בישראל, המצויה זה מכבר במשבר ערכי עמוק, הולכת וגוברת הכמיהה אחר איים מנותקים, במידה זו או אחרת, מן המציאות המנוכרת שבה אנו חיים. זהו תור הזהב לצמיחתם של גורואים למיניהם, של מנהיגי-כתות, מורים רוחניים ומנהלי-סדנאות פסיכולוגיות. אלה הרי פורחים כפטריות אחר הגשם על-רקע המצוקה הנוראה, מנצלים אותה עד תום, וגם יודעים להציע פתרונות שווים לכל נפש שמשוועת לצאת ממנה מהר ככל האפשר. מה שצריך זה רק לשמוע בקולם ולקבל את תורתם, בלא לסטות ימינה או שמאלה. העובדה שלפתרונות שלהם יש ביקוש המוני כל-כך - מאפשרת להם לשלוט היטב בשטח, שלטון ללא מצרים, ואוי למי שרק יעז להמרות את פיהם.
צריך אלטרנטיבות
קשה להימלט מהעובדה שהבעיות הקיומיות הקשות תורמות באורח ברור להיווצרותן של קבוצות "מקלט" או "מפלט", האמורות להעניק סיוע אנושי וחברתי. כל עוד לא יימצאו דרכים אלטרנטיביות, שיהוו חלופה פסיכולוגית, חברתית ואידיאולוגית למצע ולמוצא שמציעים אותם בעלי-פתרונות - יוכלו הגורואים למיניהם לפעול, באין מפריע, על קרקע פוריה. שהרי יותר משהם עצמם מבקשים להשמיע את קולם ברבים - הם מבוקשים על-ידי קהל-אוהדיהם הגדול, הצמא כל כך לשינוי מהותי.
במידה רבה נעוצים שורשיו של המשבר הערכי בארץ באובדן-דרך אידיאולוגי. השכבה המנהיגותית, של המורים וההורים, הרי פשטה כבר מזמן את הרגל. היא אינה מסוגלת עוד להתמודד מול בעיות קיומיות וערכיות קשות המשוועות כל-כך לפתרון. בלית ברירה היא נאלצת להרים ידיים ולתפקד בחלל ערכי ריק. במקרים מסוימים אף נוצר נתק בין הגורמים המחנכים, מתווי הדרך, לבין הנוער, המתבגרים והאוכלוסיה בכלל, והנזק שנגרם רק זועק לשמיים.
משקל נגד
כנגד המושיעים למיניהם, שצצים כפטריות אחר הגשם, יש להתוות לאלתר דרכים וערכים, שיהוו משקל-נגד. המשך המצב של תהיות בלתי-פתורות במישור הלאומי ואובדן-דרך אידיאולוגי רק יקצין את תחושת חוסר השקט החברתי, יגביר את הניכור כלפי המסגרות הקיימות ורק יחזק קבוצות בדלניות המגבילות את חירותו של הפרט. מה שברור הוא שהיעדר היכולת להתמודד על דרך משלך, על ערכים ברורים, לחנך לפלורליזם מחשבתי, לדרך שבה אין בחירה מוכתבת מראש - כל זה רק יגרום לסחף מתמיד במאבק החינוכי והערכי כנגד תופעת הגורואים המשיחיים והרי האסון.
