הרגנו עוד יתוש

גם אם מאיר דגן טוב יותר מ-"M", מקבילו הבריטי, וגם אם כל אחד מ-17 המחסלים הממוקדים בדובאי עולה על סוכן 007 - המעשה כמוהו כהריגת יתוש אחד מרבים שיבואו אחריו. עובדה זו ידועה לכל הצמרת הביטחונית כאן.

הסופר היהודי-צרפתי זוכה פרס גונקור, ג'וזף קסל, שהיה טייס קרב וכתב על מלחמת העולם השנייה, הקדיש את ספרו "צבא-הצללים" ללוחמי הרזיסטנס - ההתנגדות הצרפתית לכובשים הגרמנים. כאשר הגרמנים הצליחו לבצע חיסול ממוקד של אחד מראשי המחתרת, אומר עמיתו: יש לו הרבה מחליפים. גם למחמוד אל-מבחוח יש הרבה מחליפים.

מאז ראשית הציונות, כמאה שנה, אנו מבצעים חיסולים ממוקדים וחיסולים המוניים. קו ישר מוביל מהריגת מאות אזרחים פלסטינים בפיגועי תופת במקומות ציבוריים על-ידי ארגוני האצ"ל, הלח"י וההגנה לפני קום המדינה, דרך טבח דיר-יאסין, כפר-קאסם, סברה ושתילה וטבח עופרת יצוקה בעזה.

האם הפלסטינים חדלו מלהתקומם ולנסות לפגוע? האם בהיסטוריה של המין האנושי הצליחו כובשים לחסל כל התנגדות בלי לחסל את הנכבשים? האם בנימין נתניהו ואהוד ברק לא יודעים זאת? הם לא מבינים כי הבטחת עתידה וביטחונה של מדינת ישראל תבוא רק במחיר החזרת כל השטחים הכבושים ופתרון קורבנות הנכבה - השואה הפלסטינית של מלחמת 1948? הם לא יודעים כי בלי ייבוש הביצה לא ייעלמו היתושים?

הנחת יסוד שהם לא טיפשים, מובילה בהכרח למסקנה כי הם לא רוצים בגמר מצב האיבה בינינו לשכנינו. תארו לעצמכם כי הגיע השלום לאזורנו והוא הופך ליציב. המזרח התיכון יידמה לאירופה. כמו שצרפתים, גרמנים ואנגלים חיים בשגשוג באירופה, כך יחיו ישראלים, פלסטינים ויתר עמי ערב.

האם תקציב הביטחון יישאר בגודלו הנוכחי? ההוצאה הלאומית האמיתית על ביטחון היא כמחצית התפוקה הלאומית הגולמית, בניכוי הכנסות ללא תמורה כמו מענקים אמריקניים או תרומות היהדות העולמית. במצב שלום, היא תרד לרמה המקובלת בעולם המערבי, של עד 15% מהתקציב. מספר המתפרנסים מתקציבי הביטחון יקטן תוך כמה שנים בשני שליש. לא רק אנשי הצבא, המוסד ושירותי הביטחון - כל התעשיות הצבאיות והביטחוניות ותעשיות העזר.

מועסקי מערכת הביטחון כיום הם החלק המכריע של תומכי העבודה, קדימה והליכוד. הם לא רוצים להיות חסרי עבודה ועתיד. הם שולטים במדינה ובתקציביה. אליהם מצטרפים רבע מיליון מתנחלים שייאלצו לעקור מביתם בכל הסדר.

שני כוחות אלו יעשו הכל להמשכת מצב האיבה הנוכחי. עבורם, קורבנות המלחמות מדי כמה שנים, הם כמו תאונת-עבודה שיש ללמוד לחיות עימה. מאז קום המדינה ועד היום, הם הצליחו למנוע כל הסדר שלום. כאשר עלה ראש ממשלה שהחל במהלכי שלום והיו לו סיכויים טובים להצליח, הוא נרצח.

ישראל ויתרה על שלל מלחמות - רק כשאולצה בכוח. ב-1957 הוכרח דוד בן גוריון לסגת מסיני לאחר שהכריז על הקמת מלכות הבית השלישי - הוא נסוג בגלל אולטימטום משותף של נשיאי ארצות-הברית ורוסיה. במלחמת יום הכיפורים אולץ צה"ל לחזור משטחי מצרים, ולוותר שנית על סיני - רק בכפייה אמריקנית. יצחק שמיר הלך לוועידת מדריד - רק כאשר היחסים עם האמריקנים הגיעו למשבר.

גם היום לא תהיה נסיגה ישראלית מרמת הגולן - בלי שבשאר אסד יילך בעקבות אנואר סאדאת ויתקוף. לא יהיה הסדר עם הפלסטינים - בלי שהאמריקנים ייאלצו לכפות זאת על ישראל.

מחנה החיים על תקציב הביטחון והשטחים הכבושים בישראל - ינסה למנוע כל סיכוי להסדר.