|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אחרי החגים החיים חוזרים למסלול ● אחרי החגים אנחנו חוזרים לחיות כרגיל ● עבודה, לימודים, בילויים ● הכל כרגיל ● האומנם?
|
|
אחרי החגים זו ההזדמנות לעשות שינוי [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
בשבועות האחרונים נחשפנו למתקפה אלקטרונית הקוראת לנו לתרום לארוחת חג לנזקקים. מסרונים (SMS) מעמותה אחת שלוש פעמים ביום. תשדירים למען הקהילה מטעם עמותה אחרת. פרסומות מסחריות העוסקות במתן צדקה במסווה פרסומאי גרידא. מבצעי פרסום משולבים עם מערכות העיתונים. וכמובן, סיפורי המעשים הטובים על השוטרים, הכבאים, נציגי תנועות הנוער והפוליטיקאים, שכולם יחד לא החמיצו ולו הזדמנות אחת כדי להראות כמה שהם מזדהים עם אלו שאין להם. היו גם כאלה שקראו לנו לארח סביב לשולחן הסדר, ולאחריו בחג השני. כי מה יותר יהודי ממתן הצדקה לאביון ולנזקק. מה יותר יהודי מלהרגיש שאנחנו עוזרים לאחרים, במיוחד בחגים שבהם אנחנו מתקבצים יחד - משפחות משפחות, חברים ומכרים - סביב שולחן אחד של אחדות.
אבל כל זה נגמר. ומחר מתעוררים לבוקר חדש. רגיל. שגרתי. גם לאלו שעזרנו בחג יהיה ממחר הכל כרגיל. המצוקה תימשך. חוסר הביטחון התזונתי ימשיך לחלחל. המחשבות הנוראיות על מה לוותר השבוע לא יפסיקו לצוץ.
לא נעים להגיד - אנחנו עם של תאריכים, הרבה יותר מעם של עקרונות ומעשים. אנחנו מעלים לסדר היום הציבורי את הנושאים שחשובים באמת רק בתאריכי היעד שלהם - ביום השואה, ביום זכויות האדם הבינלאומי, בראש השנה ובפסח. לפעמים גם בחנוכה, כשמחלקים סופגניות, כי פשוט יש הזדמנות לעשות כותרת וקצת רווח תקשורתי. אחרי החגים כבר לא אכפת לנו יותר. זאת אומרת לא לכולנו, לחלקנו, אבל מה עם השאר? חשבתם, למשל, על מה יעשו עשרות אלפי המשפחות הזקוקות לתמיכה במזון בימים הבאים? איך הן תתמודדנה עם המצוקה והמחסור עד החג הבא? מה יהיה עם הילדים שלא מקבלים ארוחה חמה בבית הספר, כי הם פשוט לא עומדים בקריטריונים? ומה יקרה איתם כשתהיה חופשה שלא נקראת פסח (שבו אפשר לאגור מזון מתרומות ולהשאיר חלק ממנו לימים שבאים אחרי)?
אנחנו אוהבים לחלק מזון. אנחנו בעיקר אוהבים לחלק אותו בגלל שהוא נותן לנו הרגשה טובה. אבל מה יהיה בימים שאחרי החגים - האם נמשיך לחלק באותה מסירות? באותה אהבה ואכפתיות? אולי בכלל אנחנו לא צריכים לחלק מזון? אולי אנחנו צריכים לחשוב על האנשים שמקבלים אותו, על איך הם מרגישים? על מה הם חושבים בזמן שהם משתרכים בטורים ובתורים הבלתי-נגמרים, בדרך לקבל חבילת מזון שלעיתים כלל אינה מכילה את מוצרי המזון שהם צריכים כדי לקבל את התזונה הנכונה עבורם?
אחרי החגים זו ההזדמנות שלנו ושלכם לעשות שינוי. אנחנו, עמותת "ידיד", יחד עם חברת הכנסת רוחמה אברהם ועשרות חברי כנסת אחרים, החלטנו שהשנה, במסגרת תקציב המדינה הבא, אנחנו נדרוש את הרחבתו של פרויקט "ארוחה חמה בבית הספר" לכלל בתי הספר והכיתות בארץ. החלטנו גם לקדם את הקמתה של "המועצה לביטחון תזונתי", כדי שלא יהיו יותר ימים של חג וימים של אחרי חג, ובעיקר - כדי שנוכל להחזיר לאנשים את הכבוד. לתת להם את האפשרות לרכוש את המזון שהם צריכים ורוצים, בזמן ובמקום שהם רוצים לרכוש אותו.
יהיו גם אלו שיחלקו. יהיו גם אלו שיקבלו. יהיו גם אלו שיאכלו בבתי האוכל של העמותות השונות. אבל העיקר - יהיה אוכל כל השנה. העיקר יהיה שייפסק המרוץ המטורף אחרי הרייטינג של העוני והמצוקה. העיקר יהיה שהאחריות החברתית שלנו תהיה דבר שבשגרה. כרגיל. ואז, אחרי פסח וראש השנה - נשמח לחזור לימים הרגילים. ימי החול.
|
|
המחבר הינו סמנכ"ל עמותת "ידיד" ופעיל חברתי, בעבר דובר מפם ומרצ, ודובר משרד החינוך.
|
|
| תאריך:
|
06/04/2010
|
|
|
עודכן:
|
06/04/2010
|
|
רן מלמד
|
|
|
הכרנו כבר את כוכב נולד, כוכב נולד 2, 3, 4, ושות'. רקדן נולד, שגריר נולד, בדרן נולד, מנהיג נולד, טבח נולד ובקרוב - מובטל נולד. את כולם כבר הכרנו ואם מישהו פספס - יש שידור חוזר, תוכנית בוקר ושיתוף פעולה מובהק בין העיתונות והטלוויזיה להודיע לקראת סדר היום החדש.
|
|
|
|
|
כל מי שעיניו בראשו לא היה זקוק לקביעתו של מלך ירדן שישראל מבודדת, כיום, יותר מקוריאה הצפונית. על כך היה אומר יצחק שמיר, "נו, טוף", אך בכל זאת, ישראל נמצאת באחת השעות הקשות שלה בזירה הבינלאומית. אז אפשר לחזור על הקלישאות השחוקות נוסח גויים אנטישמים, מוסלמים שטופי מוח, כל העולם נגדנו ובראשו ברק חוסיין אובמה, המוסלמי הקיצוני שבבית הלבן, וכדומה. השאלה היא איך יקדמו אותנו מנטרות אלה ויוציאו אותנו מן הבדידות המאיימת? ודאי יימצאו רבים אשר יטענו שאין זה חשוב כלל ושישראל מסוגלת להתקיים לפי האימרה "עם לבדד ישכון" במשמעותה העכשווית. מי שסבור כך, כנראה שחי בגן עדן של שוטים.
|
|
|
|
|
ישבנו בבית קפה ואחרי כמה כוסיות (לא של קפה) החבר שלי היה נינוח, רגוע ופטפטן. השיחה שעסקה בעניינים יומיומיים, נהייתה יותר ויותר אישית, ולפתע - הצהרה מפתיעה: "אשתי אמרה שאני קמצן!", אמר בחצי חיוך נבוך ועצר.
|
|
|
|
|
מנהיגת קדימה וראש האופוזיציה, ציפי לבני, חוזרת וטוענת בכל נאומיה, שרק לה יש כביכול, "חזון", "רעיון" ו"פתרון", להשגת השלום בסכסוך עם הפלשתינים. האמנם?
|
|
|
|
|
כשילד מגיע לתגרת-ידיים עם ילד גדול וחזק ממנו, הוא מעמיד פנים כאילו הוא עומד או-טו-טו להתנפל עליו, וצועק לקהל הצופים: "תחזיקו אותי או שאני גומר אותו!"
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
