דמעות תנין

קדימה היא מפלגה שהורכבה מעריקים מהעבודה והליכוד. חלק האמינו בדרך ההינתקות של אריק שרון, אך רובם פזלו ל 40 המושבים שהסקרים העניקו לו. זכורה בעיקר עריקתו הלא מכובדת של מופז מהליכוד לקדימה שתלווה אותו כצל בכל חייו הפוליטיים. רק לפני מספר חודשים ניסתה קדימה, ובעיקר חיים רמון, לשכנע את מורדי העבודה להצטרף כחטיבה לקדימה. זעקות השבר שלהם בכנסת שביבי מנסה לעשות להם אותו הדבר הם דמעות תנין. חלק מהמשחק הפוליטי הקבוע.

יחד עם זאת אין להתעלם ממצבה הקשה של ציפי ליבני. אהוד ברק בראש 7 חברי כנסת מרופדים כהלכה הפך לדמות המשפיעה ביותר בפוליטיקה הישראלית, יתכן שאפילו יותר מראש הממשלה, והיא, בראש 27 ח"כ, אחרי שהסנונית הראשונה - אלי אפללו פרש ממנה, אינה אלא הערת שוליים. במצב שהפער כביכול ה"אידיאולוגי" בין המפלגות ליכוד וקדימה למעשה כבר נימחק. היא ציפתה שהממשלה תקרטע והיא דווקא שורדת ומתייצבת כאשר מול ציפי ליבני מדבר פוליטי מתארך ונרגנות הולכת וגוברת בסיעה. היום התרגיל של ביבי לקרוע את קדימה נכשל אבל אם ציפי לא תשתנה המפלגה בהחלט עשויה להתפורר מבפנים גם בלי ביבי.

הצעתו של ראש הממשלה לקדימה להצטרף במתכונת חירום לממשלה היא כנראה תכסיס פוליטי אבל היא פותחת דלת לקדימה. היא יכולה בקלות לדרוש את החלפת קדימה במפלגת העבודה בממשלה ולקבל את כל התיקים של מפלגת העבודה פלוס. זה כדאי לקדימה כי היא תחזור לעמדת הובלה, זה כדאי לממשלה מפני שהיא תקבל חיזוק משמעותי ויציבות מרשימה, תחזק משמעותית את האגף המעשי (פרגמטי) יותר בממשלת ישראל וטובה לכל עם ישראל. אם ציפי ליבני היא לא רק פוליטיקאית קטנה שעוסקת בכיסאות אלא, כפי שהיא מתיימרת להיות, גם מדינאית, היא יכולה בקלות להכניס בסעיף הקואליציוני דרישה לשינוי שיטת הממשל. יש לזכור שמשקלה הפוליטי במונחים של חברי כנסת גדול משל ש"ס ומפלגת העבודה גם יחד ויש לה שותפות מלאה לרעיון שיטת הממשל עם הליכוד וישראל ביתנו.

ציפי ליבני קיבלה הזדמנות שלישית לעבור ממעמד של מתלוננת, מקטרת ומזנבת למעמד של מובילה במשקל כבד. שלא כמקובל בפוליטיקה יש לה הזדמנות שלישית בתוך זמן קצר. אם היא תחמיץ גם אותה זה יוביל בסופו של יום לפירוק קדימה ולהיעלמותה ההדרגתית מהפוליטיקה הישראלית. גם כך היא קיבלה מדי הרבה הזדמנויות בזמן קצר מידי. (למען הגילוי הנאות הצבעתי קדימה בבחירות האחרונות ).