|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אחרי מות-קדושים - אמור קדוש
|
אורי תובל "לא רוצה לחיות במדינה של אלירז פרץ" ● מותר לו לא להסכים עם השקפתו של החייל שנהרג, אך אסור לו להכניס את החלל לוויכוח - אחרת, הוא מחוץ למשחק
|
|
משפחתו האבלה של אלירז פרץ ז"ל [צילום: מיכל פתאל / ג´יני]
|
|
|
|
|
|
|
אורי תובל, סגן עורך מוסף הארץ, כותב ביום נפילתו של רס"ן אלירז פרץ, סגן מפקד גדוד 12 בחטיבת גולני שנהרג לפני הפסח בהיתקלות עם מחבלים:
"לא רוצה לחיות במדינה של אלירז פרץ ולא של אמא שלו... משפחה של פשיסטים ג'יהאדיסטים ושאף אחד לא יגיד שהוא נהרג בשבילי. לא יכול לשמוע את המנטרה עם ישראל-ארץ ישראל-צבא הגנה לישראל-ילדים לישראל-קידוש השם. אמא שלו אמרה: אני יודעת שאלוהים אוהב את סיירת אגוז של גולני. ואני לא רוצה צבא שאלוהים אוהב אותו. בשביל זה אני יכול לעבור לאירן... אני דווקא חושב שטוב למות בעד הארץ, השאלה איזה ארץ ואיזו תפיסת עולם... הדתיים הלאומיים הפכו את צה"ל לכלי שרת למטרות הפוליטיות שלהם, שמסכנות את כולנו. ולכן הם גם נהרגים שם יותר".
בלחץ הציבור שלח אורי תובל מכתב התנצלות למשפחה, מכתב מן הדף ולחוץ.
אני מביא את הדברים האלו בימים שלאחר יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובסמוך ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות. אלו דברים שנכתבו סמוך ליום הזיכרון הפרטי של משפחת פרץ ליום הזיכרון הלאומי של עם ישראל כולו.
נדמה לעיתים, שהמדינה הזו שייכת רק לחלק מאיתנו. כל תמונה שונה במקצת, גורמת לנו ליותר ויותר קרעים.
אני גם לא אוהב את העובדה שמדברים על השכול מתוך עיניים של אהבת הארץ והמולדת. אלו מיתוסים שעליהם גדלנו, הם טובים לכלל, אבל הם לא מחזירים לנו את מי שאהבנו.
מדינת ישראל מפולגת ומשוסעת יותר מתמיד. כל קבוצה יוצאת למלחמת חורמה מול הקבוצות האחרות, וככל שהקבוצה קטנה יותר, ככל שהקבוצה חשה כי היא עומדת להיעלם - היא עושה את מה שכבר אסור. היא עושה דברים שלא ייעשו. ההיסטוריה מוכיחה שקבוצות נעלמות הן כמו נר. קצת לפני דעיכתו הוא מפיץ אור גדול הנדמה כאילו שהוא רק מתחזק, אבל כמה רגעים אחרי אנו מגלים שהוא כבר כבה.
אפשר וחובה לא להסכים על הדרך, לא להסכים עם הדעה, להפגין מול המעשים, לכתוב נגד העוולות שאנו רואים. עם כל המחלוקות - על דבר אחד הסכמנו. הסכמנו שהשכול לא פוסח ולא מבדיל בינינו. הוא אינו מבדיל בין דתיים לחילוניים, בין צעירים למבוגרים, בין נשים לגברים, בין יהודים ושאינם-יהודים. השכול הוא עיוור. הוא מכה בכולנו. כולנו הסכמנו שבמחלוקות שיש בינינו משאירים את המתים מחוץ לוויכוח. גם ילדים בגן יודעים שאסור לקלל את הסבא המת של מי שאתה שונא אותו. מי שעושה זאת יוצא מהמשחק - נקודה.
כבר אמרו דרשנים כי סמיכות הפרשיות אחרי מות-קדושים ואמור באה לומר לנו כי אין לפשפש בעברו האפל של אדם לאחר פטירתו. אין לו את זכות התגובה הניתנת לנו, החיים. אחרי מותו אמור קדוש ואל תוסיף.
|
| תאריך:
|
14/04/2010
|
|
|
עודכן:
|
14/04/2010
|
|
יוסף קנדלקר
|
|
אחרי מות-קדושים - אמור קדוש
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
HAI
|
14/04/10 11:47
|
|
|
|
|
|
רונן1972
|
14/04/10 12:23
|
|
כאשר שני עקרונות חשובים ומהותיים מתנגשים אחד בשני, עפים ניצוצות, התקשורת רועשת וגועשת, הציבור סוער ומערכת המשפט נקראת להחליט בסוגיות שעל הפרק.
|
|
|
|
|
בימים שבהם עדיין שלט אצלנו הפיקוח על מטבע החוץ, הלך לפניו שמו של רחוב ליליינבלום התל אביבי כמעוזם של חלפני הדולרים בשוק השחור. מאז זרמו מים רבים בירקון המעופש ובינתיים הספיק הדולר להפוך למטבע מותר ומוכר בכל בית. סוחרי ה"ירוקים", שפעלו ברחוב הזה כגנבים בלילה, נעלמו ממנו כלא היו, ובמקומם צצו בו, כפטריות לאחר הגשם, מסעדות לרוב, שבהן נוהגים להסתופף בני הדור הצעיר, שוחרי הבילויים והגסטרונומיה. אלה גודשים אותן משעות בין הערביים ועד לשעות הקטנות. אחת מאותן מסעדות, ומן הסתם גם המובילה שביניהן, היא "פרידה קאלו" (ליליינבלום 43), שמלבד ארוחות הגורמה שהיא מציעה, יש בה גם בילויי-לילה סוחפים של מופעי-בידור במחירי מציאה.
|
|
|
|
|
מדברים אצלנו בלי סוף על מכחישי השואה בעולם, אבל נראה שקיימת חומת שתיקה שהקימו מכחישי גבורה בשואה, לפניה ואחריה, בכל הנוגע לגיבורים עלומים-נשכחים השייכים למחנה הלאומי מיסודה של תנועת זאב ז'בוטינסקי - בית"ר, אצ"ל, המפלגה הרביזיוניסטית והאִרגון העלום אצ"י, שעורר והניע למעשה את מרד גטו ורשה ושפעולותיו היוו את ליבת המרד. ואל תתפלאו שלא שמעתם על כך. יש כנראה לא מעטים שגם הובילו לזה ובמודע. אז והיום הם טורחים לטשטש ולהעלים גם נושאים אחרים כמו - העלייה הבית"רית "אף-על-פי", ה"סזון", פלוגות הגיוס של בית"ר, גבורת מחתרת האצ"ל וחלקה המכריע בגירוש הבריטים מהארץ.
|
|
|
|
|
נשיא בית המשפט העליון בעבר, מר מאיר שמגר, בוודאי משפשף את עיניו בתדהמה. הוא שיצר במו ידיו את "הלכת ציטרין" המפורסמת, בה הוכרה זכותו של עד-עיתונאי לשמור בסוד על מקורות המידע שלו ובלבד שאין אינטרס חיוני אחר המחייב, למען עריכת משפט צדק, לכפות עליו את הגילוי. החיסיון שיצר שמגר היה מטבעו (ועל-פי המקובל בשיטות משפט אחרות) חיסיון יחסי ולא מוחלט, ואין צל של ספק ששמגר לא היה מתיר הסתמכות על החיסיון כאשר קיימת סכנה לאינטרס ציבורי אחר, כמו השמירה על סודות המדינה והענשת עבריינים שעברו עבירות ריגול חמורות.
|
|
|
|
|
השנה, כמדי שנה בשתיים עשרה השנים האחרונות, הגעתי למצעד החיים בפולין. בשבת בבוקר, במהלך ארוחת הבוקר, בוורשה התחילו פתאום התלחשויות שונות. מהר מאוד התחילו שיחות טלפון מגורמים שונים בפולין - אסון אווירי כבד אירע למטוסו של נשיא פולין, לך קצ'ינסקי. אין מידע לגבי גורלו וגורל פמלייתו. חלפו עוד דקות ספורות והתבררו ממדי האסון הפולני. הנשיא ורעייתו, הרמטכ"ל וצמרת הצבא, נגיד הבנק המרכזי, בכירים בשלטון וחברי פרלמנט שהיו על המטוס - ניספו כולם. אין ניצולים נרשם בתחתית המרקע במשדר מיוחד של הטלוויזיה הפולנית.
|
|
|
|
|
