נאמן או קורב(ן)

האם כבוד השר נאמן איננו מכיר את המתקפות שלוחות הרסן כלפי שופטי בית המשפט העליון? ודאי שכן, אך למען הקוראים, נזכיר כמה מקרים מכוננים בהקשר זה. נתחיל דווקא מן הסוף:

מיד לאחר הקמת הממשלה הנוכחית ומינויו של מר נאמן לתפקיד שר המשפטים, נבחרו החברים בוועדה למינוי שופטים. מה לא נאמר על בחירתם של הח"כים דוד רותם ואורי אריאל, נציגים מובהקים של המיליטנטים נגד בית המשפט העליון והפרקליטות. רק שמחת בית השואבה משתווה לשמחה שאחזה רבדים שונים בציבור הישראלי, תוך השמעת ביטויים המבטאים את המצופה מן הוועדה בהרכבה החדש: תם עידן הרודנות של השופטים, חסל סדר חבר מביא חבר, לא תהיה יותר פרוטקציה למועמדים המוצעים על-ידי שופטי העליון בוועדה ובראשם הנשיאה דורית ביניש, וכולי. האם במשתמע, לא היו אלה דברים שפגעו במערכת המשפט שהצטיירה, ועודנה מצטיירת כיום, כמושחתת? גם השר נאמן נדרש להצהיר שאין בכוונתו לנקום, רחמנא לצלן, במערכת המשפט בגלל החוויה האישית שהוא עצמו עבר. מדוע הוא נדרש לכך? אך ורק משום שהייתה ציפייה דרוכה שהוא יהלום במערכת המשפט מהלומה ניצחת. האם אלה דברים פחותי-ערך ופוגעניים פחות מאמירתו של קורב? ודאי שלא.

לא ייתכן ששר המשפטים שכח את השתלחויות השרים והח"כים, כולל יו"ר הכנסת, מר ראובן ריבלין, בשופטי העליון, הן בקדנציה הקודמת שלו והן בקדנציה הנוכחית. בשם זכות הביקורת נאמרו דברים איומים על השופטים, על הפרקליטות וכדומה. שר המשפטים לא יצא חוצץ להגנת המערכת המשפטית ובכך חטא חטא גדול. מר נאמן, הנמנה עם הציונות הדתית, וודאי זוכר את הפגנת מאות אלפי החרדים וחובשי הכיפות הסרוגות נגד בית המשפט העליון כדי להטיל עליו מורא ופחד. רק לפני יום או יומיים שמענו את ההשתלחות בנשיאה ביניש מצד מגזר מסוים על פתיחת כביש 443, לאחר ניסיון הפיגוע. המילים של הדוברים היו קשות, אך שר המשפטים מילא פיו מים. וכהנה דוגמאות למכביר ניתן להביא כדי להוכיח ששר המשפטים, יעקב נאמן, באמירתו ובייחוס אחריות כה גדולה על הפרקליט אורי קורב - לא נהג בצורה עניינית.