הרגע שבו צריך להתחיל בדיון

עוד מוקדם לדיון ציבורי

זה היום השני ברציפות שידיעות אחרונות מוביל את הדיון הציבורי בשאלת המחיר שתשלם ישראל במסגרת העסקה לשחרורו של החייל השבוי גלעד שליט. בעוד שב"ישראל היום" לא שוכחים לרגע שהם ישראלים (התומכים בהסכם), במעריב משתדלים לשמור על פרופיל נמוך ובהארץ דנים בהעדר הדיון הציבורי - בידיעות אחרונות מעניקים במה נרחבת יחסית לא רק לתומכי העסקה, גם למתנגדיה.

אמנם נועם ואביבה שליט מופיעים במרכז שער ידיעות אחרונות (הכותרת הראשית: "מחכים לחמאס"), אך הכפולה הפותחת מוקדשת ל"רוצחים בלב המחלוקת", לשון הכותרת הפרושה לרוחבה. במרכז העמודים 3-2 של ידיעות אחרונות מופיעים ארבעה תצלומי טרוריסטים, כשכל אחד מלווה בשמו, מספר הנרצחים שהוא אחראי להם על-פי המידע שבידי ישראל והמטרות שהותקפו בהוראתו. רוני שקד מדווח, על-פי אל-ג'זירה, כי המחלוקת בין ישראל לחמאס מתמקדת בארבעת האסירים הללו, ומפרט את הפיגועים המיוחסים לכל אחד מהם. אגב, ידיעות אחרונות מצטט גם דיווח מרשת פוקס, שלפיה העסקה תתבצע "רק בעוד שבוע או שבועיים".

קולם של המתנגדים לעסקה עולה שנית בעמ' 6, המוקדש כולו לדיווח מאת ליאור אל-חי וגואל בנו על העמדות השונות בקרב בני משפחות נפגעי טרור. הניסוח טבלואידי במידה מעוררת פלצות ("הם איבדו את היקר מכל. הם חולקים את האובדן, את הזיכרון, את הכאב שאינו מרפה. אבל הם נחלקים באשר לשאלת שחרור המחבלים, ובהם אולי רוצחי ילדיהם, במסגרת עסקת שליט המתרקמת"), אבל לפחות יש ניסיון אמיתי להעלות בפני ציבור הקוראים מגוון עמדות ביחס לעסקה הצפויה.

"ישראל היום", מנגד, הוא הדוחף הבוטה ביותר להשלמת העסקה עם חמאס. אולי משום שזו עמדת יקיר העיתון, בנימין נתניהו; אולי משום שזו עמדת עורך העיתון, עמוס רגב. איך יודעים מהי עמדת עורך העיתון? פשוט מאוד - בוחנים את הכותרת הראשית הרגשנית ("יש לנו חוב לגלעד", ציטוט מפי שר הביטחון), שמים לב לתצלום הגדול המתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון, שבו נראית ממעוף הציפור כתובת אנושית, מורכבת מלמעלה מאלף בני-אדם, הקוראת לשחרור שליט (תצלום המופיע הבוקר רק ב"ישראל היום"), ואם לא די בכך, ניתן לקרוא את שורת הפתיחה במאמר פרי עטו של העורך הראשי, המתפרסם תחת התצלום האווירי: "גלעד שליט צריך לחזור הביתה, לחיק משפחתו. נקודה".

למען האיזון מתפרסם ב"ישראל היום" מאמר מאת רמי איגרא, לשעבר ראש חטיבת השבויים במוסד, המתנגד לעסקה. אך אפילו בו לא נמצאת קריאה ברורה להימנע מביצועה, אלא רק דרישה להבין את השלכותיה ("מצד אחד, לפי הדיווחים מדובר בשחרור מסיבי של כל המרצחים הגדולים במאה האחרונה והנוכחית, ומצד שני מדובר בכניעה ללא בושה וללא תחתית לתביעות החמאס").

בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, מככב אף הוא בכפולה הפותחת של "ישראל היום", עם תצלום נאה בלב עמ' 2. הכיתוב שתחת התצלום כולל ציטוט מפיו: "עוד מוקדם לדיון ציבורי". בידיעה מאת בועז ביסמוט, דניאל סיריוטי ושלמה צזנה מסופר כי בישיבת סיעת הליכוד אמר נתניהו כי "אנחנו עדיין לא נמצאים ברגע שבו צריך להתחיל בדיון ציבורי. אם וכאשר תהיה החלטה, נביא אותה לדיון בציבור ובכנסת ולהכרעה בממשלה".

היעדר הדיון הציבורי נמצא, כאמור, בלב הדיון של הארץ. אתמול קבלו עמוס הראל ואבי יששכרוף על ההגבלות שמטילה הצנזורה הצבאית על הדיון התקשורתי בעסקת שליט. הבוקר צצה עמדה זו מחדש במאמר המערכת של העיתון. "קשה להשלים עם צנזורה גורפת, שתכליתה - ולפחות תוצאתה - השפעה על כיוון השיח הציבורי בעד העסקה או נגדה", נכתב בו.

בהגינות מדווח כתב הארץ עמוס הראל על תגובתה של הצנזורית הצבאית הראשית, אל"מ סימה ואקנין-גיל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בראיון שהעניקה אתמול לקול-ישראל. ואקנין-גיל הכחישה כי היא פועלת להשתקת הדיון הציבורי. "בסוגיה שעל הפרק", אמרה, "התקשורת עוסקת ויכולה לעסוק בכל השאלות הקשות הרלוונטיות: מחיר העסקה, שחרור מרצחים, שחרור (אסירים) ערביי ארץ ישראל וכו'".

לעמדתה של ואקנין-גיל, אגב, שותף גם עיתונאי הארץ יוסי מלמן. אתמול פירסם בבלוג שלו פוסט שבו כתב כי "גם הטענה שהשמיעו לאחרונה כמה עיתונאים כאילו הצנזורה מונעת לקיים דיון ציבורי היא די מופרכת. [...] והראיה, הנה הפוסט הזה מציג בפניכם לא רק את השקפת עולמי, אלא גם תמונה די נאמנה של המתרחש [...] הצנזורה לא מונעת קיומו של דיון ציבורי, אף שמוטב היה שלא הייתה שולפת בעניין זה את המספריים שלה. הציבור יודע היטב את המחיר שיש לשלם עבור שחרורו של גלעד שליט. אין מצב אחר. או שנשלם את המחיר או שגלעד ימשיך לסבול בכלא החמאסי".

הבוקר, בעמ' 2 של הארץ, מופיעה גרסה ערוכה של הטקסט שפירסם אמש מלמן בבלוג שלו. המשפט על טענת "כמה עיתונאים" הושמט, וממילא גם הקביעה כי הטענה הזו מופרכת.