גלאוקומה - מחלת עיניים שקטה

ב-21.2.10 הקרינו בערוץ השני בטלוויזיה תשדיר שירות לעיר פלשתינית חדשה, רוואבי (גבעות) שמה, הנבנית והולכת מצפון לרמאללה, בסמוך להתנחלות עטרת. בשידור הדגישו את המשמעות המדינית של בניית העיר לקידום המדינה הפלשתינית וגם הקרינו קטעים ארוכים מתוך סרט תעמולה מטעם בוני העיר. הכתבת, דנה וייס, לא ידעה את נפשה מרוב התלהבות. בכל 43 השנים מאז שוחררה א"י ההיסטורית לא ראיתי מעולם תשדיר ישראלי כל-כך אוהב, מלטף ומקדם... התנחלות יהודית! וייס שאלה, למשל, מדוע כל זה מתנהל בשקט כזה, והשיבה: "כי יש תקווה". היא כיוונה, כמובן, לתקווה הפלשתינית, לא ליהודית "בת האלפיים". והמגישה, יונית לוי, חמוצת פנים בדרך כלל, נידבה את הדברים האלה, ובמאור פנים הפעם: "אי-אפשר לעמוד בדרכה של ההיסטוריה". וגם היא כיוונה להיסטוריה הפלשתינית המדומה, ברוח דברו של המלווה הערבי של דנה וייס שהכריז: "במשך 2,000 שנה לא היה דבר כזה". מעניין, לאלו 2,000 שנה התכוון...

לאה איני כתבה ספר חשוב, ספר טוב וספר קשה לקריאה - "ורד הלבנון". היא כתבה אותו באומץ רב, בגילוי לב מדהים ובשפה עשירה ובלתי רגילה. אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה לתופעת הקיפוח של המזרחיים. המקפחים הם, תמיד, האשכנזים.

בסיור של מומחים שהתקיים בשבוע שחלף בבדיקת דירות, הועלתה שאלה בדבר מועד קבלת ההיתר של הבניין. שאלה זו הועלתה בעניין ליקוי של מישקים ברוחב 0 עד 1 מ"מ בין האריחים, במקום 3 מ"מ לכל הפחות כנדרש בתקן הישראלי 155.3.

שר החוץ אביגדור ליברמן אינו ראוי, לעניות דעתי, להיות שר החוץ של ישראל. הוא אינו תורם במעמדו לקידומה של ישראל ולקשריה הדיפלומטיים. שר החוץ של ישראל אינו זוכה, בלשון המעטה, לאהדה רבה באירופה ובארה"ב. למותר לציין, כי גם בקרב מדינות ערב, מר ליברמן אינו אישיות רצויה. זו הסיבה לקביעתי כי הוא אינו ראוי להיות שר החוץ של ישראל. דעותיו הפוליטיות הן עניינו הפרטי ונחלת כל תומכי מפלגתו. את זאת יש לכבד, גם אם הנזקים המדיניים נראים לעין בצורה מובהקת.