כיושב-ראש "עמותת נפגעים" (נמ"ר - נפגעי מס רכוש), נתקלתי במקרים מזעזעים בחומרתם של ניהול מערכת מירמה והונאה שיטתית נגד אזרחים באמצעות שומות פיקטיביות, או ניצול חולשה, הטעיה וטענות כזב אחרות, עד כדי החרבה כלכלית של משפחות. הכל בשיתוף פעולה מלא של רשויות שלטוניות נוספות, אך בעיקר, של מערכות המשפט ואכיפת החוק. השיטות אומנם הוכחו בכל ערכאה ומסגרת רשמית אפשרית, אך התופעה לא פסקה והפגיעה בציבור עדיין נמשכת, ובמרוצת השנים הפך כותב שורות אלה בעל-כורחו ובניגוד לשאיפותיו בחיים, לשומר האינטרס הציבורי.
מס רכוש בוטל החל משנת 2000, והותיר רבבות חייבי-מס וביניהם מעוטי הכנסות. לאלה, הותר לדחות את תשלום החוב עד למימוש הקרקע משמונה סיבות, כגון פסק-דין של בג"צ, הוראות ביצוע של מס הכנסה, התחייבות שר האוצר, הודעות לכנסת וכיו"ב. אלא שכל אלה לא הטרידו את רשות המיסים, ואף לא את הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה אליהם פניתי. העובדה היא שגם בימים אלה ממש ולמרות כל האיסורים המפורשים והמוחלטים, רשות המיסים רודפת באכזריות מעוטי הכנסות שהם נכים, קשישים ואף חולי אלצהיימר, מנהלים מסעות שיסוי והסתה נגד החייבים, מספקים מידע כוזב למסגרות רשמיות, ונציגי היועץ המשפטי לממשלה מוציאים לפועל את מכירת קרקעותיהם - מהלך שיביא לחורבנם הכלכלי.
כיצד מתפתחת מערכת התעללות כה קיצונית? במהלך השנים, מאז החלה עמותת נמ"ר ב-1996 לחשוף את הממצאים הקשים, נשאלתי שוב ושוב מה ההסבר לגילויי התעללות באזרחים מצד פקידים ופרקליטים בשירות הציבורי, למרות שלכאורה "מה יוצא להם מזה?"
התשובה לכך חוסה תחת כנפי הפסיכולוגיה החברתית, וראוי להפנות את תשומת לב הקוראים לשני הניסויים של מילגרם וזימברדו, המדורגים בין עשרת הניסויים החשובים ביותר, שתוצאותיהם חרגו מכל תחזית וחוללו סערה בעולם הפסיכולוגיה. השניים (בנפרד) הוכיחו, שגם בקרב אוכלוסיה נורמטיבית, מתפתחות בנקל ובמהירות תופעות התעמרות ואף סדיזם קיצוני, בעת ציות לסמכות, או בעת מתן כוח ללא בלמים.
ניסוי מילגרם: ניסוי זה משנת 1974 בדק ציות לסמכות. הושיבו שחקן המייצג אדם בתהליך למידה כשהוא מחובר לאלקטרודות, והטילו על אנשים שונים, להענישו במכות חשמל (פיקטיביות), בכל עת שייכשל בתשובותיו. כשני שלישים (!) מהשואלים, שלא ידעו שמדובר בניסוי פיקטיבי, צייתו ל"מורה" ולמרות זעקות הכאב ותחינותיו של השחקן שנחקר, הם הגבירו את הזרם לעוצמות של כאבים חזקים עד מסוכנים.
ניסוי הכלא של זימברדו: בניסוי זה משנת 1971, חולקו הנבדקים באקראי לשתי קבוצות של "אסירים" ו"סוהרים" ושוכנו בתנאי כלא. בתוך ימים ספורים, החלו להתגלות בקרב הסוהרים תופעות סדיזם ואלימות, ובקרב האסירים תופעות לחץ ומצוקה חמורות, עד כדי הפרעה נפשית של אחד מהם. הניסוי, שתוכנן להימשך שבועיים, הופסק לאחר שישה ימים לנוכח התוצאות הקשות.
וכיצד כל הנ"ל מתקשר לשירות הציבורי אצלנו? השופטים
מאיר שמגר,
אהרן ברק ו
אליעזר גולדברג,
אמרו בהזדמנויות שונות שהפקידים בהתנהגותם אשמים במרבית העתירות לבג"צ. מה עלינו להבין מדבריהם ומכך שמרבית העתירות נדחות? שמי שצריכים לשמש כבלמים לכוח שבידי הפקידים - שופטי בג"צ וערכאות מינהליות אחרות כולל ועדות ערר - נמנעים מכך במודע, והם אף זורקים את המלין מבית המשפט תוך חיובו בהוצאות. בכך הם מלמדים שוב ושוב את הפקידים שהרשות ניתנת, ודריסת אזרחים מותרת למרות טענותיהם הצודקות, ומניסויי מילגרם וזימברדו כבר למדנו כיצד הדברים מתפתחים.
רק, לכאורה, לפי שעה
