צריך כנראה קורטוב של דמיון מודרך כדי להשוות את מסעדת "ברוהאוס" התל אביבית (רחוב רוטשילד 11) ל"ברויהאוס" של מינכן - אם כל מבשלות הבירה. בעוד שזו האחרונה מאוכלסת, על שלוש קומותיה, בחביות של המשקה המשכר, יש בזו הראשונה רק חבית אחת לרפואה בקומת הכניסה שלה. וחוץ מזה, מרקיז, אין בה, השבח לאל, זכר לאסופת-שיכורים תמידית, נוסח מינכן; אף לא מוסיקת "יודל" של תזמורת-נגנים מקצועית, וגם לא שירת כתף-אל-כתף בצוותא.
אבל לזכותה של "ברוהאוס" התל אביבית ייאמר כי היא מתמחה בארוחות כיד המלך ובאחדים מתבשיליה היא אף מנסה לחקות את "אחותה הגדולה" בגרמניה.
נא ושרוף
סופי-שבוע הם תור הזהב של "ברוהאוס". או אז מאכלסות אותה משפחות שחוגגות ימי הולדת, או כאלה שסתם בא להן לאכול ארוחה טובה ודשנה בצוותא.
אנחנו, שבאנו בשניים, פתחנו באגרול קוריאני מטוגן, שהוגש שרוף מדי והוחזר, אחר לא-כבוד, למטבח. המלצרית האדיבה, שחשה באכזבתנו, מיהרה להגיש לנו אגרול חדש, עשוי כהלכה ושהיה טעים להפליא.
מן המנות העיקריות דגמנו את ה"ספסיאליטה" של מבשלת הבירה הגרמנית: נקניקיות-עגל, עם כרוב לבן מבושל ואורז. המנה הייתה טעימה למדי. בת-לווייתי לקחה סטייק-אנטריקוט, במשקל של 250 גרם, שהוגש נא, וגם הוא הוחזר למטבח לבישול נוסף.
לקינוח הזמנו מנה של מאפה פילו-תפוחים, עם כדור של גלידת-וניל ושבבי-פרג. את צימאוננו הרווינו בלימונענע מרעננת ובאספרסו כפול עם סודה. התשלום הסתכם ב-310 שקל, כולל תשר של 15 אחוז.
