הזדמנות לחינוך לקדושת המיתוס של דם וכוח (ב')

ל"ג בעומר, כפי שהוא מצוין כיום במערכת החינוך, נועד להנציח מיתוסים אידיאולוגיים של "טוב למות בעד ארצנו", תוך הפעלת מכבש שיגמד כל גילוי של ספקנות, תהיות או התחבטויות, העשוי להזין תשתית של דפוסים חברתיים הומאניים וביקורתיים. חבל שמערכת החינוך שלנו אינה מאפשרת קיום של דיאלוג עם שלל ממצאים תלמודיים וארכיאולוגיים, שיאפשרו לתלמיד לעבור את שלב התהייה וההתלבטות ומתוכו לגבש דעה.

כדי למנוע כל גילוי של התלבטות או הצגת שאלות היסטוריות נוקבות פורסים בפני התלמיד רק עובדות, שעשויות לתרום להאדרת מיתוס לאומני קנאי. ומה יכול לתרום יותר מאשר האדרת ההתמודדות של מעטים מול רבים, והצגת מפגן של נכונות לתת את החיים ללא סייג, ללא כל התחבטות, ואם אפשר - גם לשיר שירי הלל לאלו שהיו מוכנים למסור את נפשם.

מתוך רצון להאדיר רק אידיאולוגיה מסוימת, מעלימים מגלריית הדמויות שלנו אנשי הגות בהיסטוריה, כמו דמותו של אברהם בן דוד (אבן דאוד) היסטוריוגרף, איש טולדו, מהראשונים שקמו לעם היהודי במאה ה-12, הרואה בבר-כוכבא "כאדם שהמיט על ישראל מכה גדולה, שלא נראתה ולא נשמעה לא בימי נבוזראן ולא בימי טיטוס" [ספר הקבלה עמ' 21]. לדברי אבן דאוד, בר כוכבא ופטרונו הרוחני רבי עקיבא המיטו על ישראל אסון חמור יותר מחורבן בית ראשון ושני. מה שהדאיג מאוד את אבן דאוד היה האידיאולוגיה המשיחית. יחס שלילי זה נמשך גם במאות ה-13 וה-14, כשנותני הטון הם מנחם מאירי ופרשן המקרא יוסף אבן כספי, שניהם מפרובאנס. אבן כספי משתמש לתיאור עברו של בר כוכבא במילים קשות כמו –"משוגע ושוטה". לעומתם, במאה ה-15 אנו עדים לאנשי הגות כמו אברהם זכות ויצחק אברבנאל, שרואים בבר כוכבא, או ליתר דיוק בשמו האמיתי שמעון בר כוזיבא, כ"גיבור חיל".

בדרכו של אבן דאוד אנו מוצאים במחקר של העת האחרונה את פרופסור יהושפט הרכבי, הידוע גם בעברו הצבאי כאלוף בצה"ל וכמי שהיה ראש אמ"ן. לדבריו, "מרד בר כוכבא - מעשה חסר אחריות ואסון לאומי בעל ממדים של שואה".

המטרה: השתתת ערכי קנאות לאומנית

אני בא לטעון שמערכת חינוך תפקידה להעמיד בפני התלמיד את מגוון הדעות, ומה שיש לנו היום זו דוקטרינה שאפופה בהילה של שיר הילדים שכתב לוין קיפניס – "איש היה בישראל בר כוכבא שמו... עיני זוהר לו... הוא היה גיבור, כל העם אהב אותו, כי הוא היה גיבור".

קשה לי לסלוח למערכת חינוך שאינה מביאה לתלמידי ישראל את ממצאי תעודות ואדי מורבעאת ותעודות "מערת האגרות" שבנחל חבר המתווספים למקורות תלמודיים, שמהם מסיק פרופסור אברמסקי: "בר כוכבא מנהיג מאיים בפורענות על מפקדים, מחרים קרקעות" [מחניים נ"ט, עמ' 3].

גם בשיעורי תלמוד אני ער לעובדה שלא מוצגות בפני התלמיד אמירה תלמודית, ורבות הן האמירות שמשרטטת מנהיג מרד הרפתקן, שהעמיד את הקיום הלאומי היהודי בסכנה ופעל בניגוד גמור לרוב רובם של אנשי ההלכה.

לא נותר לי אלא להיצמד לדעה, שהאידיאליזציה של בר כוכבא ופטרונו האידיאולוגי רבי עקיבא – כפי שהיא נושבת במערכת החינוך מזאטוטינו בגני הילדים ועד המערכת התיכונית – נועדה למטרה אחת: להשתית ערכים של קנאות לאומנית ומניעת מידע ביקורתי שקיים בשפע במקורות.

הרשימה הבאה – השלישית בסדרה – תתמקד אך ורק במקורות התלמודיים.