האשליות מול התוצאות

הסכם אוסלו היה מודל שלום אידיאלי שהפך כישלון טוטאלי במבחן הריאלי. ההסכם היה כישלון של הימור ישראלי וניצחון פלשתיני. תהליך אוסלו היה משגה היסטורי. נאיביות, הונאה עצמית והתעלמות מהגנטיקה הפוליטית של הפלשתינים, גרמו לאדריכלי אוסלו להאמין ביאסר ערפאת, כמנהיג שותף לפשרה ולשלום. זאת למרות הסימנים וההוכחות שערפאת הוביל כל השנים דיפלומטיה שקרית ואסטרטגיה של טרור, הקרויה "תורת השלבים". הג'יהאד, הטרור והשָאהִידִים היו תאומי המשא-ומתן.

אנחנו "זכינו" לטרור פלשתיני מתמשך, בעקבות הסכם "שלום" אוסלו, ואילו הפלשתינים זכו להישגים רבים: בפועל הם קיבלו את זכות השיבה לאלפי הלוחמים של כל הארגונים, לתוך שטחי הגדה ועזה. הם קיבלו סיוע כספי וכלכלי בשווי של למעלה מ-11 מיליארד דולר; הכרה עולמית; פרס נובל לשלום; תמיכה תקשורתית עולמית וישראלית; קרע עמוק בדעת הקהל הישראלית; פתרונות תעסוקה לעשרות אלפי פועלים פלשתינים במשק הישראלי; הם קיבלו זמן ובסיסים להתארגנות להפעלת הטרור והאינתיפאדה בהמשך השנים, על-פי "תורת השלום" של ערפאת.

• ראה גם: 16 שנים לכישלון הסכם אוסלו

שלושה מנהיגים שאיבדו השפעתם על סביבתם, חברו יחדיו כדי לייצר אופטימיות ממוחזרת של אשליה מחודשת. כתוצאה מהשתלטות החמאס על הרשות הפלשתינית בעזה, היוזמה לכינוס ועידת אנאפוליס הייתה ניסיון לנהל מדיניות של הפרדה. תמיכה באבו מאזן המתון בראש "מדינת" פתחלנד ומלחמה "במדינת" חמאסטן הקיצונית בעזה. ועידת אנאפוליס והמשכה בשיחות הסודיות בין ציפי לבני לאבו עלא בירושלים, שמטרתן הצגת "הסכם מדף".

"הסכם מדף" מושג חדשני, חסר משמעות וערך (שיאוחסן בארכיון ההיסטורי) שמיועד לטקס תקשורתי ופוליטי חד-פעמי, לרגל סיום כהונתו של הנשיא בוש. הסכם שאפילו אדריכליו מודים שהוא לא לביצוע ולא ליישום! הסכם לצורך שיווק אשליה של שלום וירטואלי, על-מנת לנסות לזכות בבחירות הקרובות, באמצעות פיסת נייר ריקה מתוכן.

ההינתקות הנאיבית החד-צדדית, ללא שום תביעה לתמורה פלשתינית ממשית, הייתה דוגמה ל"ויתורים כואבים" מצד ישראל, לטובת "צעדים בוני אמון" למען הפלשתינים. זו הייתה נסיגה צבאית ואזרחית מלאה מהרצועה, כולל עקירת כל היישובים והתושבים. הייתה ציפייה נאיבית מצדנו שתתממש הסיסמה "שטחים תמורת שלום" ואולם בפועל, בתמורה לפינוי השטחים קיבלנו עוצמה של טרור. מדינת חמאסטן. בסיס איסלמי-אירני-פלשתיני המאיים על רבע מיליון תושבי ישראל בשדרות, אשקלון ועוטף עזה.

לסיכום, לטעות זה אנושי גם בדרג המנהיגותי. ואולם לטעות, לא להודות ולהמשיך להשלות זה הרסני. מותר וצריך לחלום ולחתור לשלום ריאלי ואולם אסור לחיות בחלום של שלום וירטואלי. התעלמות מאשליות העבר מסכנות את שיקולי החלטות המחר.

במשא-ומתן שניהל אהוד ברק עם ערפאת, בחסות ובתיווך הנשיא ביל קלינטון, הוא הציע הצעות ויתורים מרחיקי לכת בשטחים ובירושלים, למען הסכם וקץ הסכסוך. ה"תשובה" של ערפאת הייתה פתיחת אינתיפאדה חדשה.