בצפון הסולידי של תל אביב, הרחק מן ההמון הסואן, ממוקמת "מל ומישל" (רחוב בן יהודה 155), טריטוריה איטלקית רומנטית וחלומית. מאז שנפתחה מקפיד קהל-שוחריה, אניני הטעם, לשמור לה אמונים, וחזקה עליו שלא ימיר אותה בשום מסעדה אחרת.
על "מל ומישל" חולשים שני שפים צעירים ונמרצים, עתירי ניסיון קולינרי רב-שנים: ניר וימן ויוגב ירוס, כשמצטרפת אליהם כצלע שלישית מאיה, שותפתו לחיים של ניר. מאיה, מעצבת-פנים מן השורה הראשונה, היטיבה לעצב את מסעדתה בסגנונה המאופק: יש בה חלון-ראווה אינטימי, עטוי וילונות-תחרה מקסימים; שולחנות עם מפות צחורות וכיסאות בסגנון הארט-נובו. מן הקירות נשקפות תמונות-נוף מיניאטוריות ועל השידות היפהפיות נחים כלים, ספרים ואביזרים עתיקים, המשרים על המקום אווירה של שלווה ורוגע.
בהשראה הרומנטית הזאת מגיע אל השולחן, כספתח, לחם הבית המשגע, בטעם מתקתק, מוגש עם חומץ-בלסמי ושמן-זית. מלווה אותו, עד מהרה, מרק זנב-שור, עשיר בנתחי-בשר טעימים, הטובלים בציר והמוקפים בגריסים. מרק שנותן ליעף הרבה כוח.
מכל הלב
המנה העיקרית - כבדים במרסלה - הייתה חגיגה לעין ולבטן ועלתה בטעמה על כל המשוער. כבדי הבקר והעוף, שחברו יחדיו, בושלו ביין אדום מתקתק, שהשביח את טעמם. התלוותה אליהם צלחת גדושה בירקות-שורש מאודים, שהכילו קישואים, עגבניות, חצילים וחומוס בטעם עילאי. אותה שעה התענגה בת הזוג על שלושה בצקי-ניוקי א-לה-רומנה, שבושלו ביד אמן.
מן הקינוחים עלה בגורל הטירמיסו, שטבל בליקר ומסקרפונה והדיף ניחוח איטלקי אמיתי. גם האספרסו הכפול לא בייש את הפירמה. הוא היה ספוג בקצף, עם ארומה משגעת, והתלוותה אליו, איך לא, סודה - גם היא מארץ המגף. פורסה איטליה!
לפני שבאנו חשבון - רוקנו את בני מעינו הששים בשירותים החלומיים של הקומה העליונה. בנפש חפצה רוקנו גם את כיסינו ושילמנו 300 שקל, כולל תשר של 15 אחוז, שמגיע ל"מל ומישל" מכל הלב. נותר לנו רק לזכות את המסעדה המקסימה הזאת במלוא 10 הנקודות. אחרי ככלות הכל כאן המקום להודות: מבין המסעדות שאנו נוהגים לפקוד - זוהי המסעדה האהובה מכולן.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
