ובכל זאת, לזכור

עמדתו התקיפה של סגן שר החוץ דני איילון תירשם כעוד פרק בסאגת היחסים המורכבים בין ישראל לטורקיה. בייחוד, מאז זכתה מפלגת הצדק והפיתוח האיסלאמית בבחירות ב-2002.

ושוב, כמו בכל מקרה בו פוליטיקאים טורקים מטילים ביקורת מתחסדת על ישראל או שסדרות טורקיות מציגות את המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון בצורה מעוותת ופוגענית, עולות מייד שתי ההצעות האולטימטיביות: להחרים את טורקיה ולהכיר בשואה הארמנית.

הדרישה לחרם איננה ריאלית. שהרי, הישראלים לא מהססים אפילו לנסוע לטייל במדינות עליהן מפרסם משרד החוץ אזהרות נסיעה. מלבד זאת, אזרחיה של טורקיה, ובייחוד אלו העוסקים בתיירות, אינם אשמים בהתבטאויות הקונטרוברסליות של מנהיגיהם הקיצוניים ובהפגנות של ציבור מוסת שההבנה הגיאופוליטית היסטורית שלו לוקה בחסר.

גם סוגיית הג'נוסייד הארמני דורשת הבהרות. ראשית, הטבח שביצעו הטורקים בארמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה איננו שואה וכיהודים אל לנו להגדיר אותו כך. הוא רצח עם (ג'נוסייד). שנית, הדרישה להכיר בג'נוסייד הארמני כל אימת שמתגלעים משברים ביחסים בין ישראל לטורקיה בטעות מקורה. למען הצדק ההיסטורי, בשם המוסר ועל-מנת שלא לשכוח את הבסיס הערכי שלנו, על ישראל להכיר ברצח העם הארמני או לפחות לציינו ביום הזיכרון הרשמי. בלי קשר ליחסיה עם טורקיה.

אמת, טורקיה קושרת את היחסים הדיפלומטיים עימה באי הכרה ברצח העם הארמני ומאיימת בהטלת סנקציות שונות. ואולם, האם ישראל צריכה להיגרר לתנאים שטורקיה מציבה? שהרי, טורקיה הופכת לשחקנית עוינת כלפי ישראל ביחסים הבינלאומיים. ואם היחסים יתחממו נשכח פתאום, שוב, את הג'נוסייד הארמני? מה הדבר אומר עלינו?

מלבד זאת, על הטורקים לדעת שאיננו מאשימים את בני הדור הנוכחי ברצח העם. אנו, כבני עם שעבר את השואה, מבקשים לזכור ולא רק את הג'נוסייד הארמני, על-מנת שדברים כאלו לא יישנו בעתיד. אנו מבקשים לזכור את הג'נוסייד שביצעו אנשי הקמר רוז' בבני עמם, את הטיהורים והרציחות שביצע יוזף סטאלין בברית המועצות, את הרציחות של המפלגות הקומוניסטיות בסין ובמקומות אחרים בעולם. אנו גם מבקשים לזכור את הרציחות והעוולות שביצעו המשטרים האירופאים בקולוניות במהלך המאה ה - 19 והמאה ה - 20. אנו מבקשים לא לשכוח את העוולות האחרות, וישנן רבות כאלה, סביב העולם לאורך ההיסטוריה.

במידה וישראל תעשה כן היא לא תהיה יוצאת דופן. 22 מדינות וביניהן גרמניה (כן, גרמניה), צרפת, אוסטריה, איטליה, לבנון ואחרות לא חוששות מהאיומים הטורקיים ומכירות בעוול.
אפילו נשיא ארצות הברית אובמה דבק בעמדתו, בזהירות דיפלומטית, כי הטורקים ביצעו זוועות.

בתוך כך, אסור לנו לשכוח כי מסופר שבשעה שהיטלר הציג את תוכניותיו לפגיעה ביהודים וכאשר הוא נדרש לשאלה כיצד העולם יגיב, הוא השיב כי "מי זוכר היום את רצח העם הארמני ?"
עוד לפני כן, היה מי שזכר והעלה את הנושא על סדר היום. הוא גם היה יהודי. שמו היה פרנץ ורפל. הסופר היהודי אוסטרי פרסם עוד ב - 1933 את ספרו "ארבעים הימים של מוסה דאג" שעסק בסוגיה. זוהי אם כן, צוואתו המוסרית עבורנו שעלינו בכל זאת, לזכור.

מכל מקום, ב - 24 באפריל השנה יצוין יום הזיכרון לרצח העם הארמני. יש לקוות שבישראל ייעשה המעשה. הטורקים יוכלו לכעוס מעט, להביע מחאה, אולי להשעות את היחסים. הדבר אגב, לא ימנע מהם ליהנות משיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל, מתיירות ישראלית וודאי שאם תפרוץ רעידת אדמה שתפגע בעשרות אלפי אזרחיה היא תקבל את כוחות הסיוע הישראלים בזרועות פתוחות. היא כבר עשתה זאת לפני 11 שנים.