|
|
שיר שחק, תרפיסטית במוזיקה, והמטופל נפתלי שלום רחמים [צילום: מרכז רפואי שיבא]
|
|
|
|
|
מוזיקה משפיעה עלינו באופן פיזי, ריגשי, חברתי ובעיקר מוטיבציוני. היא משמשת כלי עוצמתי וזמין ומקדמת ביטוי אישי. המוזיקה היא שפה בינלאומית, חוצה תרבויות, עמים ומגדרים ומשמשת כתמיכה בבריאות הפיזית, הרגשית והחברתית של המטופלים במחלקה.
מאז ומתמיד שימשה המוזיקה ככלי ביטוי ראשוני לאדם. פרויקט "רוש מושיטה יד לחולה" במחלקה ההמטולוגית, מאפשר למטופלים לברוח לשעה ממציאות הטיפולים הכימיים והפחדים של מחלה מסכנת חיים ולהתמכר לצלילים עדינים של תופי טם-טם, קסילופון, מקל גשם, פעמוני רוח וליצור תזמורת אישית.
הטיפול הוא יחידני ונעשה בחדרו של המטופל, אחת לשבוע, על-ידי תרפיסטית מוכשרת. לטיפול נבחרים מטופלים עם ימי אשפוז ארוכים, מבוגרים וצעירים, שיכולים ליהנות מפירות של טיפול ארוך טווח.
התרפיסטית לא מלמדת נגינה או שירה, אלא משתמשת במוזיקה כבסיס לתקשורת. הכלים והקולות משמשים כדי לגלות את עולם הצלילים וליצור שפה מוזיקלית משותפת עם המטופל. המטפל והמטופל לוקחים יחד חלק אקטיבי בפגישות דרך נגינה, שירה והקשבה.
המטופלים החוזרים, שמכירים את הפרויקט, נרשמים מראש ל"שעת המוזיקה" ודואגים להזכיר לצוות הסיעודי לתכנן את טיפולי היום כדי שיוכלו להתפנות בזמן למוזיקה. הפרויקט מתקיים במחלקה זו השנה השלישית.
חולה שעברה השתלת מח עצם תרמה לנו את כלי הנגינה. חברת רוש מממנת את התרפיסטית במוזיקה. התרפיסטית מגיעה אחת לשבוע ועובדת באופן פרטני עם החולים שעוברים טיפולים.
בגלל כללי הבידוד ההגנתי הקפדניים, היא נדרשת לחטא את הכלים בכל מעבר מחדר לחדר. היא לא מלמדת מוזיקה, אלא בוחרת עם המטופל שירים, שרה בליווי גיטרה, והמטופל מצטרף בנגינה על אחד הכלים. שירים השגורים בפינו תופסים פתאום משמעות אחרת בסיטואציה של מחלה וזה מאוד מרגש וגורם לשילוב של דמעות, צחוק ורגשות. מדובר בפרויקט מדהים.
