"האוהדים קיללו אותי ואני יכול להבין אותם. האחריות כמובן עלי, אבל יש פה שחקנים שלפני חודש סיפקו את הסחורה והיום כבר לא מתפקדים. שחקנים לא נתנו את המקסימום. הם צריכים לעשות חשבון נפש עם עצמם, אי-אפשר להגן עליהם כל הזמן. השחקנים צריכים להתאמץ כדי להוכיח שיש להם מקום בקבוצה הזו בעונה הבאה". דבריו של מנג'ר מכבי תל אביב, אבי נמני, לאחר ההפסד בשבוע שעבר לאחי נצרת.

מי בדיוק בחר את השחקנים ש"לא מתפקדים"? מי בדיוק מרכיב את השחקנים ש"אי-אפשר להגן עליהם כל הזמן"? מה זה בדיוק "האחריות עלי אבל"? מי בדיוק בטוח שרק "השחקנים צריכים להתאמץ"? ועוד שאלה: מי בדיוק מאפשר לנמני לאמן זו העונה השנייה את מכבי תל אביב למרות שאין לו תעודה כחוק?

אי-אפשר לסגור את השבוע הזה בלי להתייחס לפרשת הולילנד, אז הנה עוד היבט קטן אך מרגיז. זה שראש הממשלה לשעבר תוקף את רשויות אכיפת החוק כאילו היה אחרון העבריינים – כבר התרגלנו; הדבר כמובן מלמד עליו הרבה יותר מאשר עליהן. אבל זה שהוא מסתובב בעולם בזמן משפטו (עם אבטחה על חשבוננו) ומשהה את שובו – זו כבר חוצפה יוצאת דופן אפילו בקנה המידה שלו.

תראו מה שהיה לסניגורו, אלי זוהר, לומר אתמול (8.4): "מר אולמרט יחזור כשיסיים את תוכניתו בחו"ל". ואילו יועץ התקשורת שלו לא היסס להסתייע בשואה: "בכוונתו להמשיך בתוכנית פגישותיו כמתוכנן, כולל נוכחותו באירוע חשוב לקראת סוף השבוע באושוויץ ולאחר מכן ישוב לארץ". (אגב: בדקתי באתר של אושוויץ ולא נאמר שם דבר על אירוע חשוב המתוכנן השבוע). לא די בכך שאולמרט, בניגוד לכמעט כל נאשם אחר, יכול לצאת מהארץ בחופשיות בזמן שהוא מואשם בעבירות חמורות; הוא אינו חושב שעליו לשוב ארצה לנוכח הסערה החדשה בה שמו נקשר.

מי שמשוכנע בחפותו, היה מתייצב מיד ונלחם על שמו הטוב. מי שמשוכנע בחפותו, היה דורש שמשפטו יתנהל במהירות האפשרית. אהוד אולמרט לא נוהג בצורה כזו, והוא כנראה יודע למה.

החוצפה של הארץ בפרשת קם-בלאו כל כך בוטה, עד שכמעט לא צריך לומר עליה אף מילה. אבל בכל זאת: העיתון מודיע בגלוי שהוא מממן את שהותו של אורי בלאו בלונדון, למרות שהלה נדרש לחקירה כחוק בישראל. שוב: עיתון מסייע לאזרח ישראלי לברוח מחקירה חוקית. ואחר כך עוד ידברו איתנו על חופש העיתונות.

ועוד נקודה: אין כאן בכלל עניין של הגנה על מקורות. לפי תקנון האתיקה של מועצת העיתונות, החיסיון שייך למקור ולא לעיתונאי. ברגע בו המקור נחשף, מרצונו או שלא מרצונו, העיתונאי אינו יכול להסתתר מאחורי ההגנה על מקורותיו. לכן, בלאו חייב למסור כל מידע שיידרש בנוגע לענת קם. הוא יכול כמובן לשתוק בחקירתו, כמו כל חשוד, אבל אין לזה שום קשר למעמדו כעיתונאי.

עיתונות אינה מילת קסם שביכולתה להכשיר את השרץ. יש לה תפקיד חשוב ביותר במדינה דמוקרטית, אך התנהגות חסרת אחריות ובלתי חוקית שלה, רק כורתת את הענף עליה היא יושבת. במקרה הנוכחי נראה לכאורה, שלא רק בלאו עובר על החוק, אלא גם עמוס שוקן ודב אלפון – בסיוע שלהם לבלאו – ומן הראוי שגם הם יתנו את הדין על מעשיהם.

אם להאמין לווינט (4.4), אנו ניצבים בפתחו של משבר ענק עם יהדות ארה"ב, בשל התנגדותם הנחרצת של הרפורמים והקונסרבטיבים להעברת ההכרעה הבלעדית בנושא הגיור בארץ לידי האורתודוכסים.

נניח בצד את חוסר האתיקה הבולט שבדיווח, שלא טרח להביא אפילו רבע תגובה מצד הגורמים הרבים שהותקפו בו (ובהם ממשלת ישראל, ש"ס, ישראל ביתנו והרבנות) ונעסוק בשאלה עצמה.

גיור הוא מושג הלכתי, לא חוקי. לכן, רק ההלכה יכולה לקבוע כיצד לעשותו – ומה שעושים הרפורמים והקונסרבטיבים אינו עולה בקנה אחד עם ההלכה (שלא לדבר על חטאים קשים אחרים שלהם כנגד היהדות, אבל לא זה המקום להאריך).

יתרה מזאת: יהודי ארה"ב, עם כל הכבוד, לא יקבעו למדינת ישראל את מי תרשום כיהודי ולמי תעניק אזרחות. יש גבול גם למה שכסף יכול לקנות ויש גבול גם למה שניתן לנופף בו כ"תמורה" לתמיכה במדינה – בה אינם רוצים לחיות ואת סכנותיה אין הם רוצים לחלוק.

אני מודה שעד השבוע לא שמעתי על האדון שבכותרת, מנכ"ל עיריית רמת השרון – עד שקראתי ב-ynet סיפור שלא ייאמן, כיצד הוא התחפש לערבי על-מנת להימנע מקבלת צו של בית המשפט, שהורה להפסיק עבודות לסלילת שביל אופניים ברחוב השרף בעיר.

כבר ראינו ראשי ועדים הנעלמים כדי שלא לקבל צווים המורים להם לחזור לעבודה. כבר ראינו נוכלים המתחמקים מקבלת תביעות נגדם. אבל עובד ציבור שמתחמק מקבלת צו משפטי? עובד ציבור ש"מצליח" לקבל את הצו רק כאשר העבודות הסתיימו ממילא? ותשמעו את ראש העירייה, איציק רוכברגר: "המנכ"ל לא ניסה להסתתר. בגלל החום והשמש היוקדת, המנכ"ל עטף את ראשו עם גופיה". גם חוצפן וגם חושב שכולנו מטומטמים.

עכשיו בואו נראה את המשטרה והפרקליטות מבצעות את חובתן ומגישות כתב אישום נגד נחום ואולי גם נגד רוכברגר.

סגן שר הבריאות הבהיר שהוא לא יבצע החלטה לבנות את חדר המיון בבית החולים ברזילי במקום בו נטען שקיימים קברים (ynet, 6.4). כבר כתבתי כאן על חוסר ההיגיון, שלא לומר ההפקרות, שבעמדתו של יעקב ליצמן – אפילו מבחינה הלכתית. כעת מסתבר שלחוצפה שלו אין גבולות.

אם ליצמן יעמוד במריו ויסרב לקיים החלטה לגיטימית של הממשלה, יש לראש הממשלה רק אפשרות אחרת: לפטר אותו מיידית. די בכך שכללי המינהל התקין מכופפים שוב ושוב, כדי לאפשר לאגודת ישראל ללכת עם ולהרגיש בלי (סגן שר עם סמכויות של שר). לא צריך לאפשר לה לירוק בפניו של הכלל הבסיסי ביותר של כל ממשלה: אחריות קולקטיבית והישמעות להכרעות הרוב.