אקלים ישן נחריבה עד היסוד

קל יחסית להבחין בין מרקסיסטים מהפכניים לבין אותם אנשי ההגנה על איכות הסביבה, אשר באמת ובתמים מעוניינים בהפחתת הנזק שגורמות לסביבה פעולות האדם. בניגוד לאותם ירוקים תמימים, המנסים לקדם צריכה של מזון אורגני בריא ופועלים לשכנוע הציבור בתועלת שבשמירה על הסביבה, עושים השמאלנים הרדיקלים שימוש בתחפושת האקולוגיסטית כדי לכפות בכוח את משנתם, באמצעות השתלטות על מוקדי השפעה פוליטיים עולמיים ועל-ידי השתקתו של מי שמעז לערער על סמכותם.

כך הם פועלים בוועידות האו"ם לאיכות הסביבה, כמו באלו שהתקיימו בקיוטו ולאחרונה ובקופנהגן, במטרה לכפות על המדינות המפותחות הסכמה לפגיעה בפיתוח התעשייתי שלהן. הכל כמובן, בשם ההגנה על הסביבה. הקולנוען מייקל מור וחבר מרעיו בשמאל האמריקני אימצו בשמחה את משנתו של אל גור (המתקשרת לפרשת קליימט גייט שהתפוצצה לאחרונה, תוך חשיפת שקרים בחזית המדעית האחידה, המשרתת את המטיפים החסודים) בדבר אשמת האדם (הקפיטליסטי כמובן) בשינויי האקלים. אשמה זו מאפשרת לחלוב את כיסי האזרחים הנזופים במערב ולהעביר את תכולתם לידי דיקטטורים בעולם השלישי (קומוניסטים וסוציאליסטים בדרך כלל).

למעשה, זהו אותו שיח מרקסיסטי ישן – שיח הקונפליקט הדואלי הידוע, המחלק את העולם האנושי ליריבים: מנצל ומנוצל, מדכא ומדוכא, חזק וחלש – שביניהם מתקיים משחק סכום אפס, כלומר, הרווח של האחד פירושו תמיד הפסד של השני. מכאן גם הנטייה האלימה לברר מיד את סדר הכוחות ולתייג את אלה שהם לנו ואלה שהם לצרינו, את אלה שבצד האור, החוכמה והקידמה לעומת אלה שבצד של החושך, התודעה הכוזבת והשמרנות הרגרסיבית. את הראשונים מחבקים כי הם חברים למאבק, ובאחרונים נלחמים בכל הכלים כי הם הרי האויב.

האמת היא, שאיכות הסביבה מעניינת את השמאל הרדיקלי כקליפת השום. הרי נהרותיה של ברית-המועצות לשעבר היו מזוהמים הרבה יותר מאלו של מערב אירופה ושל צפון אמריקה. הזיהום הגרעיני הכבד ביותר לא שרר במערב אלא דווקא באוקראינה (צ’רנוביל), בעת שהייתה תחת שלטון קומוניסטי. זיהום האוויר הכבד בבייג’ינג המודרנית לא נולד אתמול, והמפלגה הקומוניסטית השלטת בסין אינה רואה, גם לא כיום, באיכות הסביבה עניין שראוי לעסוק בו ברצינות. אך מציאות זו אינה מפריעה לשמאל הסביבתי לכוון את התקפותיו דווקא כלפי מדינות המערב. כי מה שמעניין את השמאל הרדיקלי הוא הכוח: השלטת סדר יום אנטי-מערבי ואנטי-קפיטליסטי בכל מחיר. והנושא הסביבתי הוא אמצעי נוסף במלחמה בשווקים הגלובליים הפתוחים וכלי לפגיעה בפיתוח הכלכלי ובצמיחה של העולם המערבי המתועש.

הדגמה חיה למה שמסתתר מאחורי המסווה הירוק שלהם ניתנה בוועידת האו"ם לשינויי האקלים שנערכה בקופנהגן, כאשר גיבוריה של הוועידה היו הוגו צ’אבס, אוו מוראלס ורוברט מוגאבה – הדיקטטורים המארקסיסטים. לעריצים אלה הריעו המשתתפים, ולהם ניתנה הבמה.

דווקא מי שאיכות הסביבה יקרה לליבו עליו להיות מוטרד מחטיפת השיח הסביבתי על-ידי השמאל הרדיקלי, ולהבחין בין מי שבאמת מבקשים להבטיח עולם נקי וטוב יותר לבין מי שמשתמשים בשיח הזה כדי להשליט אידיאולוגיה אנטי-דמוקרטית ואנטי-מערבית הרסנית.