|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הזהות היהודית הלא-מזוהה באוקראינה
|
רשמים מכינוס "לימוד ברית המועצות לשעבר", בו נטלתי חלק באוקראינה, כאשר לנוכחים היהודים הצעירים אין כמעט מושג מה קורה במדינת עמם
|
|
יורם דורי במרכז (בחולצה לבנה) בחברת צוות לימוד בראשות חיים צ'סלר, מייסד "לימוד בריה"מ לשעבר" (משמאל לדורי)
|
|
|
|
|
|
משתתפי הכינוס בתור לאוכל האוקראיני המזין
|
|
|
|
|
יום שני כבר בארבע בבוקר הייתי בנתב"ג. די מנומנם לאחר לילה בלי שינה. "כן, ארזתי לבד. לא התבקשתי להעביר דבר ואין לי שום דבר חד במזוודה" - כך דיקלמתי כרגיל לסלקטורית הנחמדה בתור הקצר באופן חריג לפני הטיסה לוינה בדרכי לאוקראינה להשתתף בכינוס "לימוד בריה"מ לשעבר". ארבע שעות טיסה. ארבע שעות המתנה בשדה התעופה בוינה ועוד שעה וחצי של טיסה מוינה ואני בלבוב. נמל התעופה הבינלאומי של העיר. שדה קטן. מבנה קטן והרבה שוטרים וחיילים. לראשונה בחיי נתקלתי בבדיקות מחמירות בכניסה. כלבים מריחים את המזוודות. אולי מחפשים חומר תעמולה אנטי סובייטי - סתם מתוך הרגל שלא הצליחו להיגמל ממנו. גם שיקוף עוברות המזוודות - כן, בכניסה למדינה. יצאתי החוצה עם עוד כמה ממשתתפי הכינוס שהגיעו מישראל. קור כלבים. הררי שלג ומיני ואן קטן שאמור לקחת אותנו מלבוב לטרוסקבץ. עיירת ספא ומים מינרלים לשתייה בעלי תכונות רפואיות מגוונות (כך המיתולוגיה האוקראינית, לה צרכנים רבים). לראשונה נחשפתי לתשתית הכבישים באוקראינה. באוטוסטרדות יש יותר בורות מאשר אספלט. מהירות הנסיעה בין 20 ל-40 קמ"ש. נסיעה מהירה יותר תפרק את האוטו ואת קיבות נוסעיו. אחרי קצת יותר משלוש שעות נסיעה הגענו לטרוסקבץ. המלון יפהפה. אתר נופש מומלץ. בריכות מחוממות בתוך השלג וברזי מים רבים המוציאים את המים המרפאים. סנטוריום ג'נבה נקרא המקום. כבר בכניסה הרגשנו שמדובר באירוע צעיר ובאירוע יהודי. חומר הסברה רב, תערוכת פלקטים על יצחק רבין, מיצג שעניינו השואה והמון-המון צעירות וצעירים מסתובבים עם תיק שלוגו "לימוד" מוטבע עליו ובתוכו חוברת של 25 חתני פרס נובל יהודים שמוצאם בבריה"מ לשעבר או רוסיה הצארית, ותוכנייה שסדר יומה היה מתיש אפילו את טירוני סיירת מטכ"ל. אני שואל חלק מהם מה הם יודעים על ישראל. לרוב בורות מוחלטת. אפילו את מנהיגינו אינם מכירים. הפעילות נפתחת ב-07:30 בתפילת שחרית למי שמתפללים, נמשכת בעשרות סדנאות עיוניות ומתנהלת ברציפות עד תום ערב הדיסקו שמתחיל, כן, מתחיל רק ב-01:00 וזאת אחרי תום אירוע הערב שמתחיל רק ב-23:30 וכולל את הנאומים המרכזיים והופעה אמנותית. ממש סנטוריום לנופש. אלי (ולרעייתי שמצלמת סרט ונלווית אלי), כמרצה אורח, הוצמדה מתנדבת צעירה שמשמשת גם כמתורגמנית ואשר מסייעת לי גם להתמצא במבוכי הסנטוריום המשתרע על פני שטח ענק ואשר מבטל את הצורך ללכת על הליכון לצורך שמירה על הבריאות. רק צעידה מן החדר לחדר האוכל שווה לחצי שעה על אופני כושר. הגיע זמן ארוחת ערב ועקרונות "לימוד" נגלים לעיניי. ב"לימוד" כולם שווים. אין מיוחסים. מאות משתתפים ובכללם אני ומרצים אורחים נוספים וביניהם בכירים באקדמיה, עומדים בתור לאוכל עם צלחת פלסטיק (לשמירה על הכשרות) ומחפשים נואשות מקום לשבת בו. האוכל בעיקר מזין. באוקראינה כמו באוקראינה הרבה וריאציות של תפוחי אדמה. 23:30 ערב הפתיחה. הדיונים בסדנאות התחילו כבר בבוקר. חיים צ'סלר, מייסד "לימוד בריה"מ לשעבר", פותח. אחריו נאום מעניין של יובל רבין. אביו, יצחק, היה חתן פרס נובל שאביו - ח"כ לשעבר נחמיה רבין - עלה מאוקראינה. יובל רבין סיפר על הבוקר המרגש שעבר עת אנשי "לימוד" הצליחו לאתר ולקחו אותו לכפר בו חי סבו - נחמיה. הערב בו נשאתי גם אני דברי ברכה קצרים וציטטתי מנאומו המרגש של הנשיא פרס בבונדסטאג הגרמני ביום השואה הבינלאומי, הסתיים בהופעת להקה יהודית אוקראינית שהצליחה להלהיב את הקהל, להעמידו על רגליו ולהרקידו לצלילי מוזיקה ישראלית ויהודית. לרוב המשתתפים זו טעימה ראשונה של יהדות וישראל במהלך חייהם.
|
|
|
מצבת אביו של ש"י עגנון, שולם מרדכי צ'צ'קס
|
|
|
נסענו לבוצ'ץ' - עיר הולדתו של ש"י עגנון. הדרך שוב בכבישים האופייניים לאוקראינה. יותר בורות מכביש. בבואנו לעיירה ממתינים התושבים ליד בית מגורי עגנון למשלחת היהודית. טקס מעניין מתקיים במקום; ראש העיר נאם, יושב-ראש "לימוד", חיים צ'סלר, נאם. המארגנים שומעים כי אני עובד עם נשיא המדינה ומיד מעלים אותי לברך. שחקן אוקראיני קורא קטעים מיצירות עגנון. פרופסור דן לאור מסביר מיהו עגנון ומהי יצירתו וכלת השמחה, יעל לנדאו, המוצפת בזרי פרחים, נושאת גם היא דברים לתשואות הקהל. המונים צובאים מסביב. הכל נראה כמו שמתאר עגנון בסיפוריו. גם רעייתי נרגשת. סבתה, בתיה לבית צ'צ'קס, נולדה גם היא במקום. אגב, במרחק של 6-5 דורות לאחור, היו אבות אבותיו של עגנון (שגם הוא צ'צ'קס) ושלה אחים. זה התברר לה רק לאחרונה. מבית עגנון בבוצ'ץ' המשכנו לבית הקברות היהודי. המחזה נורא. עזובה נוראה. עשרות מצבות מנותצות. קוצים, עשב, אין גדר. בטח בקיץ רועות כאן פרות. מקומי מוביל אותנו למצבה של אביו של עגנון. "פ"נ שלום מרדכי טשעטשקס" - כתוב על המצבה שנותרה שלמה. יעל לנדאו מצטלמת ליד קבר אבי סבה. אני מנסה לחפש עוד מצבה של צ'צקס (אולי הסבא של בת זוגי), אך זו משימה בלתי אפשרית. ההרס, הלכלוך וערימות השלג אינן מאפשרות זאת. ממשיכים לארוחת צהריים עם נכבדי העיר וראשי הקהילה היהודית באזור. במהלך הארוחה אנו למדים כי עיר המחוז הסמוכה היא טרנופול - עיר גדולה שנציגיה, גם הם באו לכבדנו. חמי, שנפטר לפני שנה, עלה מטרנופול. לראשונה רעייתי נתקלת במישהו שקשור לטרנופול. כולם מבטיחים לבדוק בכל ארכיוני העיר את שמות בני המשפחה ואלי אף תיעוד או סיפורים. יש גם, אמר ראש הקהילה היהודית בעיר, עו"ד עם שם משפחה זהה. אבדוק אם הוא לא איזשהו בן-דוד אבוד של אביך. אחרי ארוחת הצהריים הלכנו למסיבת עיתונאים בספרייה המקומית. יותר מסיבה תרבותית מעיתונאים. שתי הספרניות לבושות במיטב הבגדים וקוראות מכתבי עגנון. מדי פעם הן מאבדות את הנשימה מהתרגשות. לאחריהן, ראש העיר, צ'סלר, פרופ' לאור ויעל בלאו מדברים. משם הלכנו למוזיאון העירוני. אולם קטן במרכז העיר. עיקרו של המוזיאון - ש"י עגנון. ספריו בעברית, צילומים מבית אביו, מכתבים וכתבים. ההתרגשות של כולנו גדולה, של יעל בלאו הנכדה עוד הרבה יותר. ראינו מה עשה חתן פרס נובל מבוצ'ץ' גם ליהודים וגם לאוקראינים. האוקראינים שבונים עתה מורשת לאומית, מנכסים לעצמם את ענק התרבות העברית. פתאום הם גאים ביהודי. ויהודי המקום, גם הם, מרימים ראש, גאים בתרומת בן-עמם לאנושות. מבוצ'ץ' יצאנו ללביב (כך קוראים האוקראינים ללבוב). 220 ק"מ בלבד. חמש שעות נסיעה בכבישי אוקראינה. אחרי לינה בלביב. עיר יפהפייה, מומלצת לתיירים ישראלים, עם לא מעט אתרים יהודיים מרשימים. לקראת הצהריים הגענו לשדה התעופה. אותו שדה מהיום הראשון. הצ'ק-אין מהיר וזריז. הבדיקות בכניסה לאוקראינה היו מחמירות פי כמה מאלו שביציאה. זה כנראה עדיין שריד להתנהלות הקומוניסטית, שהרגליה המגונים נעלמים כנראה רק לאחר זמן ממושך. המראנו לוינה ומשם הביתה. כרגיל, הכי טוב בבית... - ראה מטה תמונות נוספות מן הכינוס
|
|
|
רעייתי ונכדת ש"י עגנון, יעל בלאו (משמאל)
|
|
|
אחרי ארוחת הבוקר והאזנה למקצת מהסדנאות. הצלחה גדולה הייתה לזו של מארק גלסקי, על הומור יהודי ש"השכיב" את המשתתפים. יצאנו לסיור קצר בטרוסקבץ והסביבה הקרובה. ביישוב הסמוך יש מרבצי נפט קרובים לפני הקרקע ומעניין לראות משאבות נפט ביתיות כמעט בכל חצר. ממש נפט על יד הבית. המדריכה האוקראינית, נאמנה לתהליך העובר עתה על המדינה, מסבירה על הקהילה היהודית באזור, על הרצח ההמוני שביצעו הנאצים ועל "מבצעי הצלה" של יהודים על-ידי חלקים באוכלוסיה המקומית. אני לעומתה זוכר שתשע מאות אלף יהודים נרצחו על אדמת אוקראינה בשיתוף פעולה נורא בין הנאצים למקומיים. לפנות ערב אני בא להאזין לאלוף (במיל.) אלעזר שטרן שמדבר, למעשה, על מוסריות הלחימה של צה"ל, על הרב-גוניות שבו, על היותו כור היתוך לעולים ועל המוביליות הגדולה שבו. דבריו נשמעים בשקיקה על-ידי המאזינים שטורחים ושואלים עוד ועוד שאלות על צה"ל ועל מעמדם של מי שיהדותם בספק בתוכו. הערב, או ליתר דיוק תחילת הלילה, מוקדשת לפתיחת שנת חתני פרס נובל של לימוד. האורחת המרכזית היא דר' יעל בלאו - נכדתו של ש"י עגנון יליד בוצ'ץ' שבאוקראינה. בלאו סיפרה בחינניות רבה סיפורים מבית סבא. על תגובתו לסכום הגדול שנפל בחלקו כזוכה בפרס נובל "מעתה אוכל מרק עם שתי כפות" ועל הדרך בה נודע לה - נערה בת - 13 על זכייתו. "בשובי מבית הספר הוריי לא היו בבית ורק פתק קטן היה על השולחן: סבא זכה בפרס נובל. אנא בואי לביתו... באתי לבית וראיתי המון אנשים בחצר...", סיפרה. פרופסור דן לנאור, שהתמחה בעגנון, תיאר לצעירים היהודים את יצירתו וציין כי עגנון אומנם עזב את בוצ'ץ בהיותו בן 20, אך בוצ'ץ' לא עזבה את עגנון והדבר ניכר בכתיבתו. להקת תיאטרון יהודית שרה באידיש ולאחריה ניגן נגן הכנר הוירטואז סניה קרויטר ופרט, לא רק על מיתרי כינורו אלא גם על נימי לבבות המאזינים. אליו הצטרף הראפר היהודי יעקב יברו (זמר ראפ יהודי שהיגר מרוסיה לארה"ב) ונתן מופע מלא אנרגיה של שירים יהודיים בעיבוד לרוק שהלהיבו את הקהל. עשרות המתנדבים סיימו את הלילה במסיבת דיסקו ענקית על גדות הבריכה עד אור הבוקר. קודם לכך חזרתי על שאלותיי מיום הגעתי. אחרי שלושה ימים של טירונות יהודית מרוכזת, הצעירים יודעים יותר על ישראל. פחות נבוכים מהשאלה ויותר בטוחים בתשובה. מתברר שהסמינר עשה להם משהו. גם נתן ידע וגם תחושת חברותא. לראשונה בילו ביחד עם מאות צעירים יהודים אחרים. הזהות היהודית התחזקה.
|
|
ארוחת הבוקר דומה לארוחת הערב מאתמול. התור אותו תור והאוכל די דומה. לשאלתי משיבים לי כי באוקראינה אוכלים רק ארוחות בשריות - גם בבוקר. הואיל ושומרים על כשרות, אזי כמובן שאין חלב לקפה ואין גבינות. רק נקניקים ועוד נקניקים. אני משתתף בשתי סדנאות כמרצה יחיד. האחת עניינה - האם העלייה מבריה"מ לשעבר השתלבה ותפסה את מקומה הראוי לכוחה המספרי בפוליטיקה הישראלית, והשנייה - האם העובדה שבישראל כמיליון מאתיים ישראלים דוברי רוסית הביאה לשינוי ביחסי ישראל-רוסיה. כבר בפתח הרצאתי על העולים והשפעתם בפוליטיקה הישראלית, גיליתי לנוכחים (שאגב, לרובם ככולם כמעט שאין שום מושג לגבי מדינת ישראל) כי יהדות אוקראינה תרמה לנו שני ראשי ממשלה - לוי אשכול ו גולדה מאיר, ונשיא אחד - פרופסור אפרים קציר. כך שהשאלה אינה פשוטה ואולי עליות אחרות צריכות לטעון על קיפוח. הכוונה לנושא שהתבקשתי לעסוק בו, הוא מקומה של עליית שנות ה-90' בפוליטיקה הישראלית. גם זו, בהיבט הצר, אינה יכולה להתלונן. כבר ב-96' זכתה ישראל בעלייה של שרנסקי ב-7 חברי כנסת ואילו היום, אחרי 20 שנות עלייה, זכתה מפלגה המורכבת מרבים מעולי בריה"מ לשעבר ל-15 מנדטים (המפלגה השלישית בגודלה בכנסת - גדולה מ"העבודה") כאשר היא קבעה את הרכב הקואליציה, את זהות ראש הממשלה ונציגה הבכיר מכהן כשר החוץ - התפקיד השלישי בחשיבותו בדירוג הלא-פורמלי של שרי הממשלה. הרחבתי והוספתי לגבי מרכיבים נוספים של עוצמה פוליטית שאינה נמדדת רק בכנסת ובממשלה, ותיארתי פנים שונות של השתלבותם ואי-השתלבותם של עולי שנות ה-90' בתחומים רבים של החברה והחיים בישראל. גם השיחה על השפעת העלייה על יחסי ישראל-רוסיה עברה בשלום, אם כי כיוון שמדובר בקהל אוקראיני (שאינו מחבב במיוחד את שכנו הרוסי) ברור שהשאלות עסקו יותר בנושאים אחרים. לפנות ערב עוד הספקתי להשתתף בפאנל על תקשורת יהודית, שם הצגתי עמדה שונה ממרבית המשתתפים שחשבו כי עיתונות יהודית צריכה לגלות אחריות לאומית וכיו"ב, ואילו אני דיברתי יותר על החובה לשמור על החופש העיתונאי, ללא צנזורה - גם לא עצמית. אחרת, הטעמתי, תהפוך העיתונות לפראבדה ותגלה אחריות - אך קוראים לא יהיו לה. אחרי ארוחת הערב (תור, תפוחי אדמה...) התקיים ערב (יותר נכון לילה) מעניין שבמרכזו המחזמר "כנר על הגג" של שלום עליכם (סכום שנת שלום עליכם של לימוד), שכלל שילוב מעניין של שחקנים ובובות. הכל באוקראינית כמובן. ב-01:00 הצעירים הלכו לרקוד ואני סוף-סוף לישון.
|
|
|
נכדת ש"י עגנון, ד"ר יעל בלאו; מימינה, חיים צ'סלר; ומימינו רעייתי בתיה דורי
|
|
|
|
| תאריך:
|
23/03/2010
|
|
|
עודכן:
|
24/03/2010
|
|
יורם דורי
|
|
הזהות היהודית הלא-מזוהה באוקראינה
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ארקדי
|
23/03/10 13:16
|
|
|
|
2
|
|
גורי גרוסמן
|
23/03/10 14:28
|
|
|
|
3
|
|
עליזה דביר
|
24/03/10 08:21
|
|
|
|
4
|
|
אכפטניק
|
24/03/10 09:33
|
|
|
|
5
|
|
נטשה מלבוב
|
24/03/10 12:06
|
|
|
|
6
|
|
אמנון1
|
25/03/10 17:35
|
|
|
|
7
|
|
רותי אידיג
|
31/03/10 00:31
|
|
|
|
8
|
|
אדוארד דוקס
|
18/04/10 03:43
|
|
מזה שבע שנים רצופות פועלת בשדות בית לחם הגלילית "חוות דרך התבלינים" של משפחת ציטרשפילר, המגדלת ומייצרת צמחי-מרפא, תערובות ותבלינים איכותיים. במרוצת שבע השנים האלה הספיקה החווה לעבור במנהרת הזמן ולחזור לתקופת מצרים הקדומה.
|
|
|
|
|
בעקבות החלטת הממשלה להיכנע לדרישות סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן ולהרחיק את חדר המיון של בית החולים ברזילי - פעולה המסכנת חיים - כדי שלא לפגוע בעצמות יבשות של פגאנים, אני קובע כי העצמות היבשות של ימינו הן החרדים לבושי השחורים שאין בהם רוח:
|
|
|
|
|
בנימין טוביאס מביא את סיפורה של קפטן הולי גראף שמונתה להיות לאישה הראשונה המפקדת על משחתת בצי האמריקני. אך התנהגותה הבעייתית מנעה ממנה לעשות היסטוריה פרטית.
|
|
|
|
|
כמה פעמים הבטחנו לעצמנו לעשות שינוי בתזונה ובאורח החיים "אחרי החגים". במהלך החיים אנו צוברים כמות ניכרת של רעלים בגופנו, הן מגורמים פנימיים (חילוף החומרים הטבעי בגוף, לחצים ומתחים) והן מגורמים סביבתיים חיצוניים רבים - זיהום אוויר ומים, עישון, מזון מרוסס, מתכות כבדות, צבעי מאכל, ממתיקים מלאכותיים, תרופות ועוד.
|
|
|
|
|
בעיני רבים מבוגרי התנועה, סיפורה של בני-עקיבא והתמורות שחלו בה משלב בין כאב וצער לגעגוע עמוק למה שהיה וחלף. אני מבקש לבחון את התמורות שעברה בני-עקיבא מבעד לסיפורי האישי כבוגר התנועה מצד אחד, וכאיש מחקר מצד אחר. אני מניח שכפילות זו מאפשרת לי להיות מרוסן ולא ללכת שבי אחר הרומנטיקה והזיכרון האישי הייחודי.
|
|
|
|
|
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
