדר במערכת הפועלת כיום באופן בלתי יעיל, שלא לומר מעוות; לפיד, צריך להדגיש, ביקש למנות עורך דין שיביא רוח חדשה למערכת אכיפת החוק, אחד עם לב של סניגור - שיבין גם לליבם של אלה הנתונים לחסדי המערכת, הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי; לפיד, האיש הנורא, ביקש לקטוע את הנוהג הנפסד, לפיו למוסד היועץ המשפטי לממשלה ממונה אדם המגיע מקרב מערכת אכיפת החוק ו/או השפיטה.

"פשעו" הגדול של לפיד הוא שאמר אמת. לפיד התראיין באמצעי התקשורת, וגילה מדוע הוא מבקש למנות איש מן החוץ. ובין יתר הדברים אמר-גילה: אני רוצה שימונה מישהו שיטלטל את המערכת. שיכניס שינויים. שיביא רוח חדשה. שיבין היטב מי נושא על כתפיו את המשק - המעמד הבינוני, וכן, הסקטור העסקי, ולא הפקידים בשירות המדינה.

זה הספיק כדי להקפיץ נגדו כמה משועלי משרד המשפטים. אלה החלו לחתור תחת מועמדו של השר. לדבר בגנותו. עד כדי כך, שהשר לפיד נאלץ לנזוף במשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורכת הדין דוידה לחמן-מסר, שדיברה סרה בטורבוביץ, ופעלה בעצם נגדו מאחורי הקלעים כדי להמעיט בסיכויו [עו"ד לחמן-מסר נמנעה ממתן תגובה, בנימוק כי שיחתה עם לפיד הינה שיחה פנימית, והיא, כעובדת מדינה, מנועה מלמסור על כך, י.י.]. לפיד למד, שלא בטובתו והפעם על בשרו הוא, כי אל לו להאמין לחיוכים במסדרונות הבניין ברחוב סאלח אדין בירושלים; כי הוא צריך לעמוד על המשמר, ולקבל דברי כיבושין בעירבון מוגבל מאוד. "בית ספר" זה, אגב, עבר זה לא מכבר גם היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, שנוכח כי אותה מערכת שטיפח ונתן לה גיבוי, הופכת לחרב מתהפכת. נגדו, כמובן.

מחיר הכסף
ומהו בדיוק עיסוק משפטי

על-פי כללי ועדת שמגר, כשיר להתמנות לכהונת יועץ משפטי לממשלה מועמד העומד בתנאים לכשירות לכהונת שופט בית המשפט העליון. ולעניינו, "מי שרשום, ומי שזכאי להיות רשום, בפנקס חברי לשכת עורכי הדין ועסק, ברציפות או לסירוגין, לא פחות מעשר שנים, מהן לפחות חמש שנים בארץ, באחד או באחדים מן הדברים האלה: (א) עריכת דין... ". טורבוביץ טען ל-12 שנות ותק ועיסוק במקצוע עריכת דין.

אלא שלא בטובתו - מועמדותו נפסלה בדיוק בגלל הסיבה שבזכותה התעשר. טורבוביץ הציג בפני חברי הוועדה מצג, לפיו עסק 12 שנים בעריכת דין. בתקופה זו כלל תקופה של כשנה, שבה עסק בייזום עסקי [הוועדה סבורה כי עסק יותר משנתיים בעניינים לא משפטיים]. המדובר במיוחד בתקופה שבה עסק בייעוץ וייצוג במכירת אי-די-בי, שהיתה בשליטת משפחת רקנאטי, לידי משקיעים אחרים. טורבוביץ, יש להזכיר, הצליח במשימה - דבר שזיכה את חשבונו הפרטי בהכנסה נאה, בהיקף הנאמד בכ-20 מיליון שקל.

טורבוביץ עשה אגב, מה שעושים עורכי דין רבים, לפחות המוכשרים שבהם: ייעוץ וייצוג משפטי, תמורת עמלות נכבדות ו/או אחוזים בעסקה. "פשעו" שהצליח במשימה, וגרף הון רב בעסקה אחת.

פסילת טורבוביץ נומקה רשמית בידי הוועדה כפסילה טכנית. היינו: כיוון שלא השלים, לטענת הוועדה, עשר שנים מלאות בעריכת דין,בעבודה משפטית ממשית. כך, כאמור, כלפי חוץ. ואולם, ממידע שהובא לידיעתי עולה, כי חלק מחברי הוועדה הגיעו למסקנה כי הוא אינו ממלא אחר התנאים המהותיים יותר לתפקיד. בראש וראשונה: ניסיון בתחום הפלילי, ברמה כזו הנדרשת לכהונת יועץ משפטי לממשלה. הנימוק הטכני - ומדובר בעניין טכני מובהק, שכן בקלות היה ניתן לפרש את הייצוג-ייזום כעבודה משפטית - הועלה איפוא, הן כדי לשמור על כבודו של לפיד (כממליץ), והן כדי לשמור על כבודו של טורבוביץ.

ואולם, על כך בקלות ניתן לומר כי הפוסל במומו פוסל: הוועדה מונתה בספטמבר. לכל היה ברור, כי רובינשטיין מסיים תפקידו בסוף דצמבר. כיצד קורה, איפוא, שמעט פחות מחודש לפני שמסיים רובינשטיין את תפקידו, קובעת הוועדה כי תנאי הסף שהוצגו בפניה בנוגע לטורבוביץ, אינם מאפשרים הצגת מועמדותו? הודעה זו היתה אמורה להתקבל, אם בכלל, זמן קצר לאחר ששמו הועלה בפניה כמועמד, לפני יותר מחודש, ואז היה זמן מספיק כדי לקדם מועמדות של מועמדים אחרים.

ההצעה
ומי שסירבו להתמודד

ועדת בך הציעה לשר המשפטים לבדוק אפשרות שיציג מועמד אחר, במקום טורבוביץ שמועמדותו לא אושרה. שר המשפטים הודיע כי הוא מאמץ את ההצעה, וכך יעשה. ואולם נודע, כי שר המשפטים נתקל השבוע בקשיים.

יותר ויותר מועמדים דחו הצעה לקבל על עצמם את התפקיד, שלא לומר - העול הכבד הכרוך בכך. אחד המועמדים ששמו נזכר גם השבוע, הוא פרופ' אוריאל רייכמן, מייסד ונשיא המרכז הבינתחומי בהרצליה. רייכמן מחזיק בכל הכתרים המתאימים: הוא משפטן בעל-שם, יזם עם קבלות, בעל רקורד מוכח גם בתחום הציבורי-פוליטי-הוא נמנה עם האישים שייסדו את תנועת שינוי, בראשה עומד כיום לפיד; הוא עמד בראש הצוות שניסח הצעת חוקה לישראל; לאחר מכן היה יושב ראש תנועת חוקה לישראל; פעל לקידום חקיקה, במיוחד בענייני דת ומדינה, בחירה ישירה לראשות הממשלה, שיטת בחירות יחסיות אזוריות, מגילת זכויות האדם, הסדרת יחסי דת מדינה וחיזוק סמכויות הרשויות המקומיות. חלק מההצעות אומצו והפכו לחוק.

רייכמן שימש כיושב-ראש ועדת זכויות האדם בלשכת עורכי הדין והיה חבר בוועדות ציבוריות שונות. בקיצור: מועמד עם קבלות. אלא שלמרבה האכזבה, דווקא אדם בעל שיעור קומה שכזה, מסרב להרים את הכפפה ולהתמנות לתפקיד. כל מאמצי השכנוע שנעשו בתקופה האחרונה, לא הועילו, רייכמן עומד בסירובו.

לא רק רייכמן סירב להציג מועמדותו. נודע לי, כי גם שמה של פרופ' נילי כהן - שמועמדותה לבית המשפט העליון הוכשלה בידי השופטת דורית ביניש, הועלה כמועמדת ראויה. ואולם, רעיון זה לא הגיע לכדי הבשלה.

שר המשפטים נקלע למבוי סתום. מחד, הוא הודיע פומבית כי יציג מועמד אחר וחדש מטעמו, מן הסקטור הפרטי; ומאידך, הניסיון לאתר מועמד ראוי אחר, עלה בתוהו. ביום 11.12.03 התייצב השר בפני ועדת בך, ביקש וקיבל ארכה של 10 ימים כדי להציג מועמד מטעמו.

השלב הבא -
ומי יהיה ממלא-המקום?

ועדת בך הפתיעה את השר לפיד, ואולם, ככל שהדברים מתבהרים, נראה כי גם הוועדה חשופה עתה להפתעה. בקרב חלק משרי הממשלה הולכת ומתגבשת יוזמה, שלפיה הם לא יאשרו, בכל מקרה, מי מהמועמדים (הנוכחיים) שיאושרו בידי ועדת בך. רשימת השרים האלה, שלא מוכנים כלשונם להיות "חותמת גומי" של הוועדה, הולכת ומתארכת. כך שבקרוב אנו עלולים להיות עדים למצב הבא: חלק נכבד מהשרים עלולים לדחות את המועמדים שיובאו בפני הממשלה, ואם יזכו ברוב-הם עשויים לשלוח את הוועדה לסיבוב נוסף של איתורי מועמדים.

ומה יקרה עד אז? הרעיון עתה הוא למנות ממלא-מקום לרובינשטיין, שיחזיק בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה לפחות חודשיים-שלושה. וממלא-המקום יידרש בין היתר להתכבד בהכרעה ולהכריע בשאלה אם יש מקום להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה אריאל שרון. ביום 11.12.03 הודיע השר לפיד לוועדת בך, כי פרקליטת המדינה עדנה ארבל היא שתמלא את מקומו של היועץ אליקים רובינשטיין עד לבחירתו של יועץ חדש. השאלה העומדת עתה על הפרק: האם רובינשטיין אכן יסיים את תפקידו ביום 31.12.03, או שייוצרו כאלה נסיבות שיסכים להאריך כהונתו בחודש-חודשיים לפחות.