News1 גאים להציג
מבקרים ייחודיים (Unique Visitors):
אתר - 554,109  סלולר - 467,859
   |   15:07:40
דלג
בלוגרים / בעלי טורים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
אורי מילשטיין
אורי מילשטיין
מאמצים לבטל את האולטימטום שנתן ליהודים הבריגדיר קון; פגישה של נציגי היהודים עם מושל המחוז אוונס; בהשתדלות אנשי הסוכנות היהודית בוטל האולטימטום ומושל המחוז נתן ליהודים יד חופשית למש...
איתמר לוין
איתמר לוין
יום מוקד פלילי באולמה של השופטת שירלי דקל-נוה מתנהל על מי מנוחות, במידה רבה בזכות הרוח הטובה שהיא משרה בו. הבעיה היא שלא ניתן להתקדם יותר מדי, כי הזמן מתבזבז על הליכים שמן הראוי שי...
[צילום: באדיבות מוזיאון הרצליה]
דליה הקר-אוריון
התערוכות המכונסות תחת הכותר "זמן דיוקן", מעלות באמצעי ביטוי מגוונים, מושגים אישיים, קולקטיביים, מוחשיים ופילוסופיים הקשורים להיבטים שונים של הזמן החולף והשפעתו על בני האדם
נסים ישעיהו
נסים ישעיהו
המאבק הוא בין יהדות לישראליות    עובדה מצערת היא שיהודים רבים מתייחסים לחזות הפוליטית-משפטית של המאבק ואינם מזהים את מה שמתחולל מתחת לפני השטח, את המאבק של הישראליות נגד היהדות
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
ברחבי הרשת / פרסומת
מועדון+ / תגיות
אישים | פירמות | מגשרים
מוסדות | אתרים | מושגים
גרסטל. בוררת [צילום: פלאש 90]
בוררת ומגשרת
הילה גרסטל. ילידת 13.6.1955, ישראל. נשואה לראובן ולהם שני ילדים.

ב-1973 סיימה את לימודיה התיכוניים בתיכון עירוני בהרצליה. בשנים 1975-1973 שירתה בצה
איתן ששינסקי [צילום: פלאש 90]
כלכלן
איתן ששינסקי (נולד: 29 ביוני 1937), כלכלן ואיש אקדמיה ישראלי.
תום שגב [צילום: AP]
סופר, עיתונאי
תום שגב (נולד: 1 במרץ 1945), עיתונאי, פובליציסט והיסטוריון ישראלי.
לכל הערכים במועדון+
הקורבנות נשארים מאחור
איילה הולנד, אחותו של ברוך הולנד ז"ל, אשר נרצח ברצח שטרם פוענח. "מדוע משקמים את הרוצחים ולא אותנו?"

   ענבל בר-און
הכאב שאין לו סוף

לאחר יגון אינסופי קרובי משפחות של נרצחים מתמודדים עם מדינה ש'לא רואה אותם ממטר' הקורבנות נשארו מאחור [חלק ב]

>
>
>
>
▪  ▪  ▪
אדם שקרובו נרצח, כפי שתואר בחלקו הראשון של המאמר, נאלץ להתמודד עם בור שחור של כאב אינסופי בנשמה, כאב שאינו מתבטא במילים או בקטגוריות המושגים המוכרים לנו, אלא חורג מכל המוכר והידוע והצפוי - שכן רצח סתמי, שרירותי ואכזרי אינו יכול להיקלט בחושיו ובסיפור העולם של בן אנוש. החוויה כה מטלטלת - שהיא מובילה את הקורבנות לחוות תסמינים פיזיים ונפשיים, להתנסות ביגון אשר מעביר אותם על דעתם. אם לא די בהלם ממעשהו של הרוצח, המדינה כמו עומדת יותר לצד הרוצחים מאשר לצד קורבנותיהם, לפחות ככל שמדובר בהליך השיקום. מערכת בתי הסוהר משקמת את הרוצחים, המערכת הפלילית מספקת להם סניגורים, אולם קולם של הקורבנות מודר מן השיח המשפטי הפלילי ומן ההליך הפלילי עצמו.

עופר דמתי, אשר אחותו המנוחה איילה דמתי הופטמן נרצחה במכות פטיש על-ידי הגרוש שלה, מתאר כיצד לאחר רציחתה של איילה, כשהוא במצב נפשי קשה מנשוא, נאלץ - הוא שעד אז היה רווק חסר דאגות בן 31 - להיות אב לבנותיה וגם להוריהם המשותפים שלא יכלו לתפקד. הוא התפטר ממשרה אחת מתוך שתיים שנשא בהן בכדי לגדל את הילדות, וזאת כשהוא במצב נפשי קשה מנשוא - בתוך כך לא היו לו את הכוחות הנפשיים להיות מעורב ופעיל בנעשה במשפט. גם כשכן אגר את הכוחות והביע את עמדתו בנוגע לעסקת הטיעון, לא התחשבו בה. פה יסבור הקורא כי הפרקליטות פנתה לעסקת הטיעון משום שלא היו בידיה די ראיות ועל כן, לא הייתה בידיה כל ברירה אחרת, אך זו טעות. מסתבר שבידי הפרקליטות היו די ראיות, ובכל זאת "בית המשפט רצה לעבוד כמה שפחות", לדברי עופר. נתנו לרוצח עשר שנים, הגם שהרוצח עצמו התקשר לאחר ביצוע הרצח והודה בקיומו של הרצח. בית המשפט זקף לזכותו של הרוצח את ההתקשרות למשטרה, מה שמדגים את זילות ערך החיים במדינת ישראל. רצחת, אך התקשרת מיד לאחר מכן והודית, ועל כך לכאורה מגיע לך פרס גדול, ולבני משפחת הקורבן עונש כבד מנשוא של הותרתם בתחושה שהם והכאב שלהם אינם חשובים דיים מכדי שיקבלו ביטוי הולם בגזר הדין.

ככתבת שסיקרה לא פעם אירועים משפטיים, אני לא יכולה שלא להיזכר במספר כנסים של הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין אשר אותם סיקרתי, ובהם טענו נציגי הסניגוריה הציבורית כי הפרקליטות עורכת עסקות טיעון רבות מדי.

טענותיהם של הסניגורים הפליליים הושמעו בחלל האוויר ברגש רב, וניכר בהם כי הם כואבים את אותם לקוחות שלהם, חפים מפשע, אשר נכלאו לתקופות מאסר במסגרת עסקות טיעון, אך ורק משום שהפרקליטות איימה עליהם כי אם יסרבו לחתום על עסקת הטיעון, הם יהיו צפויים להליך פלילי קשה וארוך שבסופו ייתכן שלא בהכרח ייצאו זכאים בדין. אני שואלת את עצמי מה מתרחש פה - האם הפרקליטות היא לרעת הקורבנות, או שמא לרעת הנאשמים? אם אצרף את סיפוריהן של משפחות קורבנות הנרצחים לסיפורים (במסגרות אחרות) להם האזנתי, של סניגוריהם של הנאשמים, אני יכולה להסיק אך ורק מסקנה אחת - הפרקליטות היא בעד עצמה. היא רוצה לסגור עסקות טיעון בכדי להדביק הספקים שבטח הוכתבו לה על-ידי המנהל הארגוני של הפרקליטות, שביקש X הרשעות, או X עסקות טיעון, או X תיקים סגורים, ואני אבאר את השערתי.

במאמר שכתב עו"ד יובל אלבשן לגליון כתב העת 'עלי משפט' אשר הוקדש לראיונות עם שופטים עליונים לשעבר ("מבית המשפט לבית השופטים - האנשה השיפוטית כחלק מהפרטת השפיטה בישראל") הוא קונן על הטכנוקרטיזציה של מלאכת השיפוט ועל ה'התיעלותיזציה' שלה - שופטים נדרשים לספק פסקי דין על פס יצור, כאילו היו אלו מוצרים אשר צריך לייצר. דומה כי במסגרת מגמות ההפרטה, הלך רוח דומה מרחף מעל פני עבודת הפרקליטות - ניתן להניח שבעידן שבו 'יעילות' הינה שם המשחק, תחת ערכיות, פרקליטות המדינה ממהרת לסמן V על ה-check list שלה - בין אם מדובר ב-check list של עסקות טיעון לרעת נאשמים חפים מפשע ובין אם מדובר ב-check list של עסקות טיעון לטובתם של אשמים ולרעתם של הקורבנות.

אם אני מצרפת אחד לאחד את הרשמים שקיבלתי כשביקרתי בכנסים שבהם שפכה הסניגוריה הציבורית קיתונות של רותחין על הפרקליטות, עם תלונותיהם של הקורבנות על קלות-היד על ההדק בעסקות טיעון המוציאות אשמים ברציחות מחרידות בעונשים מגוחכים, אני מגיעה אך ורק למסקנה אחת - הפרקליטות רוצה לעבוד על סרט נע, היא אימצה קודי עבודה של התייעלות ו"הספקים" ו"יעדים", אשר לקוחים מתוך עולם השיווק, הכלכלה והניהול, תוך שהיא שכחה את הערכים - לזכות את החפים ולהעניש את האשמים. לצורך כך יש לעבוד, לעיתים תוך חריגה ממסגרת ה-X תיקים ב-Y זמן - יש להעלות עולה למולך הצדק ולא למולך היעילות.

השערה זו נובעת גם מההליכים העוברים על החברה, שבה תהליכים הקשורים במטרות ערכיות מוכנסים לסד ההתייעלות, תוך שהעולם נראה מבעד לחור של גרוש ההתייעלות ו"השגת היעדים". דומה כי רוחו של אלון גל וכל מה שהוא, וגל ה-coaching ששטף אותנו מסמל-הישגיות והתייעלות - חילחלה גם למקומות שבהם יעילות ו"עמידה ביעדים", היא אבן נגף.

אילנה חג'ג', אמו של רז חג'ג', אשר נרצח ב-29.10.07 בהרצליה על-ידי נער בן 17 בדקירת סכין בליבו במהלך קטטה, מאוששת השערה זו שלי: "היינו שמחים לא להיות צד בעניין, הייתי שמחה להיות בבית ולדעת שייעשה צדק, אבל אני, לצערי הרב, מלווה שנתיים את המשפט, ואני כל הזמן בבית המשפט, ואם אני לא שם הייתה עסקת טיעון, כי לפרקליטות אין זמן, יש להם מיליון תיקים".

הקורבנות לא נספרים

מסתבר שהדרת הקורבנות וקרובי משפחתם שנותרו, מההליך המשפטי הפלילי, אינה אך ורק פרקטיקה משפטית אלא תפיסת עולם משפטית, אשר מעלה על נס את הנייטרליות. במסגרת נייטרליות מדומיינת זו, השופט אוסר על בני משפחות הנרצחים להביע כל רגשות הזדהות או כאב, מחאה או צער, לכאורה, בכדי שרגשותיהם של הקורבנות/משפחות הנרצחים, לא ישפיעו על המשפט; כך למשל, מספר עופר דמתי במהלך מפגש קבוצת התמיכה – משפחת רענן לוי ז"ל נסתה להיכנס עם חולצות אחידות שעליהן מתנוססת תמונת הילד, אך השופט לא התיר להם להיכנס כך. מסתבר שעורך דינו של הנאשם ברצח רענן לוי ביקש מהשופט שלא להתיר להם כניסה זו, וזאת בכדי למנוע הטיית משפט. על זוג החרדים שהצטרפו מאוחר יותר לשיחה, רחל ויהודה מור-יוסף, הוריו של יפתח מור-יוסף, אשר נרצח ב-5.8.09 בטעות במסגרת חיסול חשבונות של עבריינים ברמלה, נאסר לדבר במהלך הדיון המשפטי, וזאת בכדי שלא תהא הטיה של המשפט. מסתבר כי כאשר עמדו שם עם תמונת בנם, השופט התרה בהם באומרו "זה לא שוק". לשאלתי, מיהו אותו שופט, הם סירבו להשיב – מן החשש התורני של איסור לשון הרע שהוא מרחיב בהרבה מן האיסור ה"משפטי" של לשון הרע, שכן מבחינה משפטית חשיפת שם השופט אינה מהווה לשון הרע כלל וכלל אלא חובה ציבורית ראשונה במעלה. רחל מסבירה שהיא מפחדת אך ורק מה"הוא שלמעלה".

כרמלה יעקוב, אמו של צחי יעקוב אשר נרצח בקניון בבת-ים, מספרת כי לא הורשתה להכניס עורך דין מטעמה לאולם בית המשפט: "אתם לא צד בעניין", אמרו לה ולבעלה.

הגישה הפמיניסטית למשפט מותחת ביקורת על הבניית ההליך המשפטי וההכרעה השיפוטית מנקודת מבט גברית – נקודת מבט זו מדירה את הפן הרגשי של קורבן העבירה מן השיח המשפטי ומתמקדת בצד הטכני של העבירה. כך ניתן להסביר לדוגמה את העובדה שבמידרוג עבירות המין, עבירת האינוס נחשבת לעבירה חמורה יותר מעבירת המעשה המגונה, משום שעבירת האינוס כוללת חדירה בכוח, וזאת להבדיל מעבירת המעשה המגונה.

ביקורת פמיניסטית תטען כי גישה גברית זו למשפט הינה טכנית במהותה ומדירה את הפן הרגשי, שכן בנסיבות מסוימות מעשה מגונה עלול להיות פוצע יותר את הנפש מאינוס (הכל תלוי נסיבות). הביקורת הפמיניסטית על דיני הנזיקין מציינת כי בעוד שנזקים כלכליים הינם ברי פיצוי, נזקים נפשיים כמעט שאינם זוכים לפיצוי בפסיקה הנזיקית, שכן אלו הם נזקים 'נשיים' במהותם, וכך מדירים דיני הנזיקין, על השיח המשפטי שלהם, את הקול הנשי. דומה כי הביקורת הפמיניסטית למשפט, אשר קובלת על הדרת קולם של הקורבנות מן השיח המשפטי, יפה גם לכאן. זו הסיבה אולי שהעמותות החלוצות בהכנסת קולו של הקורבן אל השיח המשפטי, ואל ההליך המשפטי, היו עמותות פמיניסטיות ברובן: עמותת נגה, לזכויות נפגעי עבירה, וארגון תמורה. ארגונים אלו שמו להם למטרה למצב בתוך השיח המשפטי את קולם של הקורבנות. ברם ארגון משפחות נרצחים היה החלוץ בהכנסת תפיסה זו לשיח המשפטי, אולי בשל הניסיון האישי של חבריו, ניסיון שמקדים את ה'ידע המשפטי התיאורטי' בשני צעדים קדימה.

בני משפחה סובלים מהיעדר הסברים שוטפים במהלך החקירה במשטרה, לעתים תוך ההכרח במתן עדות ללא ליווי משפטי, ללא הכנה מוקדמת.

במערכת המשפטית האדוורסרית, הנהוגה בארץ, לנפגע עבירה אין מעמד עצמאי בהליך המשפטי. כשמדובר ברצח אדם הכי יקר עלי אדמות, ומתחוור שאין שום דרך להשפיע על מהלך המשפט ותוצאותיו, בני משפחה מסרבים לקבל את זה בהשלמה.

  • בארץ עדיין רווחת התפישה הבסיסית של רשויות החוק: המדינה תובעת ואינה יכולה להקדיש מאמצים ביידוע של משפחות נרצחים. היא גורמת לפגיעה נוספת באמון של בני המשפחה בחברה צודקת בזמן שהם אינם זוכים להתייחסות נאותה מנציגי המשטרה והפרקליטות.
  • הפגיעה מחריפה כשבמקום קיום המשפט הפרקליטות חותמת על הסדר טיעון עם הרוצח והוא מקבל עונש קל יחסית.

(מתוך נייר העמדה שחיברה לרה צינמן, אמה של גנית צינמן ז"ל, אשר נרצחה בחיפה ב-1.3.96 על-ידי סטודנט אוניברסיטת חיפה, אזרח אמריקני בשם ארווין ג'ונסון, ויושב-ראש ארגון משפחות נרצחים ונרצחות).

מרכז נגה הוא זה שעודד את כרמלה יעקוב, אמו של צחי יעקוב ז"ל, להגיש תביעה נזיקית נגד הקניון אשר בתוכו נדקר בנה. ההליך הנזיקי, בניגוד להליך הפלילי, מאפשר לקורבן להשמיע את קולו ולהיות "צד בעניין" ועל כן, הן מרכז נגה והן מרכז תמורה, בוחרים באסטרטגיה של הגשת תביעות נזיקיות, אשר במהלכן שולט הקורבן בהליך המשפטי והנרטיב שלו מכתיב את 'פרשת התביעה' (וזאת להבדיל מן ההליך הפלילי אשר מדיר את הקורבנות).

"אנשים נורמטיביים לפני הרצח"

הטיעון ולפיו מי שהיה "אדם נורמטיבי לפני הרצח", ורצח "באופן ספונטני", לא יורשע ברצח אלא בהריגה, מקומם, אך זו המציאות בישראל. הגם שההיגיון הבריא קובע כי לשמור על החוק זו לא פריבילגיה גדולה, המצדיקה המרת האישום מרצח להריגה, לשיטת מערכת המשפט שלנו, ניתן להפחית את דרגת האישום מרצח להריגה, כל עוד האדם לא ביצע רצח או עבירות אלימות טרם הרצח (וואללה, תודה שלא רצחת). המסר המשתמע מפרטיקה זו של מערכת המשפט, הוא שלהיות נורמטיבי ולא לעבור על החוק זה משהו כל-כך מיוחד, עד שמי שעושה זאת עד לרגע שבו רצח, יזכה להפחתה בדרגת האישום שלו. לקטגוריה זו נכנסו מי שרצחו באופן ספונטני, מעין רצח "למה מה קרה", "מה אתה מסתכל עלי", "אל תעצבן אותי". דווקא רציחות כאלו משתקות את הבריות אשר יודעות כי כל תנועה או מבט לא במקום כלפי אדם אשר בדיעבד יתגלה כרוצח פוטנציאלי, עלולה להוביל למותם.

גישה זו, הנחזית להיות גישה ליברלית, הינה גישה אשר מצרה על ערך האוטונומיה האישית. אם אנו מפחדים ברחוב או במקום ציבורי אחר להעיר לזולתנו הערה שאנו סבורים שיש להעיר לו, אך ורק משום החשש שאותו זולת יתגלה כרוצח פוטנציאלי, נהפוך לאנשים משותקים ופחדנים, אשר מסרסים את עצמם בכל רגע נתון וזאת מחשש שהערה ("לא במקום" לכאורה) תוביל לסיום חיינו. זו אותה מערכת אשר בשם "זכויות האדם" לא תטיל עונשי מוות על רוצחים, אך בענישתה המקלה גוזרת על הבריות עונש מוות אפשרי אם רק ירגיזו את מי שמחזיק סכין ו"לא כדאי להתעסק איתו". "דווקא היותם של רוצחים רבים אנשים נורמטיבים לפני הרצח הופכת את התופעה למסוכנת יותר לחברה, משום שהרוצחים האלו הם בלתי צפויים", נכתב בנייר העמדה שחיברה לרה צינמן, ובצדק: הידיעה שבשל כל פיפס קטן, מישהו ברחוב עלול לרצוח אותי, מערערת את תחושת הביטחון שלי הרבה יותר מרציחות מתוכננות עם "מניע" – ועל כן, דווקא החמרת הענישה על רציחות ספונטניות תשרת ערך חשוב של חיזוק האוטונומיה האישית וביטחון הציבור.

לטענת לרה צינמן, גם רציחות שמתבצעות במועדונים, בקטטות, שאליהם מגיעים בני נוער, לרוב ממשפחות פשע או מכנופיות, מוגדרות כהריגה ולא כרצח, מה שגורם למשפחות הקורבנות תחושה של חוסר צדק מקומם, אכזבה וכעס. המשתתפים בפגישה כולם מסכימים שיש לאסור החזקת סכינים, שכן החזקה של סכין עלולה להוביל לשליפת הסכין.

לרה צינמן מחלקת את הרציחות לסוגים – בנוסף ל'רצח סתם' ול'רצח במועדון' ישנו 'רצח שלא פוענח', המותיר את המשפחות בתחושת איום מתמדת שהרוצח עלול לשוב ולפגוע שנית, רצח שבו הרוצח נמצא לא כשיר לעמוד לדין, רצח בתוך המשפחה, רצח הנלווה לאונס אכזרי, רצח נשים לאחר פרידה, ורצח במהלך השוד. במקרים שבהם הרצח מתרחש בתוך המשפחה, המדינה אינה מושיטה סיוע, וקרובי המשפחה הנותרים הופכים להוריהם של ילדים קטנים שנותרו לאחר שאביהם רצח את אמם. כך היה במקרו של עופר דמתי, שבגיל 31 הפך בעל-כורחו מרווק שמתעניין אך ורק ב'לאיזה מועדון הולכים הלילה' להורה לשתי בנות קטנות, רצוץ נפשית, שצריך לגדל גם שני הורים, ולטפל בבנות עם נפשות שבורות, מרוסקות והרוסות.

כרמלה יעקוב

"אף אחד לא בא להעיד לטובתנו, כי הם פחדו פחד מוות מהרוצחים. אלו שבאו להעיד, הם פשוט גמגמו, שיקרו, וכל שאלה ששאל אותם השופט, הם התחמקו, והם התחמקו מתשובה"

רישיון (מטעם המדינה) להרוג

מזל מיכאלי, אשר בנה אלון מיכאלי ז"ל נרצח בוויכוח על כיסא נוח בחוף הילטון בתל אביב ב–16.6.00, מספרת כי היו "מיליון עדים" לרצח בנה על חוף הים, ו"אף אחד לא בא להעיד לטובתנו, כי הם פחדו פחד מוות מהרוצחים. אלו שבאו להעיד, הם פשוט גמגמו, שיקרו, וכל שאלה ששאל אותם השופט, הם התחמקו, והם התחמקו מתשובה". על הרוצח הושת עונש של שלוש שנות מאסר בלבד (!) בעסקת טיעון.

"הם לא חקרו לעומק, אם אתם חושבים שהוא לא רוצח, תכניסו את כולם לכלא, ואז תראו מי באמת רצח, ברור שהם לא ירצו לשבת שנים בכלא, מישהו יפתח את הפה ויספר. אבל הם יודעים את החוקים במדינה, שבוע ימים בכלא, אין ראיות, משחררים, תופסים אחד שעיר לעזאזל, אבל מעבר לכך לא עשו שום דבר, הוא קיבל שלוש שנים בכלא בעסקת טיעון, היו לו את עורכי הדין ברמה הכי גבוהה, הכי יקרים, מאיפה היה לו את הכסף אם הוא לא השתייך לכנופיית פשע?".

לשאלתי, כיצד היא מרגישה כלפי עורכי הדין המפולפלים אשר מדבררים את לקוחותיהם מעל גבי מסכי הטלוויזיה, במין רהיטות אדברסרית קרה, היא משיבה שלטעמה עורכי הדין חוששים ומפחדים מן הלקוחות, ואינם מייצגים אותם מרצון חופשי. כתבה שהתפרסמה לפני מספר שנים באחד העיתונים (אין לי את המקור אולם רוח הדברים זכורה לי היטב) אישרה את חששותיה של מזל: עורכי דין פליליים התוודו כי הם חשים מאוימים מלקוחותיהם, ואינם מעזים שלא לייצגם. הגם שכאשר הם מגנים על לקוחותיהם הם מצטלמים תחת כל עץ-תקשורתי-רענן, לכתבה זו הם התראיינו בשושואיות מוחלטת.

אילנה חג'ג' מתקוממת על ההגדרות הדווקניות של הדין הפלילי ולפיהן דקירה אחת אינה יכולה להיחשב כרצח, אלא כהריגה: "בשבילי זה לא משנה רצח או הריגה, לי אין ילד, הוא היה יכול להתחתן, לקנות דירה, היו יכולים להיות לי נכדים, האחים שלו הפסידו אח מדהים, לא היה קל להם לחיות עם זה".

מי שרצח את בנה של כרמלה יעקוב, צחי יעקוב ז"ל – בדקירה בחנות בקניון בבת ים, היה אמור להיות בכלל במעצר בית בזמן הדקירה, עקב דקירת נער אחר בבטן, ונער נוסף בפנים ("הוא הוציא לו עין"). אימא של צחי יעקוב (הגם ששמה כרמלה, כששאלתי אותה לשמה, היא השיבה לי פעמיים "אימא של צחי יעקוב" וכנראה כך היא מזהה את עצמה מאז הטרגדיה הנוראה – קודם כל כאמו של צחי יעקוב ורק לאחר מכן ככרמלה) מתקוממת על כך שהרוצח, אשר קיבל עשרים שנות מאסר בעסקת טיעון, יתחתן בכלא ויביא ילדים לעולם, משהו שבנה ז"ל לעולם לא יעשה.

המדינה אינה מסייעת

הגם שניתן לומר שהמדינה, על רשויות אכיפת החוק שלה, התרשלה בהגנה על הציבור, ועל כן עליה לפצות את מי שהיו קורבנות לאזלת ידה, בפועל, הגם שהמדינה היא זו שמאפשרת לבני נוער חמומי מוח לשאת בכיסיהם סכינים, הגם שהיא משחררת למעצרי בית חשודים בדקירות, והגם שעסקות הטיעון שהיא רוקמת משדרות לרוצחים הפוטנציאלים מסר ולפיו מצפה להם קייטנה בת מספר שנים עם חופשות הביתה במקום עונש של ממש, זו המדינה שחרף אחריותה לריבוי מקרי הרציחות, מתנערת מאחריותה לגורל הקורבנות. עופר דמתי, אשר בגיל 31 נאלץ להפוך בין לילה מרווק בליין, לאב לשתי ילדות קטנות ולשני הורים שאינם יודעים נפשם מרוב צער ושאינם מתפקדים, תוך שגם הוא מתקשה לתפקד על-רקע ההלם, הכאב והצער, מספר כי כאשר ביקש עזרה ממשלתית למי שהפכו לבנותיו (קרי בנות אחותו ז"ל שנרצחה) גילה כי בתור ילדות של קורבן רצח אין להן זכויות - לא קייטנות, לא חוגים, לא סיוע פסיכולוגי. העובדת הסוציאלית אליה פנה הסבירה לו שאחייניותיו שהפכו לבנותיו תוכלנה לקבל סיוע במסגרת היותן... בנות של רוצח (אביהן שרצח את אמן ז"ל): בכובע זה הילדות יכלו לקבל ליווי פסיכולוגי, שיקום, סיוע מקרנות של ילדי אסירים ועוד. "זה מה שמאוד מאוד מאוד קומם אותי", הוא מספר.

כל החברים בקבוצה מתקוממים לשמע ההטבות המפליגות שמקבלים הרוצחים, לעומת הפקרת מצבם הנפשי, הסוציאלי והכלכלי של הקורבנות: מזל מיכאלי, אשר בנה אלון מיכאלי ז"ל נרצח בחוף הים במהלך ויכוח על כיסא נוח, מספרת כי נאלצה לקבל סיוע כספי ממעבידה בכדי להקים מצבה לבנה שנרצח, בין היתר בשל רשלנות המדינה, ועל יחס מבייש של חברה קדישא אשר חקרו בדקדקנות את מצבה הכלכלי וגבו ממנה 22 אלף שקלים על המצבה.

הנתונים האלו מקוממים בהשוואה ליחס הממסדי והחברתי שמקבלים הרוצחים, אומרת נירה לביא, אמו של חגי לביא ז"ל, אשר נרצח על-ידי ערבים מטייבה ביום 4.7.95: "שרה אנג'ל, אשתו של שמעיה אנג'ל, הינה כותבת ספרים וסלבריטאית, הם לומדים בכלא, עובדים, מקבלים תרפיה, ואת יודעת מה? זה בסדר, אנו כחברה רוצים שהם יצאו מבתי הסוהר אנשים טובים יותר, אבל מה עם הקורבנות? ברור מאליו שאנו אנשים טובים, אז לא מנסים לשקם אותנו. אבל לא צריך לסייע לנו לרפא את הנפש?".

פה מותר לדבר על הכל. ארגון משפחות נרצחים במהלך פגישת קבוצת התמיכה במלון סיטי טאואר ברמת גן. המלון מספק להם חדר בהתנדבות.
תאריך:  07/12/2009   |   עודכן:  07/12/2009
ענבל בר-און
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
הקורבנות נשארים מאחור
הודעות  [ 13 ] מוצגות  [ 13 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
קורבן משפ' נרצחים
7/12/09 22:27
2
יקיר דסא
7/12/09 22:27
 
שבולת
8/12/09 08:04
 
יקיר דסא
8/12/09 10:21
 
רוני אם הודיה
8/12/09 23:22
3
חנה הילמן
8/12/09 06:54
4
רואס גקלין
8/12/09 08:30
5
גלי צבי ויס
8/12/09 08:57
6
מירלה
8/12/09 10:05
7
שרון נ
8/12/09 14:06
8
יהודה בן אהרון
8/12/09 15:18
9
לרה צינמן
8/12/09 17:56
10
איריס רייכמן
8/12/09 20:16
פורום: זכויות אדם כתוב הודעה
+
עו"ד שמעון הצדיק
19/08/19 18:02
 
הגלשנית
19/08/19 21:53
+
הלוי
10/12/15 07:02
 
ליצן חדש
18/12/15 06:22
+
רונן שלומאי
26/11/15 21:17
+
צורי
2/08/15 14:29
+
מזכיר נשכחות
2/08/15 14:03
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
בסרט שהוקרן אתמול (6.12.09) בערוץ 10 על משפחת שליט, הופיע קטע בו מצולמת פגישה בין נועם שליט, אביו של גלעד, לבין נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר. בסרט נחשף קרטר כאיש אטום לחלוטין, חסר רגישות ובמילים פשוטות - דוחה.
07/12/2009  |  עפר דרורי  |   מאמרים
היא בוקעת אחרונה ולכן לא תמיד נותר לה מספיק מקום בפה. לעיתים היא מפריעה לסגירה תקינה של הפה, לעיתים היא נכלאת ברקמת החניכיים ולעיתים היא נשארת תקועה לגמרי בתוך החניכיים. יש גם מקרים שהיא בוקעת באופן תקין, אך בשל מיקומה הלא אסטרטגי, היא הראשונה לפתח חורים ורגישות יתר. לא תמיד ברור לנו מתי כדאי לטפל בה ומתי עדיף לעקור.
07/12/2009  |  ד"ר רונן בורדובסקי  |   מאמרים
בכל חורף, אנו מוצאים עצמנו מתלבטים, האם לקחת את התינוק לבריכה או לא? וברור הוא שלא... למה? כי קר, יורד גשם, מסורבל, רוחות, ואז מתחילה דלקת אוזניים, הילד יחלה, וממש ממש לא בא לנו שוב לא לישון בלילה, להדביק את הילדים האחרים, תרופות וכו'. יותר פשוט וכיף, זה להתכרבל מכף רגל ועד ראש בבגדים חמים ולהישאר בית.
07/12/2009  |  רומינה ריי  |   מאמרים
בספרה אירוערביה מתארת בת יאור בפירוט רב את תהליך התהוותה של הציוויליזציה האירופית ערבית המאוחדת. היא הראתה כיצד האיחוד האירופי החל לשרטט בקווים ברורים את האיחוד האירופי-מזרח תיכוני ואת התהוותה של 'הקהילייה המזרח תיכונית'. מחשבתם של מחוללי התוכנית הגרנדיוזית נסמכה על כמה יסודות עיקריים: אינטרסים הקשורים בנפט; הפחד ממלחמה; האמונה בשוויון המהותי בין בני אדם - מוסלמים ושאינם מוסלמים; פוסט לאומיות; כלכלה חופשית; הנכונות הפרגמאטית לוותר על מאפייני יסוד בזהות, בתרבות ובדת הנוצרית לצורך יצירת סימביוזה אירוערבית, ומציאותם של בני ברית השותפים לרעיונות הללו במזרח התיכון. אלו כאמור היסודות העיקריים אשר הניעו את התהליך שיתואר להלן.
07/12/2009  |  ד"ר אלון דהן  |   מאמרים
אהוד ברק נסע לארצות הברית לשיחות ולמשא-ומתן עם האמריקנים כאשר נפוצה השמועה כי אובמה לא הסכים לפגוש את נתניהו. אחר זאת קים אובמה פגישה עם נתניהו יחד עם ברק ובה סיכם את פרטי התוכנית הגזענית נגד התישבות ישראלים בחלקי ארץ ישראל. הנשיא שמעון פרס נסע לקהיר לפגישה עם מובארכ להציע לו את ההגבלה הזאת על יהודים, בהמשך לתוכנית אוסלו שלו. הוא שב ומפיץ אותה אותה בעולם בנסיעות רבות ובשיחות ובמשאים ומתנים עם מנהיגי מדינות חוץ, כדרך שר חוץ בפועל.
07/12/2009  |  ד"ר אברהם שלום  |   מאמרים
סיפורים חמים(72 שעות)
איתמר לוין
עדים נגד נתניהו: לפיד, לבני, אלקין, ארדן, הנגבי, אדלסון, מילצ'ן, שמרון, פאקר, לאודר
איתמר לוין
ביבי רוצה לבחור את השופט
היום לפני
[צילום אילוסטרציה: אלי דדון]
פועם פעמיים [1967]
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
פוליסה בהתאמה אישית: מדוע כדאי לעשות ביטוח רכב בכלל ביטוח
כתיבת המומחים
מכונת קפה מבית נספרסו - 3 מכונות קפה מומלצות
יום הולדת
אבן-ארי אריה (2006-1931) 4/12
שטרסמן גבריאל 4/12
פיקרסקי מרגלית 4/12
שושני שמשון 4/12
ג'רג'ורה ראיק 4/12
פינשטיין הרן 4/12
צ'כנוביץ אמיר 4/12
חברי מערכת News1 (דוא''ל)
   ארד מירבעיתונאית
   גדות יפעתעיתונאית
   דנון יצחקעיתונאי
   וולף איציקעיתונאי
   יוסף עידןעורך חדשות
   יצחק יואבמו"ל ועורך ראשי
   יצחק-אוגנוב גליתעיתונאית
   לוין איתמרעורך משפטי
   מגנזי שרוןעיתונאית
   פישביין איילתעיתונאית
   רויכמן ינוןעיתונאי
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il