עד דלא ידע אובמה

לברק אובמה שלום מירושלים!

עיתוני חול-המועד הביאו לעם היהודי בשורה משמחת: אתה חגגת בבית הלבן את חג המצות ואף בירכת את יהודי אמריקה. תודה רבה, אדוני הנשיא! תמיד נעים לקבל ברכה לחג. כפי שנאמר: "אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים:"¹.

מה פתאום? הרי מדובר בברכה לפסח - לא לפורים? האם, מרוב שמחה שאתה, אדוני הנשיא, ברכת את היהודים - אני התבלבלתי? לא מיסטר פרזידנט! לא אני התבלבלתי - אלא אתה.

אני מסתכל בתמונות שבעיתון ודמעות התמוגגות זולגות מעיניי. איזה יופי, איזו אידיליה - עשרים יהודים מסובים סביב שולחנו של הנשיא עם "הגדות פסח" בידיהם! והכי חשוב - גפילטע פיש, קניידלך וקיגל מעטרים את שולחן החג! כפי שסבתי עליה השלום נהגה לומר - "אַ זיסן פּסח!".

אך מדוע משהו צורם באידיליה הנשיאותית?

אני שוב מתבונן בתמונה שבעיתון ותמונה אחרת עולה בזיכרוני. הבעיה עם היהודים האלה, אדוני נשיא, שהם תמיד מוצאים משהו צורם! עם זקן מאוד אנחנו - והזיכרון ההיסטורי שלנו הוא בן ארבעת אלפים שנה ואם נפשפש בזיכרוננו - הכל נמצא שם...

אני נזכר בשולחן נשיאותי אחר - מלפני 40 שנה בדיוק. הזמן: 4 במרס 1970. המקום: אולפני הטלוויזיה של הערוץ הממלכתי בברית המועצות. גם שם, כמו סביב שולחנך, אדוני הנשיא, הושיבו את יהודי החצר - אלוף, סגן השר, סופר נודע, מגה-סטאר ורבים אחרים. לשם מה התכנסו 39 יהודי החצר סביב השולחן ההוא? לשם "נשף המסכות". שליט כל-יכול של מעצמת-על החליט לביים הצגה. מטרת ההצגה - כרגיל - להראות לנתינים ולעולם כולו שהוא, השליט הכל-יכול, לגמרי לא אנטישמי... לשם כך המחזה: "איך אנו אוהבים את היהודים שלנו". אני לא אזכיר כאן את שמות אותם 39 יושבי השולחן דאז - כמו גם את אותם ה-20 מסובים סביב שולחנו של אובמה דה-היום. כמו אז, גם היום, הם יושבים שם כחלק מתפאורה במחזה של השליט, יושבים כיוון שהם חוששים לאבד את מקום פרנסתם. אז נחוס עליהם ולא נקרא אותם בשמות.

אז, לפני 40 שנה, התסריטאי והבמאי היו גם מתוחכמים וגם קפדניים הרבה יותר מאשר אלה שארגנו את ההצגה של היום. אנו, היהודים, אדוני הנשיא, מלומדי ניסיון של זיכרון קולקטיבי - אנו יודעים היטב, איך לזהות אנטישמי ממבט ראשון. הוא תמיד יאמר בראשית דבריו שיש לו הרבה חברים יהודים ולא ישכח להזכיר שהמאכלים הכי אהובים עליו הם גפילטע פיש, קניידלך וקיגל...

אתה, אדוני הנשיא, ויועציך, התבלבלתם: אצל היהודים, מתחפשים בפורים - לא בפסח. בפורים אנו נוהגים לביים את "נשף המסכות" - פורים שפיל. אם את ההצגה הזאת היו יועצך מעלים בפורים, אז אולי הטריק היה עובד... הרי בפורים אנו מצווים להשתכר "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". מסיכות - זה בפורים, לא בפסח. בפסח אנו מגלים את האמת - על עצמנו, על הפרעונים ועל חרטומיהם...

ואם מגלים את האמת, אז מוצאים, מיסטר פרזידנט, שלא רק ההצגה שלך יצאה מבולבלת - גם הברכה. אני שוב מתבונן במילים שכתבת: "ועלינו להילחם לניצחון החופש... אנו מזכירים לעצמנו את אחריותנו המתמדת להילחם... אנחנו יכולים לתקן את העולם".

לא, אדוני הנשיא, כנראה בערב פסח קראת את הספר הלא נכון - לא את "הגדת פסח". יציאת מצרים, אדוני, היא לא המרד של ספרטקוס ולא המהפכה הצרפתית או הבולשביקית. התבלבלת! מזה אלפי שנים אנו מספרים באופן מתמיד על יציאת מצרים וכל אחד מאיתנו - אפילו ילד קטן - יודע היטב מי הוציאנו מארץ מצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה. כל ילד אצלנו יודע, אדוני הנשיא, שמי שהוציא אותנו מעבדות מצרים, עשה זאת על-מנת להחזיר לבעלותנו המלאה את ארצנו.

קשה לדמיין, אדוני הנשיא, שאתה ויועציך - התבלבלתם. לכן, סביר להניח שכל ההצגה של ה"ערב פסח הנשיאותי" כמו גם הברכה היו פשוט בלוף. כמו שלפני שנה וקצת התחלת, אדוני הנשיא, את הקדנציה שלך בבלוף ובשקר - בבלוף ובשקר אתה ממשיך.

לא מתקבל על הדעת שבוגר אוניברסיטת קולומביה ובית הספר למשפטים של הרווארד הוא כסיל ובור. בנאום ה"פתיחה" שלך לפני כשנה באוניברסיטת קהיר, שיבחת את "תרומתה האדירה של התרבות הערבית לאנושות"... לא ייתכן שאדם מושכל כמוך לא יודע שהתרומה הזאת היא לא גדולה (בלשון המעטה...).

לא יכול להיות שאז, בנאום קהיר, כשהשווית את שואת היהודים במלחמת העולם השנייה עם "סבל העם הפלשתיני", באמת חשבת שהדברים הם ברי השוואה! בלתי אפשרי להניח שלא הבנת שעצם ההשוואה מהווה אמירה אנטישמית בעליל, אמירה בעלת מסר וסימן לאלה החולמים על עשיית שפטים בישראל.

לא אדוני הנשיא, אתה לא התבלבלת. אתה שיקרת במצח נחושה - לעמך, לעמנו, לעולם כולו. ובערב פסח, בהצגת המחזה המזויף של ה"סדר הנשיאותי עם יהודי החצר המאולפים" נוסח 2010 אתה גם כן שיקרת.

אני כותב את השורות האלה בדרך מחברון לירושלים. לפני שהאוטובוס (ממוגן ירי, אדוני הנשיא!) יצא לדרכו עמדתי על "המדרגה השביעית" - אותה המדרגה לצד מערת המכפלה, אשר גבוה ממנה נאסר על היהודים לעלות במשך מאות שנות שלטון מוסלמי בארץ. גם היום, כשיהודים רוצים להתפלל באולם "יצחק אבינו" במערת המכפלה, הערבים מונים זאת. אולי אתה, אדוני הנשיא, בקי יותר באיסלאם? אולי אתה יודע להסביר, מה למוסלמים ולציון קבר יצחק? יצחק?! הציוני ביותר מבין שלושת האבות? יצחק, אשר יותר מכל מסמל את הקשר בין העם היהודי ולארץ ישראל? יצחק אבינו, היחידי מן האבות שמעולם לא עזב את ארץ ישראל? ואנו אסורים מלהתפלל באולם יצחק אבינו במערת המכפלה - שם מתפללים הערבים...

גם כשדיברת על חופש הפולחן, אדוני הנשיא, לא ייתכן שלא ידעת זאת. לא ייתכן שלא ידעת שהערבים המוסתים על-ידי מנהיגיהם מונעים מהיהודים להתפלל בהר הבית, בלב ירושלים? לא, לא להקים מקום מסודר לתפילת היהודים על הר הבית - אפילו להכניס סידור להר הבית אין היהודים רשאים. לא סביר שלא שמעת על כך שכאשר היהודים מתפללים לידי הכותל, הערבים, מדי פעם - מתי שמתחשק להם, רוגמים את היהודים המתפללים באבנים. דיברת על חופש הפולחן, אדוני הנשיא? שיקרת. נאמת על חופש המצפון והתכוונת - "המדרגה השביעית"!

במשך אלפי שנות גלות לאורך דורות היו בני עמנו מסיימים את התפילה במילים: "בשנה הבאה בירושלים". כשחזרנו בעת החדשה לארצנו, שינו הרבנים בארץ ישראל את נוסח סיום התפילה: "בשנה הבאה בירושלים הבנויה". בימים אלה, מתוך ערימות השקרים שלך, אדוני הנשיא, שמענו סוף-סוף את דבר אמת - האמת שלך: "לא לירושלים הבנויה". לפיכך, עלינו להחזיר את הנוסח הגלותי בן שנות אלפיים, לפיכך, ברצותו של הנשיא ברק חוסיין אובמה עלינו לחזור לתפילה הגלותית...

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ². מאז, במשך שלושת אלפים וחמש מאות שנה, באים ומתחלפים הפרעונים. הם חוזרים פעם אחר פעם לאותה השאלה של הפרעה המצרי, וסופם - יורדים מבמת ההיסטוריה כאילו לא היו. אני לא באמת חושב שהנשיא ברק אובמה יקרא את מה שכתבתי. אני לא באמת חושב שהכתוב ישנה את דרכו במאומה. זאת דרכם של שליטי העולם: לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ³.

הנשיא ברק אובמה - תופעה חולפת, הוא לא ישנה את דרכו, יירד מבמת ההיסטוריה ותקופת שלטונו תיזכר ככישלון צורב בתולדות עמו. אך יש בשלטונו לקח עבורנו: עלינו לשנות את דרכינו. עלינו לחדול מלסמוך על "ידידנו" האמריקנים, עלינו להתעורר מהחלום שהם (או מישהו אחר) יפתרו עבורנו את סוגיית הגרעין האירני, עלינו להפסיק להשלות את הציבור ולומר לו ביושר את האמת.