עונה ראשונה חייבת בעונה שנייה?

היום, בניגוד לעבר, די ברור שכל סדרת דרמה שעולה על מסכינו תזכה לעונה שנייה. הדבר בולט בעיקר באגף סדרות הדרמה ה"קלאסיות", אשר נעות על קווי עלילה מקבילים ומוגדרים, אשר מתקדמים לעבר נקודה מסוימת שבה אמורה הסדרה להסתיים.

כמעט תמיד, סדרה תזכה לעונה נוספת, ואין זה משנה אם העונה הראשונה הייתה טובה או בינונית. נשאלת השאלה - מה גורם לכך?

התשובה מורכבת משתי נקודות מרכזיות:

1) יוצרי הדרמה בישראל הבינו שעדיף להפיק מעט פרקים שייחשבו כהצלחה, מאשר להמר על מספר פרקים רב, שחלקם לפחות יהווה סיבה לכישלון. וכך אנו מקבלים עונות מקוצרות בנות 10-8 פרקים.

2) גופי השידור בישראל הסיקו שכדי ליצור יותר רווחים מהמוצר, רצוי שיופקו לסדרה יותר פרקים. מה שמסביר למה עונות ראשונות בישראל ארוכות מאוד.

נוצרה תפיסה מוטעית, שכל סדרה יכולה להמשיך מעבר לעונה אחת גם אם בעונה הנוכחית הסדרה הגיעה למיצויה. למשל, בסדרה "הכל דבש", העונה הראשונה הצליחה בין השאר בשל השילוב המעולה של פולי, בתו יעל ושוש עטרי שהביא למעשה אוטוביוגרפיה על החיים בבית משפחת פוליאקוב. עם מותו של פולי ולאחר מכן של שוש עטרי, היה ברור שהתסריט חייב לעבור שינוי, או לחילופין לגנוז אותו. במקום זאת, קיבלנו תסריט מגומגם על משפחה מפורקת שבה כל בני המשפחה מידרדרים, אף דמות לא משתקמת והסוף חוזר לנקודת המוצא.

גם סדרת המופת "טירונות" של האחים ברבש נמשכה יותר מדי זמן - מה שהוביל לכך שהתסריטאים נאלצו להכניס אותנו לחייהם של החיילים ולהבין את המציאות ממנה הם באו.

אין ספק שכאשר מחליטים להפיק עונה שנייה, לוקחים סיכון מסוים שהיא תהיה פחות טובה מהראשונה (כפי שקורה במרבית הסדרות). בדרך-כלל, הדבר תלוי בראש ובראשונה במימון, ולאחר מכן בבחירת תסריטאים מתאימים ובכתיבת תסריט אשר ירתק את קהל הצופים. למשל, סדרות כמו "אהבה זה כואב" ו"מרחק נגיעה" לא זכו לעונה נוספת מאחר שצוות הכותבים התפרק, ולא נמצאו להם מחליפים ראויים למגינת ליבם של הצופים.

כיום, יותר סדרות דרמה זוכות לעונה שנייה ללא כל קשר להתוויית תוואי העלילה ולמספר הפרקים המכונה בז'רגון המקצועי "עונה".