בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ליברמן הפך בעיני כל אלה שתובעים את עלבונו של 'העם הפלשתיני', למעין סמרטוט אדום רק בגלל שהוא לא מאמין בנוסחה הנואלת של 'שטחים תמורת שלום'
|
השמאל: הוא מהווה "מכשול לשלום". שר החוץ, אביגדור ליברמן [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
אביגדור ליברמן אינו חייב להתפטר מתפקידו. לא כעת, וגם לא לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה יכריז כי בדעתו להגיש נגדו כתב-אישום. חוק-יסוד: הממשלה, שהוא חלק מחוקתה של מדינת ישראל, קובע מתי תופסק כהונתו של שר מחמת עבירה. הדין הוא ברור בעניין זה. רק לאחר שבית המשפט מרשיע שר, נפתחת השאלה אם יש בהרשעה קלון. עצם ההרשעה אין בה כדי לסיים את כהונתו של השר הנוגע בדבר, אלא רק הקביעה שיש עם ההרשעה קלון. מכאן, שהדרישות של בעלי עניין שונים, ממחנה השמאל הבולשביקי בעיקר, משר החוץ לעזוב את תפקידו כבר עכשיו, אין להן כל יסוד בדין, ולטעמי, הן מדיפות ריח רע של אופורטוניזם. התקווה של כל אותם חרדים לשלטון החוק, כביכול, היא, שפרישתו המאולצת של אביגדור ליברמן משולחן הממשלה תגרור, אולי, את התפרקות הקואליציה, מה שיכול להביא, לשיטתם, לממשלה פחות 'ימנית' - ויותר ותרנית. אם למישהו יש ספק לאן נגררת כעת מדינת ישראל בידי מחנה השמאל הרדיקלי, שחלקו מתעטף, לא במפתיע, באצטלה של אנינות מזויפת מחד-גיסא, ובצביעות מאידך-גיסא, הוא צריך לבקר מעת לעת בהפגנות שמתקיימות בהשראה של פרחחי 'המחנה' הזה שבהן מושמעות קריאות, לקול מצהלות המתכנסים, 'לשחרור' יפו וחיפה ומקומות קדושים אחרים לטובת 'השלום'. אינני יודע מה חושבים על כך כל אותם צדקנים, נוטרי החומות, המגלגלים עיניים חולמניות לשמים, בעת שנשמעת התביעה להסתלק מ'השטחים' שנכבשו ב-1967, אבל בדבר אחד אין לי ספק: רבים מהם רואים באביגדור ליברמן 'מכשול לשלום'; ואם הוא כזה, אז צריך להאיץ ביהודה וינשטיין.
|
|
חזקת החפות: אין מדינה בעולם שאיננה רואה בחזקה זאת אבן יסוד בשיטת המשפט שלה. רק במחנה השמאל הישראלי, זה שמפגין השכם והערב ביחד עם הפלשתינים כדי להמאיס את המדינה היהודית על שאר העולם, לא רואים בחזקה זאת את נר התמיד | |
|
|
|
חבל שמושגים כמו 'שלטון החוק' הופכים למכשיר בידי אלה שמבקשים לראות בקריסתה של המדינה היהודית. חלקם, אולי, פועלים מתוך תמימות, או סכלות, אבל הרוב, ללא ספק, רואה בדרישות לטוהר המידות ולביעור השחיתות, כביכול, אמצעי בלבד. לא הדרישה של היהודים להתגורר במזרח ירושלים מפריעה להם. מה שמפריע להם הוא הטיעון שאין למנוע בעד יהודים מלהתגורר בכל מקום שבו יחפצו. הרי איש גם לא מונע מן הערבים להתגורר בגבעה הצרפתית בירושלים, כשם שאף אחד לא מונע מבני 'העם הכבוש', אלה הסובלים, כביכול, מאפרטהייד, מלרכוש בתים בנצרת עילית או בלב תל אביב-יפו, או מלהקים בתי מידות ביישוביהם. אביגדור ליברמן הפך בעיני כל אלה שתובעים את עלבונו של 'העם הפלשתיני', למעין סמרטוט אדום רק בגלל שהוא לא מאמין בנוסחה הנואלת של 'שטחים תמורת שלום'. הוא גם לא מאמין ש'השלום' נמצא בטווח-יד או מעבר לדלת - או בכלל אי-שם מעבר לאופק. אבל זאת איננה סיבה מספיק טובה לאנוס את שלטון החוק, בלי מירכאות, הפעם, ולהתעלם מכל מה שיקר לרבים כל כך: חזקת החפות. אין מדינה בעולם שאיננה רואה בחזקה זאת אבן יסוד בשיטת המשפט שלה. רק במחנה השמאל הישראלי, זה שמפגין השכם והערב ביחד עם הפלשתינים כדי להמאיס את המדינה היהודית על שאר העולם, לא רואים בחזקה זאת את נר התמיד. השיטות הטוטליטריות המקובלות על 'המחנה' הזה היו תמיד למשל ולשנינה. אביגדור ליברמן, שמגיע מן המקומות ששם המשטרים הבולשביקיים נפטרו מיריבים פוליטיים באמצעות משפטי-ראווה, או חקירות מבוימות, בוודאי מכיר את מה שמנסים לעשות לו.
|
|
תאריך:
|
09/03/2010
|
|
|
עודכן:
|
14/03/2010
|
|
ד"ר חיים משגב
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אהוד ברק שולט
|
9/03/10 17:54
|
|
2
|
|
ראספוטין בן מדווי
|
9/03/10 20:39
|
|
|
|
חלק מהם בכלא
|
10/03/10 02:37
|
|
3
|
|
צ.ל.מ.ו.
|
9/03/10 20:48
|
|
|
|
בורית דייניש
|
10/03/10 02:44
|
|
4
|
|
עידן סובול
|
10/03/10 15:29
|
|
|
|
הניה
|
13/03/10 21:02
|
|
|
|
עידן סובול
|
15/03/10 13:10
|
|
5
|
|
זלמן הלוי
|
10/03/10 15:56
|
|
6
|
|
אוהד של איוט
|
12/03/10 17:40
|
|
7
|
|
מוטי1
|
24/05/10 07:38
|
|
בשנתיים האחרונות עולם השיווק השתנה והדיגיטל תופס מקום חשוב יותר ויותר בחיינו. הילדים שלי חיים בדיגיטל, מכינים שיעורים דיגיטלית, מנהלים חיי חברה דיגיטליים, וגם חלק מהמורים שלהם כבר מבינים שאי-אפשר רק להקשיב למורה בלי להתעסק במקביל באיזה משחק מרגש במכשיר סלולרי מתקדם.
|
|
|
היום תציין הכנסת, בישיבה חגיגית מיוחדת, את שניים-עשר "עולי הגרדום" של עמנו, המכונים גם "הרוגי המלכות", חברי אצ"ל ולח"י שהועלו לגרדום בידי שלטון המנדט הבריטי בארץ-ישראל. כמורה להיסטוריה (בירוחם), המגיש השנה תלמידים לבחינת-בגרות על תקופה זו, בדקתי את רשימת "עולי הגרדום", ואת הסיבות לתלייתם. דומני שעיקרי ממצאי מעניינים גם היום.
|
|
|
מן המסקנות של הוועדה לבדיקת כשלונה של מרצ ניכר שהיא פעלה, כמו הפוליטיקאים עצמם, לא ברמה של בני אדם חיים וממשיים, אלא ב"מישורים" מופשטים עד ל"מישור הדמוקרטי הגלובלי", מה שהביא למסקנות מגוחכות בעליל. למשל, שהסיבה לירידת מרצ היא "ירידה באמון הציבור בממסדים הפוליטיים" ו"ירידת קרנן של האידיאולוגיות הגדולות". זאת, בשעה שקרנה של האידיאולוגיה הגדולה מכולן, לאומנות דתית, דווקא עלה יפה מאוד בעיני "הציבור". הוועדה לא העלתה על דעתה שנפילתה של מרצ איננה התוצאה של "ירידת קרנן של האידיאולוגיות הגדולות" והממסדים הפוליטיים, אלא התנהלותו של "הממסד הפוליטי" של מרצ. חוסר-האחיזה של מרצ ב"אידיאולוגיות הגדולות" שלה, הוא לפחות אחת הסיבות לירידת קרנה בציבור.
|
|
|
בטקס האוסקר ה-82 למניין, שהתקיים בהוליווד בלילה שבין ה-7 ל-8 במרס, בלטו כמה נתונים מעניינים של המועמדים לפרסים ומקבלי הפרסים. ארבע נשים גדולות מהחיים - הלן מירן, 64 מריל סטריפ,61, קתרין ביגלו, 59 ואופרה וינפרי (56) בלטו בנוכחותן החזקה, קורנות כשרון, יופי ושיאים של רמה מקצועית. כולן נשים שנפרדו מנעוריהן בגאון והן עתה נשים בוגרות. קתרין ביגלו זכתה בפרס הבימוי והסרט הטוב ביותר ל"מטען הכאב", סרט על חיילים אמריקנים בעירק. השחקניות הלן מירן ומריל סטריפ, היו מועמדות כל אחת לפרס הראשון בקטגורית השחקנית הטובה ביותר ואופרה וינפרי עלתה על הבמה כמפיקת הסרט פרשס שזכה בפרסים שונים.
|
|
|
ספרה של נורית בת יער, בכירת עיתונאיות האופנה בישראל ודוגמנית בראשית דרכה, "שיכרון עיצובים", אכן גורם לשיכרון חושים במבט בצילומים היצירתיים המרהיבים של טובי הצלמים בארץ. בהמשך, כשמתחילים לקרוא את המאמרים המעמיקים המרחיבים את הדעת שכתבה בת-יער, ומתחילים להבין את ההקשרים של היצירות עם הרקע ההיסטורי, המצב החברתי ונטיות האופנה העולמית באותו זמן - פשוט לא יכולים להינתק מהספר.
|
|
|
|