הפרופסור יהודה היס ראוי למלה טובה. מלה שתעודד אותו ותפרגן לו. מלה שתמחה ממנו את ליחות הזעם והבוז שהותזו - ועדיין מותזות - עליו.
הוא עושה עבודת קודש במובן הבסיסי, המילוני, של המושג. לאיש החשוב הזה, אף כי חזותו יבשה, צוננת וצנוניתית משהו, יש, בוודאי, לב חם. קשה להניח שהאיש היקר והבודד הזה, החי את המתים ומבלה את יומו במחיצתם, יכול להיוותר אדיש למראות הזוועה הניבטים אליו, שותקים להחריד, מדי יום ביומו, שעה אחר שעה, שנה אחר שנה. הוא לא היה אנושי אילו היה כזה.
הפתולוג המפורסם במדינה פורט, אכן, את המוות לפרוטות. הוא מפרק אותו לגורמיו, למרכיביו, לסיבותיו. הוא חודר מבעד לנקבוביות, וצולל את העולם התת-עורי. שם, מאחורי המסך הכבד, הוא מנתח באיזמליו ובשאר כליו את המנותחים אשר לעולם לא יקומו ממיטתם. שם, במעבה הגוף ובמחשכיו, בין הבשר לדם, הוא נובר ומעמיק חקר, עד שורשי הסיבה או הסיבות למוות.
אין מלאכה יותר כפויית-טובה, איומה ונוראה ועבור רובנו (ככולנו) בלתי אפשרית כמלאכתו החשובה לאין שיעור של הפרופסור יהודה היס.
בשנים האחרונות שורבב שמו בהקשרים שונים, לא מחמיאים כלל ועיקר, חלקם - הבולטים והיותר זכורים - פליליים. אני לא נוקט עמדה, קל וחומר לא חורץ דין, בסוגיות, אשר יש להן, מן הסתם, היבטים משפטיים.
אני רק מבקש להוקיר את מאמציו, את שגרת יומו, את מלאכת קודשו.
לא אחת, מלאכת הזיהוי המפרכת היא בלתי אפשרית. לא אחת הוא, וצוותו, מצליחים להרכיב תמונה מאין-ספור חלקיה. בשקדנות אין-קץ הוא עומל על מילוי התשבץ האנושי החידתי, הלא-מפוענח, הבלתי ניתן לזיהוי ועושה את הבלתי ייאמן כי ייתכן: מרכיב תמונה גנטית ברורה למדי גם כאשר כל אופן אחר של זיהוי הוא בלתי אפשרי.
בכך הוא מציל נפשות ונשמות מכליה ומאבדון מוחלטים. אשרי האיש השוקד על מלאכה ארורה וחיונית זו. אשרי החברה אשר איש מקצוע מעולה כמוהו (או, אם לדייק - מאין כמוהו) ממלא בה תפקיד שלא ניתן לתאר את קיומה בלעדיו.
תודה, פרופסור יקר. שאלוהים, או מי מטעמו, ייתן לכך כוח לשאת את תועפות המוות המחריד הניחתות עלינו בכלל ועליך יותר מכל אחשד אחר במקומותינו בפרט.
