מדינה אחת, שלושה עיתונים וחינמון אחד

כל מה שזול, לבסוף יעלה ביוקר, כך נוהגים להתבטא הישראלים הטוענים שהם מביני-דבר. בעיקרון, האמירה נכונה, אך כל ישראלי, כמעט, רץ אחר מציאות זולות, ואם אפשר חינם - עוד יותר טוב. חלוקת החינמונים ותפוצתם העצומה אינן פועל יוצא של תכנים יוצאי דופן המרתקים את הקורא, עיתונאים בעלי סגולות מיוחדות וכדומה, אלא שתי סיבות:

• ראשית, העיתון חינם;

• שנית, אפשר "להרוג" את הזמן בנסיעה ברכבת או באוטובוס.

האם קיים מחקר כלשהו שמסוגל להראות שיש קרש ישיר בין היותו של חינמון זה או אחר כל-כך טוב וענייני לבין תפוצתו? ברור שלא, אך אם אפשר למכור "לוקשים" לציבור, מדוע לא? האם ניתן להוכיח מדעית שיש קשר בין חינמון והאידיאולוגיה שלו לבין עמדות הקוראים? ודאי שלא. הכל ספקולציות, בדיוק כפי שהעיתונים האחרים עושים. אל ינפנפו לנו בסקרים, אם קיימים, כי אין להם שום משמעות מדעית ממשית. מי שאיננו מאמין, מתבקש לבחון את הצלחת הסקרים, בכל הנושאים והתחומים, לאורך שנים. המסקנה תהיה ברורה.

העיתונאים, בחלקם הגדול, רוצים להרוויח, לכן עבודתם נראית בהתאם. אין כאן המקום להרחיב את היריעה בסוגייה זו, אך מאוד רצוי שעיתונאים רבים יעשו חשבון-נפש עמוק לפני שהם מותחים ביקורת על אחרים. חלק גדול מאוד של העיתונאים, יחד עם בעלי השליטה בעיתונים, "מוכרים" את נשמתם למען המדיניות השולטת כיום בכלל כלי התקשורת הישראלים: נמוך יותר, סקנדלים יותר, ולעזאזל המהות. במצב של תחרות, כל האמצעים מותרים, כולל עיסוק בטפל ולא בעיקר. מוכרים פרסומות, מרוויחים, דיינו. את מי זה מעניין מה כתוב? אם יש עיתונאי בעל-שם שבמאמר שהוא חתום עליו ניתן לגרוף עוד ועוד פרסומות, נקבל אותו בזרועות פתוחות. מי שאיננו מפורסם ומנסה לפרסם מאמר באחד העיתונים, כולל החינמון המדובר, יודע מהי דרך הייסורים.

פעם העיתונים שלטו על המידע כולו, אפילו היו פטרוניו. כיום, הם איבדו את עוצמתם האדירה בגלל האינטרנט. ישראל קצת מפגרת אחר מדינות אחרות, אך לא ייקח זמן רב והאינטרנט יהפוך להיות, אם כבר לא היום, למקור המידע העיקרי של הציבור. מרבית העיתונים כיום הם גם מקוונים ומלבדם הבלוגים והאתרים המוסדיים השונים הפכו למקור מידע עצום בכל התחומים. בלחיצה קלה על המקלדת ניתן להגיע להרבה יותר ממה שכתוב בעיתון המודפס, מה עוד שהמחיר קטן ביותר. במדינה שבה החדשות רודפות אחת את השנייה בקצב מטורף, העיתון המודפס בלילה אין לו, כמעט, רלוונטיות בבוקר.

העיתונות המודפסת חיונית רק אם תשנה את גישתה ותהפוך להיות מעמיקה ורצינית, חוקרת, מסבירה ומפקחת. מי ששם את יהבו על טעם הציבור ואינו מבין שהוא חייב להתריע בשער, לא יוכל לרחוץ את ידיו בנקיים. הדיון בעתיד העיתונות המודפסת חייב להתמקד במהות, בתוכן וברצינות העיתונאים הכותבים ולא בכמה פרסומות יפורסמו. פעם העיתונות הייתה אידיאולוגית ובכך עסקה; כיום היא מדיום פרסומי בעיקר. אם רוצים דוגמה חיה, אנא חישבו על ערוצי הטלוויזיה שמזמן הפכו להיות מדיום פרסומי ולא יותר מכך, להוציא אולי ערוץ אחד בלבד.