אז מה אם העתקנו?

הגיגים – על עיתונות (איך לא?) וגם קצת על בלוגים

(1) היה לי מאוד מוזר לקרוא שעורכי הארץ דה-מרקר אינם מכחישים, בתגובה לתביעה המשפטית שהגיש נגדם עפר נמרודי, את הטענה לפיה כתביהם העתיקו ידיעות ממעריב, ועוד מנסים להגן על ההעתקה בבית המשפט בטענה תמוהה עוד יותר, לפיה כותבי מעריב ידעו (והסכימו?) שמעתיקים מהם, ובטענה עוד יותר מקוממת שלפיה ממילא תמיד כולם מעתיקים.

כאילו, חליק, כ-ו-ל-ם עושים את זה, כמו בבית ספר.

לא מתאים לעורכים הרציניים של הארץ להסתתר מאחורי טענות כאלו, שבעצם מוכיחות שכל העיתונים זהים, כולם מעתיקים מכולם, ואם מישהו שחרר נפיחה, גם זו תועתק לעיתונים האחרים.

לפחות הדבר הזה מצדיק את תרבות החינמונים. כאילו, על מה בדיוק אנחנו משלמים?

(2) ואפרופו חינמונים, ההיסטריה של ידיעות אחרונות הולכת ותופסת תאוצה שרק מזיקה עוד יותר לעיתון. ראיתם את עיתוני סוף השבוע האחרון?

עמודי החדשות (הדסק) של ידיעות אחרונות:

עמודי הדגל של הסקופים (בעידן שבו אם כולם מעתיקים מכולם?), מוותרים על 'סדינים' שלמים לטובת קידום מכירות מהסוג הנחות ביותר: על עמוד שלם מבשר העיתון כי איתר את שבעים מנוייו הראשונים ובמסגרת חגיגות השבעים לידיעות אחרונות (וליהורם גאון) הוא מורח תמונות וטקסטים של מנויים ותיקים שכ-ו-ל-ם לא יכולים לחיות בלי העיתון. זה עמוד אחד מתוך 16 עמודי הדסק שלמעלה ממחציתם פרסומות.

על עוד כרבע עמוד קורא ידיעות אחרונות לקוראיו הנאמנים 'לבחור את המורה של המדינה'??? נשמע פטריוטי, נשמע 'חינוכי' ובעצם, עוד עשייה פופוליסטית שמנסה לכנס את החברה סביב המדורה שמזמן כבתה, ובמסגרת 'החדשות של המדינה' מפרסם ידיעות אחרונות (לא ב'פרסומת' אלא בידיעה חדשותית) את מוסף הדרושים המתחדש שלו. ובעמוד האחרון, לבד מהפרסומות?: ההריון של מירי מסיקה ו"הישרדות".

וכן, שאר הסדינים מוקדשים, באופן טבעי לפתיחת העשור, לגראד בנתיבות, כמו בכל העיתונים.

דבר אחד טוב (מאוד) קרה השבוע, בכל זאת, לידיעות אחרונות כשהממונה על ההגבלים העסקיים הכריזה שהעיתון כבר אינו מונופול. כך נפתח הפתח להגדלת החדירה של העיתון לאמצעי תקשורת אחרים ולהרחבת ההגמוניה שלו.

(3) צעדי החירום ברשות השידור החלו: דווקא בעידן של העיתונות המעתיקה והמסתלברטת (מלשון סלב') גם פחות חדשות, גם בערוץ 1.

(4) את מה שהיה לי להגיד על רון מיברג כבר כתבתי כאן. עכשיו הוא הכריז על פתיחת אתרו. עיינתי ועדיין לא מאמינה שהמנויים שעליהם בונה מיברג יאפשרו לו להתפרנס, לא כל שכן לשלם משכורות בעידן שבו הבלוגוספירה החינמית מספקת שפע של חומר קריאה, בכל התחומים - ולפחות אצל עמיתי ב'רשימות', הרבה פעמים חומר מלומד ומלמד, וגם מעניין.