ניגוד עניינים מובנה

בימים אלה מתפרסמים נהלים שקבעה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, שעניינם בקשות לדחיית דיון.

הנהלים מעוררים תרעומת אצל עורכי הדין משום שהם נוקשים ומגבילים את שיקול דעתו של בית המשפט. הושמעה בין היתר הדעה כי לנשיאה אין סמכות להתקין את הנהלים, כיוון שמבחינה מהותית אלה תקנות בנות פועל תחיקתי, והסמכות להתקינם נתונה לשר הממונה ולא לשופט.

נניח שתוגש עתירה לבג"צ נגד הנשיאה לביטול הנהלים. מי ייצג אותה? פרקליטות המדינה. הפרקליטות מגינה על בתי המשפט ועל שופטים, בעתירות שמוגשות נגדם לבג"צ.

מצד שני, הפרקליטות מגינה על המדינה בבתי המשפט.

נוצר מצב מוזר בלשון המעטה. יושב לו פרקליט מפרקליטות המדינה עם הנשיאה ומכין יחד איתה כתב תשובה לבג"צ, ובדיון אחר הוא מופיע לפניה בעתירה שהגיש אזרח נגד המדינה. האם אין בכך כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים לטובת המדינה?

בעיה זאת קיימת בכל משפט שבו המדינה היא צד. הפרקליטות היא עורכת הדין של בתי המשפט. האם שופט יכול להיות אובייקטיבי כשמופיע לפניו עורך דינו האישי? האם אין חשש שהמשפט שלו יהיה מוטה לטובת הצד המיוצג על-ידי עורך דינו?

לחשש הזה יש עיגון בחוק. ס' 77א' לחוק בתי המשפט קובע, כי שופט חייב לפסול עצמו אם ישנה קירבה ממשית בינו לבין בא-כוחו של צד להליך, או שיש לו עניין מיוחד בבא-כוח כאמור. נקודת המוצא של המחוקק היא שגם זהותו של עורך הדין עלולה ליצור משוא פנים אצל בית המשפט.

התפקיד הכפול שממלאת הפרקליטות מעודד משוא פנים לטובת המדינה.

העובדה שמדובר בגוף גדול כמו הפרקליטות אינה מקטינה את החשש למשוא פנים. אותו גורם שמופיע לפני בתי המשפט גם מייצג אותם בבג"צ. מדובר בתופעה פסולה שפוגעת בזכות למשפט הוגן.

לדעתי, יש להקים שירות משפטי עצמאי שיגן על בתי המשפט בעתירות שמוגשות נגדם לבג"צ. המצב כיום פוגע לכל הפחות במראית פני הצדק. צדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות. הצדק לא נראה במצב הנוכחי, ונפגע אמון הציבור בבתי המשפט.