שלום על השטיח האדום

ההיסטוריה מספקת לנו מגוון של מקרים שניתן לומר עליהם, בדיעבד - צירוף מקרים מדהים, גם כשנראה שהם אינם קשורים אחד לשני. לעיתים, אירועים כאלו מתרחשים לנגד עינינו.

כאלו הם הזכייה בפרס נובל לשלום של נשיא ארה"ב על אי-עשיית אפילו הסכם שלום אחד קטן, ובהפרש זמנים קצר ההצהרה של סכנדר קובטי, במאי הסרט עג'מי ומועמד בקטגוריה של הסרט הזר (זמן קצר לפני טקס האוסקר), שהוא אינו מייצג את מדינת ישראל כיוון שהיא אינה מייצגת אותו.

מעבר לעובדה שאני ממש לא מופתע, אני חלוק בדעתי לגבי השאלה: האם אני רוצה שיזכו או יפסידו? אולי הם צריכים לזכות כדי שנוכל סוף-סוף להתעורר מאשליית הדו-קיום שקיימת במוחם הקודח של שמאלנים קיצוניים כאנשי מרצ ושלום עכשיו, או אולי כדאי שיפסידו ומדינת ישראל הרשמית תפסיק לתרום את כספנו ליוצרים ששונאים אותנו.

וכיצד קשורים שני אירועים אלו, שנראים כל-כך רחוקים אחד מן השני, לחיינו אנו?

האירוע הראשון: הזכייה בפרס נובל לשלום שבו זכה נשיא ארה"ב. עם כל הכבוד למקצוע הבימוי, יוצרי הסרט עג'מי אינם משתווים במעמדם, או ביכולת להשפיע על האנושות ועל חיינו אנו במדינת ישראל, כמו נשיא ארה"ב. למרות הביקורת שלי ושל רבים בציבור שלנו ובציבור האמריקני על התנהלותו, אני עדיין מייחל להצלחתו, שכן היא תתרום לאנושות בכלל ולנו בפרט, לאו-דווקא בגלל אישיותו או מנהיגותו, אלא בעיקר בגלל התפקיד שהוא וארצו ממלאים. בכל מקרה, מה שברור מעל לכל ספק הוא, שנשיא ארה"ב מייצג רק את האינטרסים של ארה"ב.

לעומתו, סכנדר קובטי, בהיותו יוצר ישראלי (פרט טכני קטן ומעיק), שמקבל תמיכה כספית מכובדת מגוף ממשלתי ישראלי (עוד פרט טכני קטן ומעיק), שזכה בפרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע (פרט טכני כבר אמרנו...) שהעניקה לו את הזכות, וזו אכן זכות לכל יוצר קולנוע באשר הוא, להיות מועמד ואולי אף לזכות לפחות באחד מפסטיבלי הקולנוע המובילים בעולם בזכות היצירה הקולנועית(!), הוא מייצג של מדינת ישראל בין אם היא מייצגת אותו ובין אם לאו.

חשובה יותר מן הזכייה, היא היכולת שלו, היוצר, להשפיע לחיוב על התרבות ועל מרקם החיים השברירי, במיוחד במקום סוער כמו מדינת ישראל, וכנראה שאת התובנה הזאת סכנדר קובטי עדיין לא הפנים.

סכנדר קובטי מוזמן לייצר סרטי ביקורת נגד הממשלה או על מצבם של ערביי ישראל, בזמנו החופשי ועל חשבונו, ולהשתמש ביצירה ככלי לניגוח פוליטי ככל שיבחר ומעל לכל במה, זאת זכותו המלאה. אבל ברגע שהוא מקבל תמיכה ממדינת ישראל, הוא מחויב לשמור לפחות על אתיקה מקצועית, כבוד מינימלי לאלה שאפשרו לו ליצור, ובניגוד למדינות ערב הליברליות (ע"ע אירן), לא נמנעה ממנו היצירה או התוכן, ולא כדי לרצות אותנו, היהודים, אלא למען היצירה הקולנועית. אבל כנראה שהיצר ולא חדוות היצירה הוא שמוביל את סכנדר קובטי, ובעיוורונו, כמו עיוורונם של שמאלנים רבים אחרים, יוצרים, אמנים ואקדמאים, פוגם ומאפיל על האיכות הקולנועית של היצירה שלו.