עברית קשה שפה

דיואי אמר פעם: "תפקיד החינוך הוא ללמד את הילד לחשוב, ולא ללמדו מה לחשוב".

לפעמים קשה לי לעקוב מעקב צמוד וקפדני אחרי הרעיונות "הגרנדיוזיים" של שר החינוך גדעון סער לגבי שיקום מערכת החינוך. רעיונות שצצים חדשות לבקרים, וכל שני וחמישי.

לאחר שניסו להחזיר את התלבושת האחידה, את הדגל לראש סדר העדיפויות, את שירת ההמנון הלאומי, שכדרך אגב, בזה אין כל פסול וכדומה. צירף לנו שר החינוך את הרעיון המדהים הבא: בהפסקות בבתי הספר ישמיעו מוזיקה עברית בדגש על שירת ארץ ישראל.

[שר החינוך: הנחיית השירים נועדה לעודד ולא לכפות]

לכאורה, יכולנו להסיק ששר החינוך מנסה לכפות בכוח משטרת-מחשבות על תלמידי בתי הספר, בכך שיוכל להכניס להם לראש, נניח, את שירת הגבעטרון ואולי את שירת הקיבוצים או את שרהל'ה שרון, או השד יודע מה. אבל מאידך-גיסא, אנחנו בעצם שמים לב שהשר לא יוכל לכפות על מנהלי בתי הספר להשמיע את המוזיקה בפועל עם מקל ושוט. הוא לא יבוא בכבודו ובעצמו לכל בתי הספר ברחבי המדינה ויבדוק שמשמיעים מוזיקה עברית בהפסקה, נכון? לכן יש כאן אליה וקוץ בה.

הרי ברור גם לפקיד הנמוך ביותר במשרד החינוך שאין תלמיד שבאמת אוהב את הסגנון הזה בדגש על שירי ארץ ישראל. מדובר בסגנון לא פופולרי בקרב התלמידים, אף על-פי שהוא מכובד ככל שיהיה, זה לא נותן את הזכות להשמיע דווקא את זה בהפסקות. אולם מאכזב אותי לדעת, שכשמדובר בחינוך לערכים ובחינוך לשפה העברית - מוצא שר החינוך דרך משלו ללמד, דרך שמקורה במוזיקה לא שגרתית בקרב הנוער, אותם תלמידי בתי הספר.

בוא נאמר שאליעזר בן-יהודה לא היה מאמין למשמע אוזניו: "שר החינוך של מדינת ישראל מנסה להחדיר בתלמידי ישראל - עברית - באמצעות שירת הארץ". האומנם? ישאל בן-יהודה. כך אפשר להחדיר בתלמידי ישראל את העברית? עברית ראויה לדיבור שוטף ולכתיבה. אני מסופק, וגם אליעזר בן-יהודה היה מסופק.

כשמנסים ללמד, או באופן אחר - "להרביץ" עברית בתלמידים - זה בטח לא אמור לבוא לידי ביטוי בכפייה של שמיעת שירי ארץ ישראל בהפסקות. מדובר בתופעה שתחזור כמו בומרנג למשרד החינוך ולשר שעומד בראשו.

התהליך הכפייתי הזה הוא לא נכון; תהליך שיביא רק אנטגוניזם כלפי שירת ארץ ישראל ולא יביא למטרה שהשר גדעון סער שואף לה. שירת ארץ ישראל; מוזיקה עברית טובה ונעימה לאוזן; צריכה לבוא מהאדם עצמו ולא מתוך סיבה כזו או אחרת להשמיעה בחוצות העיר, במקרה המדובר - בחוצות בתי הספר, ורק כדי שהתלמידים יבינו עברית. איך זה מתקשר? לא ברור לי כל-כך.

עצה קטנה לך גדעון סער: בזמן שתלמידים בבתי הספר מאמינים שכותב ההמנון הלאומי "התקווה" הוא - הזמר צביקה פיק, ולא חושבים בכלל על נפתלי הרץ אימבר - כדאי לך להתעסק בנושאים יותר משמעותיים ועקרוניים למערכת מאשר עיסוק בנושא מופחת וחסר חשיבות שכזה. המערכת בבעיה הרבה יותר גדולה ומורכבת משמיעת זמר עברי בהפסקות או מאי-שמיעת זמר עברי בהפסקות. זה כבר משהו שאם אתה באמת אוהב, בזמנך הפרטי אתה יכול לשמוע באופן חופשי-חודשי.

לסיכום - על דבר אחד אין עוררין: כשמדובר בשאיפה להיות שר חינוך מצליח ובעל רעיונות מתקדמים יותר מקודמותיך לתפקיד, תכנון חפוז אינו מספיק.

אוי, גדעון סער, כמה קשה להיות שר? ועוד שר החינוך... ואולי, באמת, המערכת מלמדת עברית בשיטה מיושנת ולא מועילה. חשבת על זה?

עברית קשה שפה, האומנם?