חינוך במלכודת קורי ההפקר הממלכתי

הגדרה חביבה על הבריטים היא כי מזג האוויר הוא משהו שהכל מדברים בו ואיש אינו עושה בעבורו דבר. הגורל הגיאוגרפי כפה על האי הבריטי הרבה מזג אוויר, ולכן אך טבעי הוא כי יושביו הקלטים, הנורמנים, הסקוטים והוולשים יתייחסו התייחסות דטרמיניסטית לשלטונו הרודני של מזג האוויר על חייהם. אצלנו, למרות שכל תחנות הרדיו והטלוויזיה משדרות בוקר וערב, קיץ וחורף, תחזיות חכמות ומתחכמות על האקלים העצל שלנו, גולה הדטרמיניזם ממזג האוויר היציב למדי לחינוך הכאוטי השורר במחוזותינו, עד שהייתי אומר בלי להסתכן בסופיזם או בציניות, כי ההגדרה של החינוך היא 'משהו שהכל מדברים בו ואיש אינו עושה לכבודו דבר'.

לא החינוך כשלעצמו אלא משרד החינוך הוא גיבור האמרה המייאשת שהצעתי. טבעי הוא כי ארץ עם הספר תראה במשרד החינוך משרד בעל חשיבות שאינה נופלת מחשיבות משרד הביטחון. היינו לעם מימי קדם מפני שהתורה ציוותה עלינו בספר דברים "ולמדתם אותם" ומכאן באו חכמינו "והתקינו שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בירושלים" (מסכת בבא בתרא), על-פי מה שאמר ישעיה הנביא "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". לימים, לא הסתפקו בירושלים ובא "יהושע בן גמלא ותיקן, שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסים אותן (את הילדים לבתי הספר) כבן שש כבן שבע" (שם, בבא בתרא).

מערכת החינוך בישראל קדמה לכל מערכת חינוך בעולם המערבי הידוע. היא קיימה אותנו בירושלים והיא קיימה אותנו בגלויות הפזורות בארבע קצוות הארץ, והצמיחה מתוך האומה האוריינית שלנו גדולי תבל יהודית וגדולי תבל אוניברסלית, ועכשיו, על המצע המופלא של החוכמה, גם ידעה האומה לטפח את חלום שיבת ציון ולקיימו בגופה. ברור היה כי לזכות בתואר הרם של שר החינוך היה בגדר של זכייה בחמדה שאין כמוה.

זה לא ברור כל-כך היום. שר החינוך הוא אפילו לא שר תקציבי החינוך. על אלה הפקידו את שרי האוצר, שעשו אותו לבן גמלא של דורנו. הוא שר של מערכת שיש בה אוטונומיות ולטיפונדיות וחזקות ומיני עצמאויות, שמגדירות את עצמן בתוך כדי התהוות יום-יום מחדש, עצמאי יותר, בדלני יותר, ממלכתי פחות ואפילו חוט הכסף בו הוא תלוי אינו תובע ממנו עוד תלות. המשרד הוא כעיר גדולה בה יושבות בסמטאות ועדות הקובעות מה לומדים, ומי מלמד, ומהי ליבה, ומהי מורשת, ומה הן אזרחות ודמוקרטיה וציונות ויהדות ועוד, אבל הסמטאות האלה אינן נפתחות אל דרך המלך. אין דרך המלך. ילדי ישראל אינם לומדים להתלכד סביב לגרעין תודעתי מוצק.

הסכמים קואליציוניים של היום קושרים ידיו של כל שר חינוך מלעצב ולו משהו מן המחר. אין לו זכות ניווט בים הישראלי הגלי תמיד, בשום תחום ערכי. הוא פקיד התשלומים של טווי הנרטיבים הלאומיים השונים, היהודיים, הערביים, החילוניים, הדתיים על כל גוני גווניהם, מן החרדי עבור בחרד"לי, בממלכתי הדתי, בממלכתי, בתלי ועוד. לעיניו נוצרים קנים אשכנזיים וקנים ספרדיים וקנים מהם מושלכים אתיופים החוצה והוא אינו יכול לעשות דבר ואפילו מחאה מסכנת מעמדו בתוך המרקם השלטוני.

תחת חסותו מחזירים עסקני חינוך את החינוך הממלכתי הדתי אל הדגמים ההיסטוריים של תלמודי תורה, מקימים בתי מדרש ל'מלמדים' הנהגים בלמד מלעילית, מדפיסים יומנים בהם אין תאריכים אזרחיים ובהם יום הזיכרון לרצח יצחק רבין מצוין כיום פטירת רחל אמנו בלבד, ואינו נזכר. תחת אותה חסות אין רבבות-רבבות של אזרחי ישראל של מחר לומדים דבר על מלחמת הקוממיות העברית, על התפתחות המדעים במאה התשע עשרה והעשרים, על התנועות האידיאיות שטלטלו ועודן מטלטלות את החשיבה המדינית והכלכלית, ובה בעת תחת אותה חסות מנגבים רבבות-רבבות מילדי ישראל מתורה, מקרבה אינטימית אל המקורות היהודיים, אל מערכות הציוויים והמשפטים שקיימו את חיי האבות הרחוקים והקרובים עד בואנו הלום.

ולא אמרנו מילה על האקלים התרבותי בבית הספר בישראל, לא מילה על תרבות הפנאי של הילדים הנגרפים אל עמקי האלכוהול, בהם אדי שכרות הנעורים נעשים לעננים המגירים אלימות על הארץ, על הנסיגה בלוחות הממוצעים הבינלאומיים אל מתחת לקווי הכבוד. זאת מכה. נוראה.

[תופעה: תלמידים יוצאים להפסקת בירה]

אבל גדולה ממנה, ולו מפני שהיא לא נראית כדרמטית כל-כך, היא מכת הכאוס הערכי. שר החינוך בעל הרצון הטוב ביותר, שבוי בתוך מלכודת קורי ההפקר הממלכתי החצופה ביותר.

רפורמה? כל רפורמה בין הקורים תהיה לכודה גם היא בקורים.

הבעיה של משרד החינוך אינה הבעיה שלו. היא הבעיה של כל המערכת השלטונית. זאת מערכת שאינה מאפשרת אפריורי לשום שר חינוך למלא את שליחותו הלאומית. זאת מערכת הצריכה לשאול עצמה מה היא, כולה, מוכנה לעשות בכדי שיהיה לחינוך סיכוי במדינת ישראל.

נדרשת בדחיפות הקמת ועדה ממלכתית רבת סמכויות, המוסמכת לבחון את החינוך למין ראשית היותו בישראל בימי החלוקה לזרמים אוטונומיים ועד היום, בחינה מבנית, בחינה ממלכתית, בחינה פדגוגית, בחינה ערכית, בחינה תקציבית, בחינה מערכתית הכוללת מעמד המורה, מקומם של מגזרי ההורים, הכל. אפשר לחזות היום מראש לאן יוליך אותנו הכאוס בו אנו חיים. אי-אפשר להעריך אם ועדה ממלכתית תועיל בארץ שכבר הוכיחה כל-כך הרבה פעמים מה היא עושה בממצאי ועדות ממלכתיות. אבל אם יש לראש הממשלה עניין אמת בעתיד החינוך בישראל, יצטרף אליו ודאי גם שר החינוך בתביעה לעשות את המעשה הנראה עתה כמעשה היחיד הטומן בחובו סיכוי לאיתור בעיית ביטחון הקיום בישראל ולתיקונו באמצעות צבט החוק הישראלי.