התקדמות לקראת הסכם ופיתרון הסכסוך הישראלי-ערבי בכלל והישראלי-פלסטיני בפרט, תיתכן באחת משלוש דרכים:
- הסכם שיושג בדרך של משא-ומתן בין שני הצדדים;
- פיתרון שייכפה על הצדדים מטעם - ועל-ידי - המערכת הבינלאומית;
- צעדים חד-צדדיים, שיינקטו בין על-ידי צד א' ובין על-ידי צד ב'.
לאחר ניסיון של יותר מ-60 שנה, מאז החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר, אל לנו להשלות עצמנו. אין היום סיכוי לדרך הראשונה - להגיע להסכם דו-צדדי בין ישראל לפלסטינים, ואף לא בין ישראל לסורים. הפער בין עמדות הצדדים איננו כזה שניתן לגשר על פניו בתהליך של משא-ומתן. המירב שניתן להגיע אליו הוא חידוש שיחות, אולם שיחות אלה לא תאפשרנה פריצת דרך.
רבים, בשני הצדדים - הרואים נכוחה את המציאות - תולים יהבם בדרך השנייה - ישועה שתבוא מן החוץ. הם מקווים לפיתרון כפוי מטעם האו"ם, מטעם המעצמות הגדולות, ואולי מטעם ארה"ב. חוששני כי זו תקוות-שווא. בשלב זה, לפחות, איננו מצויים בראש סדר הקדימות העולמי, ויש למעצמות בעיות דחופות יותר לעסוק בהן.
וזה מביאנו לדרך השלישית - לצעדים החד-צדדיים.
בכינוס הרצליה הופיע לפני כשבוע - ויש לברך על כך את מארגני הכינוס - ראש ממשלת הרשות הפלסטינית שבגדה המערבית, הד"ר סלאם פיאד. סלאם פיאד לא שלל משא-ומתן, ולא - הסכם דו-צדדי. אולם - כדבריו - יש לגבות משא-ומתן זה בשני צעדים יזומים וחד-צדדיים מן הצד הפלסטיני: הראשון - בניית התשתית של המדינה הפלסטינית שבדרך. והשני - כינונה של מדינה פלסטינית זו, בגבולות הקו הירוק, בעוד כ-18-24 חודשים.
ראינו שתי תגובות לנאום זה מן הצד הישראלי: ביטול וזלזול בדובר ובהצהרת כוונותיו, ודאגה מן המצב שעלול להיווצר אם אמנם יוכרז על כינון המדינה הפלסטינית. למרבה הפלא לא מצאנו מברכים.
הרשו לי, אפוא, להימנות עם המברכים, עם הרואים בכוונה זו - אם אומנם תמומש - בשורה חיובית וראשונה במעלה גם לנו.
המסר הראשון מרגיע אותנו מן החשש ומן האיום הקיומי הראשון במעלה של הידרדרות למדינה אחת, מן הים לירדן, מדינת כל-אזרחיה, מדינה שאפילו תוכרז כמדינה דו-לאומית - תהפוך עד מהרה למדינת לאום ערבית-פלסטינית, שבה יימצא - אולי - מיעוט יהודי נסבל. סלאם פיאד בוחר במדינה ערבית-פלסטינית לצידה של ישראל.
והמסר השני, זו הוצאת שני הצדדים מן המבוי הסתום שבו אנו מצויים מאז כישלון תהליך אוסלו. היה זה משבר השיחות בקמפ דיוויד שהוליד את אינתיפאדת אל-אקצה, והתחזית העגומה מבטיחה לנו כי ללא התקדמות נתדרדר לעימות אלים מחודש.
אכן, סלאם פיאד אינו מתכוון לממש את החזון הציוני. עדיין נידרש לדון על גבולות הקבע, על מזרח ירושלים ועל בעיית הפליטים הפלסטינים. אינני משלה את עצמי - זה לא יהיה דיון קל. אולם דיון זה ינוהל בתנאי פתיחה חדשים ושונים. ישראל תידרש למשא-ומתן המחודש בידיעה ברורה כי חזון ארץ-ישראל השלמה נגוז, ישראל תנהל משא-ומתן מול שותף כמעט שווה ערך, מול מדינה וממשלה שיזכו ככל הנראה להכרה ולגיבוי בינלאומי, וישראל תידרש מיד לקבוע עמדה חד-משמעית: ניהול משא-ומתן תוך הקפאה אמיתית של הסיפוח הזוחל - או עימות אלים ביוזמתנו, בתנאים מדיניים מאוד לא נוחים.
