מילה של בנקאי

השווי הכספי שגובים הבנקים מהלקוחות הפרטיים שלהם בגין עמלות העו"ש מסתכם ב–900 מיליון שקל לשנה - כך על-פי נתוני המועצה הישראלית לצרכנות שפתחה באחרונה במסע ציבורי שמטרתו להביא לביטול סוג זה של עמלות במערכת הבנקאית.

בתגובה לטענות כי ביטול עמלות אלה יביא לפגיעה משמעותית ברווחיות הבנקים, אומרת המועצה כי על-פי הנתונים שברשותה, הסתכמו הכנסות הבנקים בשנת 2008, בגין עמלות בלבד, ב-12.3 מיליארדי שקלים. חלקן של עמלות העו"ש של משקי הבית עומד על כ-900 מיליון שקל בשנה בלבד. כלומר, היקף ההכנסות שיש לבנקים בגין עמלות העו"ש הוא קטן ביחס להיקף הכנסותיהם מגביית כלל העמלות.

המועצה לצרכנות אינה ארגון פרטי. היא גוף ממשלתי הפועל במסגרת משרד התעשיה והמסחר, אבל לכאורה יש לה עצמאות וגמישות בנושאי הגנת הצרכן. גם אין זהות בינה ובין הממונה על הגנת הצרכן במשרד. האם יש למבצע הצרכני הזה סיכוי להצליח? לא ברור, אף שהצליח להביא מספר חברי כנסת לתמיכה בהצעת חוק לביטול עמלות העו"ש שיזמה המועצה, גם לחתימה של 700 אלף איש על עצומה בנושא.

די ברור שמבחינה צרכנית יש צדק בדרישה. כתבו על כך די הרבה ברשת האינטרנט ביוזמת המועצה. אפשר למצוא פרטים רבים ונימוקים מחכימים ברשימות שפורסמו בנושא.

מול הטיעון הבסיסי הצודק שיש בתביעה, עומדים הבנקים כולם, שאינם ששים לוותר על אגורה מהכנסותיהם, גם אם מדובר בגבייה מאנשים קשי-יום. הבנקים צריכים להראות רווחיות. בשנים האחרונות הם הסתבכו מי יותר ומי פחות במתן אשראי ל"טייקונים" לצורך השקעה (בעיקר בחו"ל) בפרויקטים שקרסו וגרמו להפסדים של מאות מיליונים, אולי יותר. מאיפוא יכסו זאת? מהעמלות כמובן. אז איך יוותרו?

גם הפיקוח על הבנקים לא יצא למלחמה על זכויות הצרכנים. משימתו הראשונה במעלה לדאוג ליציבות הבנקים. אם יצומצם אפילו במעט הרווח שלהם, יתעוררו קשיים ושאלות. אז שהצרכן הפרטי יישא בנטל. זה לא הזמן. האם הפיקוח על הבנקים פועל בניגוד עניינים? כן! אז מה?