מדיניות חוץ מרעננת

איני בעד העברת אום אל-פחם במסגרת חילופי שטחים עם הפלשתינים, איני בעד נתינת כל חלק שהוא מיהודה ושומרון לשליטת כנופיות הטרור, אלא, אני במפורש חסיד של שליטה בעם זר, כפי שאנו שולטים ללא מצרים בעם שאינו זר.

צריך להבין כי כל עם חופשי - שולט גם בעם זר במסגרת שלטונו, המהווה (העם הזר) מיעוט בתוכו, מה גם שבמדינת ישראל המיעוט הקיים בתוכה הינו בעל פוטנציאל ריבוי טבעי קטן משיעור הגידול הטבעי של הגרעין היהודי דתי/חרדי ולפיכך יש להם, לתושבי אום אל-פחם בעיה דמוגרפית שאינה אמורה להדאיג את מדינת ישראל.

לשון אחר: אני בעד שלטון על עם זר המצוי בתוכנו, כמו כל דמוקרטיה השלטת בעם זר המצוי בתוכה, ואין נוסחה אחרת לפתרון ה"בעיה" הזו, זולת טרנספר מכוח, לו אני מתנגד. נשלוט באום אל-פחם בדיוק באותו האופן שאנו שולטים בחיפה ובחדרה, בפרדיס ובדגניה ב'. גם שם נמצא תומכים ומתנגדים, וגם באום אל-פחם; הא ראיה, שבאום אל-פחם - כלל לא רוצים להיפרד מעימנו, מטעמים מובנים...

הדברים נאמרים בהקשר עם תפקודו של שר החוץ אביגדור ליברמן, לאור עמדותיו בעניין זה, במטרה להניאו מהקו שבו הוא תומך, אשר בין כה הוא בלתי רלוונטי, וגם לא יהיה בעתיד רלוונטי, משתי סיבות:

א) אין סיבה ואין גורם להעברת אום אל-פחם לפלשתינים.
ב) אין בעד מה - כי אין סיבה ואין גורם לכל חילופי שטחים שהם, זולת טעות חוזרת כדוגמת הינתקות, שגם בעניינה יתעורר כורח לשלוט מחדש בחבל עזה-גוש קטיף, לאור שגשוג המנהרות על כל המשתמע מכך.

ובאשר למדיניות החוץ הישראלית - נודע לנו מהעיתונות כי שר החוץ, אביגדור ליברמן, התייחס לדבריהם של שר הביטחון, אהוד ברק ושר התמ"ת, בנימין בן-אליעזר, על אשר הביעו את תקוותם ואת רצונם לחדש את המשא-ומתן העקיף עם סוריה, בתיווך טורקי.

מדובר במשב רוח מרענן במשרד החוץ הישראלי.

לא עוד התרפסות בפני כל מי שאוחז בידו נוצה של יונה, כאילו הוא המושיע התורן של מדינת ישראל מבידודה הבינלאומי; לא עוד מדיניות חוץ נוסח הדור הישן כאילו מדינת ישראל אמורה להתנצל בכל עת ובכל מצב ולקדם בברכה כל מי שבכלל מתייחס אליה, אלא פתאום לומדת הגברת להגיד לא.

בפגישה עם שגרירים ישראלים, שנערכה במסגרת הדרכה לקביעת מדיניות חוץ אחידה, הבהיר השר כי יש גורמי שוליים בממשלה, שמציעים ורומזים כי יש מקום לתיווך טורקי. מדובר באשליה ובפיזור דברים שלא קשורים למציאות.

האומנם בן-אליעזר וברק הם גורמים שוליים בממשלה?

התשובה היא - כן, כל עוד ליברמן שר החוץ, והם שוליים בענייני מדיניות חוץ בתוקף מינויים.

לטעמי, אין מה לדבר כלל עם סוריה, כי אין על מה.

גם אם סוריה תציע שטחים תמורת שלום, אין מקום לקבל הצעה כזו כי אין למדינת ישראל במצב של אי-לוחמה שום צורך בשטחים סוריים. צורך זה עלול להתעורר רק במקרה של מלחמה, דבר שבו סוריה לא מעוניינת ולא מסוגלת.

שלום עם סוריה יביא לישראל רק צרות צרורות; ויביא לשלטון העריץ בסוריה הכרה שלא מגיעה לו, ושפע הפתעות מכל טוב הארץ מבחינה כלכלית, דרכי מסחר ואפילו מבחינה צבאית. במסגרת שלום, סוריה עוד תקבל נשק מארה"ב, דבר שלעולם לא יהיה אם נשמר את המצב כפי שהוא כיום - שהוא אידיאלי מבחינת מדינת ישראל. האיום על דמשק הינו מוחשי, ויהפוך לאיום על דגניה במצב הזוי של אחרי שלום נוסח פרס; מובטח שההזיה הזו תיוותר בגדר חלום כל עוד ליברמן יכהן כשר החוץ, ובעצם קיומה של הבטחה זו, אביגדור ליברמן מהווה תרומה חיונית למדינת ישראל.

זאת ועוד, העלאת טורקיה למעמד בכיר של מתווך היא איוולת מאין כמוה. טורקיה הינה ידידה מוצהרת של סוריה, ומקורבת לאירן. יש לנקוט משנה זהירות בכל הנוגע לטורקיה וליחסים עימה. לא לנתק - אך מכאן ועד מינויה כמתווך הדרך רחוקה, בעיקר לאור העמדה היותר חשובה שאין מה לתווך...