|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בשולי הכותרות: האם התקשורת היא ימנית? תלוי את מי שואלים ● עיתונאי קטן שלי ● מי מפחד ממוגבלים? ● תנ"ך כהלכה
|
|
מחפש כותרות. בן סימון [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
אכזבה מאוסלו
האם התקשורת היא שמאלנית? לפי המחקר של ד"ר אבי גור, ממכללת אריאל, התשובה היא כן. לעומת זאת, לפי סקר של חברת שילוב התקשורת נוטה ימינה.
לדעתי אין מדובר בממצאים סותרים, אם ניקח בחשבון שהסקרים נערכו בתקופות שונות, כמו-גם את השינוי שחל בהגדרת השמאל. המחקר של ד"ר גור, שנערך במסגרת עבודת דוקטורט, בוחן את מגמות התקשורת בתקופת תהליך אוסלו בשנים 2004-1994. בתקופה זו אכן התקשורת הייתה שמאלנית בעיקרה, וצידדה בתהליך.
גם בעשור הנבדק מעניין שבממשלות השמאל הנטייה שמאלה הייתה גבוהה יותר מאשר בממשלת הימין של נתניהו. אם במהלך כהונתן של ממשלות רבין ופרס זו עמדה על 47 אחוז, הרי בתקופת ממשלת נתניהו היא הסתכמה ב-40 אחוז בלבד.
במיוחד בולט הפער הגבוה בתוצאות בין ממשלת נתניהו (כאמור 40%) לממשלת ברק. נראה כי שיעור התמיכה השמאלית של התקשורת בתקופתו, בסך 89% (!), ביטא את אכזבת הציבור מממשלת נתניהו הראשונה.
לעומת מחקר זה, הרי הסקר של חברת שילוב נערך בשלוש השנים האחרונות. הוא מבטא לא רק את אכזבת השמאל מממשלת ברק - והאינתיפאדה הקטלנית שפרצה בעקבותיה - אלא מתהליך אוסלו בכלל. אך בעיקר מבטא הסקר את התפכחות השמאל מההינתקות, בעקבות ירי הטילים מעזה על הדרום. גם מלחמת לבנון השנייה הצביעה באופן ברור על התועלת המפוקפקת של המחוות החד-צדדיות של ישראל לשלום, והוכיחה שוב כי האוייב שוחר מלחמה.
כתוצאה מכך, רבים מאנשי השמאל נטו למרכז, וביניהם גם עיתונאים. השינוי הפוליטי דומני הוביל בעקבותיו גם לשינוי הגדרות השמאל. השמאל הקלאסי כאמור הפך למרכז, והשמאל של ימינו הוא אפוא שמאל קיצוני. הנטייה של העיתונאים למרכז, ואף ימינה - כפי שעולה מהסקר - משקפת אפוא את השינוי הפוליטי שחל בציבור.
עם זאת, גם לאחר פניית עיתונאים למרכז - דוגמת אברי גלעד, דן מרגלית ואמנון דנקנר - עדיין התקשורת נשלטת בידי מיעוט שמאלני קיצוני, שהוא הנותן את הטון ומשפיע על דעת הקהל.
|
|
הניסיון להציג את סגירת החנויות והמסעדות בירושלים בשבת כהשתלטות חרדית, עם כל הכבוד, אינו אלא דמגוגיה זולה, שאינה משקפת את המציאות. האם הציבור אינו מכיר את 'חוק שעות עבודה ומנוחה', שלפיו אסור ליהודים לפתוח בתי עסק וחנויות בשבת? בכלל, החוק במדינת ישראל היהודית מחייב שמירת שבת בכל המוסדות הציבוריים, הממלכתיים והעירוניים.
מעניין, שכל אותם יפי הנפש, המתהדרים בנאמנותם לחוק, מוכנים לרמוס אותו ברגל גסה, אם יש לו קונוטציה דתית. כך לגבי החוק הנזכר, שהוא חוק סוציאלי מובהק, שמטרתו לאפשר את המנוחה בשבת, והבילוי בחיק המשפחה, ובעיקר את השוויון בין כל העובדים, שלא להפלות לרעה את שומרי השבת.
באשר לפתיחת מרכז תרבותי חרדי במתחם שנלר המיתולוגי בעיר, יש לזכור, כפי שציין סגן ראש העירייה דוד הררי, כי מדובר באזור חרדי, המוקף בישיבות ובמוסדות חרדיים. החרדים מהווים כשליש מאוכלוסיית העיר, וגם להם כאזרחים מגיעות זכויות, ובכללן בתחום התרבות. ומי שחושב אחרת - שיָקום!
|
|
דומני כי המחלוקת בין מזכיר ש"ס לד"ר זקוביץ', לגבי אופיו של החוג לתנ"ך בכנסת, משקפת את ההבדל בין הגישה הדתית למקרא לבין הגישה החילונית.
בתפיסה הדתית התנ"ך הוא בראש ובראשונה טקסט מקודש, המדריך לחיי קיום מצוות ומידות טובות. לעומת זאת, בתפיסה החילונית התנ"ך הוא טקסט ספרותי והיסטורי גרידא. משום כך גם המורים החילונים מלמדים אותו בגילוי ראש ובפרשנות חופשית.
נכון שאין לאף אחד מונופול על התורה, שניתנה לכל היהודים. אולם אי-אפשר להתעלם מן העובדה שהתורה ניתנה במעמד הר סיני כספר חוקים מקודש, המדריך לחיי מעשה, וכפוף לפרשנות מסורתית ברוח חז"ל. כל פרשנות אחרת מעוותת את מהותו.
הוראת תורה, ללא קיום מצוות, פוגעת בדבריה, בחוקיה המפורשים וברוחה המקודשת. הלימוד במקרה זה משול לגוף נְטול נשמה ורוח חיים. לא פלא שלשיעורי התנ"ך בבתי ספר חילונים אין רייטינג, והם בעדיפות נמוכה בעיני התלמידים. אז מי אמר שיהדות היא מילה גסה?
|
|
הממצאים העגומים של הסקר, המצביע על כך, כי רבע מהצעירים לא מוכנים לעבוד ביחד עם מוגבלים, צריכים להדליק נורה אדומה בכל מערכות החברה והחינוך.
על המתנ"סים, הגנים ובתי הספר לעודד שילוב מוגבלים בקהילה וליזום פעילויות משותפות בין המוגבלים לבריאים. כבר בגן ובבית הספר יש לטפח גישה שילובית זו בין התלמידים הרגילים למוגבלים לכל סוגיהם - הפיזיים, השכליים והמנטליים.
ראוי לשלב את החריגים בבתי ספר רגילים. גם אם יש צורך שילמדו בכיתות טיפוליות, הם יוכלו להשתלב בפעילות החברתית של בית הספר. בדרך זו גם החריגים יצאו נשכרים וילמדו לחיות בחברה בריאה, אך לא פחות מכך התלמידים האחרים ירכשו ערכים של עזרה לזולת, ובעיקר ילמדו לחיות בלי סטיגמות, פחדים ודעות קדומות, הרווחות בחברה כלפי המוגבלים.
גם במסגרת פרויקט פר"ח, יש לעודד סטודנטים לסייע למוגבלים. הפרייה הדדית כבר אמרנו?
|
|
חשיפת הפרטים מעיסקת שליט, על-ידי ח"כ דניאל בן סימון, מצביעה על כך כי הח"כ הטרי לא נגמל עדיין מעידן העיתונאות, שֶבו הכל דיבורים, פטפטת וסקופים. נראה כי בן סימון להוט היה ב'שבתרבות' להביא לציבור סקופ, ולרשום את זכות הבכורה עליו, מבלי לשקול את ההשלכות האפשריות על הצלחת העסקה ורגישותה.
ראוי שבן סימון, המחפש כותרות, יעבור קורס פרלמנטרי מזורז להבנת האחריות הציבורית של התפקיד, המחייב לא פעם שתיקה ושמירה על מידע חסוי. אולם גרוע מכך, מתברר שהעיתונאי הוותיק בן סימון התגלה במערומיו, כאשר תלה את דבריו בבנימין נתניהו, מה שהתברר כלא נכון. בכך הפר ברגל גסה את כלל היסוד בעיתונאות, שכל עיתונאי מתחיל יודע - אמינות ונאמנות למקור. אפילו במבחן התקשורת לא עמד בכבוד.
|
|
| תאריך:
|
08/12/2009
|
|
|
עודכן:
|
08/12/2009
|
|
ציפי לידר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
מטאטא
|
8/12/09 20:27
|
|
|
|
|
|
לא חבל על זמנך?
|
8/12/09 23:12
|
|
|
|
2
|
|
פרנץ קרולקא
|
8/12/09 22:37
|
|
|
|
3
|
|
מד' ליונה עיוורת
|
8/12/09 23:43
|
|
|
|
|
|
מטאטא
|
9/12/09 08:54
|
|
לפני זמן מה צפיתי באחת מתוכניות "מועצת החכמים" שמשודרת בערוץ 10 בהנחיית דן מרגלית.
|
|
|
|
|
לאחרונה, יותר ויותר, צפה ועולה השאלה המעניינת - איך יראה העיתון בעתיד. האם עדיין נחזיק בידינו ניר או אולי, המחשב יחליף את הנייר והחדשות יופיעו על צג כזה או אחר או, אולי, לא זה ולא זה וכל שנצטרך לעשות על-מנת לקבל תכנים נוספים זה להאזין לקובץ אודיו כלשהו, במחשב או בטלפון הסלולרי.
|
|
|
|
|
שנת 1979/80 הייתה שנתי הראשונה בפקולטה למשפטים בירושלים ועל הפרק עמדתה הצעת חוק יסודות המשפט אשר ביקשה לנתק בין המשפט הישראלי למשפט האנגלי. ההצעה עוררה את ראשיתה של המחלוקת הידועה בין השופטים אהרן ברק ומנחם אלון, וויכוח תרבותי ומשפטי מנומס שהסתיים כצפוי בניצחונו של השופט ברק. איש לא טען שהשופט מנחם אלון אינו ראוי לכהן בבית המשפט העליון לאור השקפותיו.
|
|
|
|
|
לתומאס פרידמן, פרשן "ניו-יורק טיימס", יש רעיון. זה קורה לו לעיתים קרובות, אולי קרובות מדי. וזה הרעיון: ארצות-הברית תפנה את גבה לסכסוך הישראלי-פלשתיני, וכמוה כל העולם. הסכסוך הזה פשוט נמאס. שהישראלים והפלשתינים יפתרו את הבעיות שלהם לבדם.
|
|
|
|
|
מה לא נאמר כבר על עסקת שליט?
|
|
|
|
|
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
