ג'ון אלמר תפס יוזמה, שאיננה ברוכה כלל מנקודת מבט ישראלית: הוא החליט לצאת למסע בצפון אמריקה, כדי לספר על "חוויותיו" בשלושת החודשים בהם התגורר ברצועת עזה. במקביל, התראיין אלמר לאתר thecoast.com.
המראיינת מציינת, כי "קל מאד להבין את תשוקתו של אלמר. לאחר 3 חודשים בהם גר בשטחים הכבושים של הגדה המערבית ברצועת עזה....". אלמר ראיין, במשך שלושת החודשים האמורים, את תושבי הגדה, מילדה פלשתינית בת 9 ועד מנהיגים פוליטיים, פרמדיקים ועוד. אז החליט גם לייזום הקמת אתר אינטרנט, בו יפרסם את דבריו ומאמרים נוספים בתחום. זאת, בנוסף להרצאות אשר הוא מקיים בימים אלה, באוניברסיטאות בצפון אמריקה.
אלמר גדל בטורונטו שבארה"ב. הוא סטודנט לפילוסופיה. אין לי כל קשר לפלשתינים כמו שאין לי קשר כזה גם עם הישראלים, כך הוא טוען, אלא הצורך שלי הוא לדווח חוסר הצדק. מצד ישראל כמובן. "בעוד פיגועי ההתאבדות בישראל מקבלים כיסוי נרחב של התקשורת", אומר אלמר, זוועות היומיום שהפלשתינים חווים בחיים במלחמה אינן מדווחות.
אך אל לנו להתבלבל - אלמר בחר גם בתחנת הרדיו CKDU-FM - תחנת גרילה, על-מנת לשדר תוכנית חדשות קיצונית, ובעצם במסגרתה הגיע לעזה, יחד עם עמיתו, ולרי זינק, אשר יחד הקימו את אתר האינטרנט.
כילד מהליפקס קשה לתפוס את הסיפורים, אומר אלמר, אשר בוחן את הקונפליקט מעיניים מערביות, ובמסגרת של שלושת החודשים בהם שהה כאמור בעזה. קשה להסביר את הכאב, הוא מוסיף. לכן, החליט לתת לאנשים לספר את הסיפורים שלהם, למרות חששם, כך לדבריו, כי מדובר בסוכן מוסד אשר מנסה להוציא מהם מידע. בסיפורים מתייחס אלמר ליריות, סגרים ועוצרים בג'נין ובחיי היומיום של הפלשתינים "אשר אינם מגיעים לדפי העיתונים".
יוזמה ישראלית
סטודנט ישראלי, אשר נכח באחת מהרצאותיו של אלמר באוניברסיטה בקנדה, החליט לנקוט יוזמה ולהשיב לדבריו - באותו אתר בו התראיין אלמר. במכתב לעורך העיתון כותב גיא שחם, ישראלי אשר לומד בהליפקס כאמור. חשוב לציין, הדברים תורגמו ממאמרו אשר פורסם ובלשונו:
"שמי גיא ואני ישראלי שעזב את ישראל. עזבתי את המדינה שלי והמשפחה שלי, כי הייתי עד לפיגוע התאבדות פלשתיני, אשר שינה את חיי לעולמים. קראתי את המאמר "סיפורי המלחמה" בשבוע שעבר, שנכתב על-ידי אמיל קימבר על חווייתו של ג'ון אלמר שחי בגדה המערבית וברצועת עזה, והחלטתי לנסות לשים את הדברים תחת אור אחר, על מה שג'ון תיאר.
ג'ון, האם אי פעם חשבת פעמיים לפני שהחלטת ללכת לחנות הנעליים...? האם אי פעם חשבת שזה אפשרי שלעולם לא תראה את חבריך שוב, כי הם הלכו לרקוד בפלאס או בדום? (שמות מועדונים, ה.פ.) מחשבות כאלה קרובות אלי, מאז איבדתי חברים אשר פשוט יצאו לעשות קניות.
ישראלים אינם שונאים את הפלשתינים. ובאופן מפתיע למדיי, לא רבים הפלשתינים ששונאים ישראלים. זה שקבוצה קטנה של קיצונים השתלטה על העם הפלשתיני, זה מה שהופך את הקונפליקט הזה למגוחך כל-כך.
ג'ון, אתה עומד לקחת חלק בסיור מסביב למדינה, כדי לדבר על מה שראית. המסר צריך להיות כך שאנשים ילמדו יותר על הקונפליקט הנורא. לכן אני מאחל לך הצלחה. אבל לפני שאתה יוצא לדרך, אני רוצה שתבין דברים שככל הנראה אינך מבין.
תמיד קל להזדהות עם הקבוצה החלשה בסיפור, וכן, הפלשתינים הם כאלה. אבל זה לא בגלל ישראל. פלשתינים רבים חיים בעוני; אין להם מים זורמים ולא מתקנים מתאימים לחינוך. אני לא אוהב את זה בדיוק כמוהם, אבל 150 מיליון דולר אשר נתרמו על-ידי המדינות האירופאיות במטרה לעזור לפלשתינים, נעלמו בחשבון בנק שוויצרי אשר שייך לנשיא שלהם, יאסר עראפת.
אף אחד, בצד הפלשתיני, לא יזכיר את העובדה שלפלשתינים: מעולם לא היו מים זורמים או חינוך גם לפני שישראל נכנסה לתמונה. הם לא מספרים לך שהחברים שלי ואני, לא נהגנו בטנקים במהלך שירותינו הצבאי, אלא במקום זאת הלכנו לבנות בתי ספר בשכונות של ג'נין ובעזה. והם לא מספרים לך שכשסיימנו, קבוצה קיצונית של פלשתינים שרפה את בית הפסר עד היסוד, מכיוון שזה לא נראה טוב בתקשורת.
הממשלה הפלשתינית יודעת שזה פשוט ביותר לשלוט באזרחים כשאין להם חינוך. ישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה באזור, ולכן ישראל השיגה במשך 56 השנים האחרונות מה שאף מדינה אחרת לא השיגה בזמן כה קצר. יש לנו חיים מערביים לחלוטין, גורדי-שחקים, מק'דונלדס ובלוקבסטר. לישראל יש כמה מחברות ההיי-טק המתקדמות בעולם. ועדיין, ישראל מעולם לא חייתה בשלום מאז היום בו נולדה המדינה, וזה בגלל שהמדינות הערביות באזור ישראל אינן מעוניינות במדינה דמוקרטית בסביבה. המערכת הפתוחה והליברלית היא מאד מסוכנת למערכת שבה האנשים אמורים לציית במקום לחשוב.
איך זה שאדם עירקי יכול לשנוא את ישראל ואת הישראלים כל כך, כשאין לו כל ניסיון וחוויה של ישראל, כשאין לו טלוויזיה וחשמל, ומעולם לא היה בישראל או פגש ישראלים? זה מאד פשוט: חלק קטן מהאוכלוסיה מכוונת את תחושתם של האנשים כלפי ישראל ללא סיבה הגיונית. זוהי מערכת של חינוך.
כשלעירקי אין מים, הוא יאשים את ישראל במקום את הממשלה שלו. כמה נוח. אותו הדבר עם מערכת החינוך הפלשתינית. אם אתה רוצה לדבר על מה שראית, ג'ון, אתה חייב להבין את שורשי הבעייה. 10% מהפלשתינים הם דתיים קיצוניים: הם שולטים ברחובות, והנשיא שלהם, ערפאת, מוביל את המצב הזה לאסון לעמו.
במדינות כמו קנדה, אדם בעל עבר פלילי אינו יכול להיבחר לתפקיד ראש ממשלה. הנשיא הפלשתיני הוא רוצח עם דם רב על ידיו; הוא טרוריסט וידוע בתמיכתו בפיגועי ההתאבדות. האם אתה חושב שאדם כמוהו יכול להיבחר בקנדה? האם אתה חושב שאדם כזה יכול לבנות מערכת חינוך נורמלית לאנשיו?
ג'ון, האם הלכת לבתי הספר שלהם לראות אילו תמונות הם תולים על הקיר? האם ראית את כל התמונות של ה'שאהידים' אשר נקראים לכאורה 'קדושים', אשר בעצם הם מה שאנחנו מכנים מחבלים מתאבדים? האם אתה מבין שמערכת החינוך שלהם נבנתה מסיבה אחת: לשנוא את ישראל ואת הישראלים? האם ראית אי פעם תמונה כזאת בבית ספר ישראלי? אנחנו תולים תמונות של ראש ממשלתנו ושל הנשיא על הקיר, ולא של רוצחים.
המחבל המתאבד הממוצע הוא בסביבות גיל 18, ורווק, ללא ילדים או חינוך. הוא עבר שטיפת מוח מאז היום שהוא נולד, עד כדי כך שהוא מאמין שזה הדבר המכובד ביותר. האם ידעת שכשמחבל מתאבד מוציא להורג ישראלים חפים מפשע, משפחתו מקבלת כסף מהממשלה הפלשתינית ומובטחים לו "חיים" עם 70 בתולות בגן עדן? אין כל סיבה להאשים זאת בישראל; האנשים היחידים שצריכים להיות מואשמים בכך, הם אלה הפנאטים אשר משתמשים באותם צעירים בפרופגנדה שלהם.
ג'ון, האם אתה באמת חושב שהישראלים אוהבים לשרת בצבא ולנהוג בטנקים בערים פלשתיניות? אנחנו לא אוהבים את זה, אנחנו ממש שונאים את זה. אבל אנחנו חייבים, על-מנת לשרוד בסביבה העויינת שבה אנו חיים. כשאנחנו נותנים לפלשתינים לחצות את הגבולות לעבודה אנחנו מסכנים את אנשינו. קבוצות פלשתיניות קיצוניות מנצלות את המצב הזה, כדי להבריח מחבלים מתאבדים לתוך ישראל. הם עושים זאת שוב ושוב. כמה פעמים ישדדו את הבית שלך עד שתבין שצריך לנעול את הדלת? כמה מחבלים מתאבדים צריכה ישראל לספוג לפני שתסגור את הגבולות?
כשישראל סוגרת את הגבולות, לפלשתינים אין עבודה, או כסף, וכאן מתחילה הביעה. אבל זה גם בדיוק היכן שהיא יכולה להפסיק. אם הפלשתינים יפסיקו להבריח מחבלים מתאבדים לתוך ישראל, יותר פלשתינים יוכלו לקבל עבודה, והחיים יחזרו למסלולם. האם זה דבר קשה כל כך לעשות?
ג'ון, כשאתה מתחיל לספר את הסיפור שלך בבתי הספר, בבקשה תתחיל עם ההצהרה הבאה: 'שמי הוא ג'ון אלמר, וחייתי בשטחים הפלשתינים במשך רק שלושה חודשים. למדתי את הצד שלהם של הסיפור, אבל אף פעם לא חייתי בישראל ולא למדתי את הצד שלה בסיפור. אנסה לספר לכם כיצד חשה המשפחה הפלשתינית, כשטנקים ישראלים נכנסים לרחובותיהן. אבל אינני יכול לספר לכם איך זה מרגיש לעלות לאוטובוס בישראל או ללכת לשתות משהו בבאר ישראלי. מעולם לא ניסיתי לעלות לאוטובוס בישראל, כי זה מפחיד מדיי. יכול להיות שלא תחזור הביתה באותה דרך שבה עזבת אותו, או שאתה עלול לא לחזור בכלל".
כמה מחבריי עלו לאוטובוס, אותו האוטובוס שאתה לוקח כדי להגיע לדאל (האוניברסיטה בה לומד ג'ון, ה.פ.) - מספר 18. הם מעולם לא חזרו הביתה. בהצלחה לך".
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
