|
|
יוותרו על שיבת הפליטים???
|
|
|
|
| הכרזת העצמאות הפלסטינית, תוך הישארות הפליטים בלבנון וסוריה, תביא על ראשי מדינת פלסטין את חרון אף הממשלים במדינות אלה, שכבר החלו לייחס את התוכנית להכריז עצמאות פלסטינית חד-צדדית למזימה ישראלית, שנרקמה יחד עם כמה בוגדים פלסטינים, לחיסול בעיית הפליטים ולאילוץ המדינות, שבשטחן חיים הם או צאצאיהם, לתת להם אזרחות מקומית. | |
|
|
|
תסריט זה מעורר חלחלה בקרב לא מעטים מבני עמנו, וכדי להרגיע את נפשם הסוערת, יש לומר בפתח הדברים: עד כמה שהתסריט נשמע סביר, הרי שלפלשתינים הוא נשמע סביר הרבה פחות. הסיבות לכך רבות:
ראשית, ראשי הרשות הפלשתינית חוששים שממשלת ישראל תראה בהכרזת עצמאות חד-צדדית הפרה יסודית של הסכמי אוסלו (כאילו שהטרור שנמשך מאז 1994, מיום הקמת הרשות, אינו הפרה יסודית שלו), ואז תחליט על פירוק הרשות, שנוסדה על בסיס ההסכמים, ותחזיר את הגלגל הפלשתיני לאחור ח"י שנים, לימי תום האינתיפאדה הראשונה. פירוק הרשות יכלול סילוק לחו"ל של כל ראשיה, שריה ויועציה, פקידיה וחברי הפרלמנט שלה, ובמיוחד אלה שהגיעו מתוניס יחד עם ערפאת. גם גרסה מרוככת של הסילוק, כלומר – אי-כיבוד כרטיסי האח"ם שעמם מסתובבים אישים אלה בין ערי ישראל ומהן החוצה, פירושה הפיכתם למעשה לאסירים ברמאללה.
לא רק שהם לא יוכלו לנוע, הם לא יוכלו להתעשר עוד מהברחות בכלי רכבם, שצה"ל מנוע מלחפש בהם בדרך כלל.
גורם שני, ומעט יותר חשוב, להימנעות מהכרזת עצמאות, הוא החשש מהמשכו של "כיבוש" ירושלים. ראשי הרשות יודעים שמשרד המשפטים של מדינת ישראל נמצא ברחוב צלאח א-דין במזרח העיר, כלומר בשטח שיהיה שטח כבוש בתוך המדינה הפלשתינית הריבונית, וכך גם המטה הארצי של משטרת ישראל, הנמצא בשיח' ג'ראח – עוד שכונה שתהיה "פלשתינית" לאחר ההכרזה על מדינה עצמאית וההכרה בה.
כיוון שלא סביר כי ישראל תפנה אז משרד ממשלתי וגוף ביטחוני מרכזי ממקומם וכן אלפים מתושבי העיר, למרות ההכרזה תישאר ירושלים המזרחית למעשה בידי ישראל לתקופה ארוכה. מצב כזה הוא חמור מאוד מבחינת מכריזי העצמאות הפלשתינית, שהרי אם ישראל תמשיך "לכבוש" את ירושלים, והעולם יבין את עמדתה לגבי העיר ולא ילחץ עליה לפנותה, עלול המצב הזמני הזה להיות "זמני לתמיד", כפי שקורה בהזדמנויות רבות במזרח התיכון. יתר על כן, גם ההתנחלויות עלולות להישאר במקומן, תחת שליטה ישראלית, באופן "זמני קבוע", מה שיהפוך את הריבונות הפלשתינית ללעג ולקלס.
טעם חשוב יותר לאי-הכרזת עצמאות פלשתינית חד-צדדית הוא כלכלי: על-פי הסכם פריז משנת 1995, ישראל היא כיום השער הימי של הרשות על שני חלקיה – עזה ויהודה ושומרון. כתגובה להכרזת עצמאות חד-צדדית, יכולה ישראל לסגור את דרכי הייבוא והייצוא של הפלשתינים דרך נמליה. אומנם תהיה להם אפשרות מעבר דרך ירדן, אך זה יאריך ויסרבל את דרכי הייצוא והייבוא, ועלול להנחית מכה קשה על הכלכלה הפלשתינית, שרק לאחרונה החלה לחזור למה שהייתה עד פרוץ האינתיפאדה השנייה.
אבל הסיבה העיקרית לכך שברשות יהססו מאוד להכריז על עצמאות חד-צדדית היא החשש שבכך יגיע הקץ על המשא-ומתן עם ישראל, ותיק סוגיית הפליטים ייסגר ויינעל לתמיד. משמעות הדבר היא ש-400 אלף פליטים "פלשתינים" בלבנון, כמספר הזה בסוריה, כמיליון וחצי בירדן ועוד כמיליון ברחבי העולם, יישארו לעולם ועד בארצות מגוריהם; שהרי בהיעדר הסכם עם ישראל היא תסרב לשובם אל שטחה, ואילו הם יסרבו לעבור למדינה הפלשתינית – הן משום שזו תהיה עוד מדינה ערבית כושלת כמו מרבית אחיותיה, למעט אמירויות המפרץ, והן משום שבה הם ייחשבו לזרים, לכאלה שבאו מיפו, מחיפה ומעכו. הכרזת העצמאות הפלשתינית, תוך הישארות הפליטים בלבנון וסוריה, תביא על ראשי מדינת פלשתין את חרון אף הממשלים במדינות אלה, שכבר החלו לייחס את התוכנית להכריז עצמאות פלשתינית חד-צדדית למזימה ישראלית, שנרקמה יחד עם כמה בוגדים פלשתינים, לחיסול בעיית הפליטים ולאילוץ המדינות, שבשטחן חיים הם או צאצאיהם, לתת להם אזרחות מקומית.
ראשי המדינה הפלשתינית, אם תוכרז, אינם יכולים להרשות לעצמם להסתבך עם סוריה ועם לבנון, שכן למשטר הסורי ולחיזבאללה הלבנוני יש דרכים "בדוקות ומנוסות" לגרום צרות למי שאין הן חפצות ביקרו: הסתה באמצעי התקשורת, יצירת מתחים פנימיים, וכן ציודן של קבוצות אופוזיציה בכסף ובנשק ואימונן, כדי שאלו יערערו את השלטון כפי שהן עושות בעירק, בלבנון, בירדן, בסעודיה וברצועת עזה.
אין בכל אלה כדי לומר שתסריט ההכרזה אינו אפשרי, שכן במזרח התיכון אין "לא בא בחשבון". בעבר היו לפחות שני מקרים, שמנהיגים אמרו דבר שלא התכוונו לו, אבל עצם ההכרזה כפתה עליהם לבצע את תוכנה. המקרה האחד היה כאשר גמאל עבד אלנאצר, הנשיא המצרי, הכריז ערב פרוץ מלחמת ששת הימים בשנת 1967 שהוא מוכן למלחמה ו"אהלן וסהלן" לצה"ל. הוא סגר את מיצרי טיראן והביא בכך למשבר שהוביל למלחמה ולתבוסתו הגדולה. מקרה שני היה, כאשר הנשיא סאדאת – שהחליף את עבד אלנאצר – הכריז מעל במת מועצת האומה שהוא מוכן ללכת עד ירושלים כדי להביא שלום. הוא לא התכוון לכך, אבל דבריו ששודרו ברדיו נשמעו בכל העולם וחייבו אותו לקיימם.
לכן, עלולים דברי ראשי הרשות להביא בסופו של דבר להכרזה כזו, אך תוצאותיה עלולות להיות קטלניות למדינתם, ויביאו לקריסתה, ולאובדן מוחלט של החלום הפלשתיני. מבלי לקבוע מסמרות, נראה אפוא שמנהיגי אש"ף יימנעו מלהצעיד את עמם לעבר מדינה עצמאית ללא הסכמה עם ישראל.
|
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
