|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
באופן תמוה לכאורה, כוללת התורה את השבת בפרשת המועדים. אלא שייתכן כי מכאן נוכל ללמוד שלעיתים יכול האדם להתערב גם בקביעת השבת
|
חלק ניכר מפרשת השבוע, פרשת "אמור", מוקדש לדיני המועדים. וראה זה פלא: התורה פותחת ואומרת "מועדֵי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש, אלה הם מועדָי" - ועוברת לדבר דווקא על השבת. מסתיים הפסוק העוסק בשבת, ושוב כמעט אותה פתיחה: "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם". אם השבת היא חלק מהמועדים - מדוע חוזרת התורה על הכותרת לאחר הפסוק העוסק בשבת? ואם איננה חלק מהם - מה היא עושה בפרשה הזו?
תשובות רבות ניתנו לשאלה זו. חז"ל אמרו: "מה עניין שבת לפרשת מועדים? אלא ללמד שכל המחלל את המועדים מעלים עליו כאילו חילל את השבתות, והמקיים את המועדים - כאילו קיים את השבתות".
מדברי חכמינו במקורות רבים עולה תחושה ברורה של זלזול מסוים מצד המוני העם בחגים. בעוד השבת אסורה בכל מלאכה והעונש על חילולה הוא מיתה, בחגים הותרו מקצת המלאכות והעונש על חילולם קל יותר - מלקות בלבד. לאור זאת אנו רואים, שחז"ל החמירו יותר בדיני מוקצה דווקא בחגים, כדי להרחיק את האדם מן העבירה. ר' אלעזר המודעי אף הרחיק לכת באומרו, שהמבזה את המועדות - אין לו חלק לעולם הבא. האמירה שלפנינו הולכת באותו קו ומיועדת להדגיש את חשיבות החגים.
השוואה נוספת של חז"ל עוסקת באחד מפרטי הדינים של שבתות וחגים. על הפסוק בעשרת הדברות "זכור את יום השבת לקדשו" אמרו חכמינו, שמכאן מצוה לקדש על היין בכניסת השבת. והם ממשיכים: "אין לי אלא שבת, יום טוב מנין? תלמוד לומר: אלה מועדי ה'". כלומר: הכללת השבת בפרשת המועדים נועדה ללמדנו, שכשם שבשבת יש מצות קידוש - כך גם במועדים.
הרמב"ן מציג גם הוא השוואה בין השבת לחגים, אך כדי להבדיל ביניהם. לדעתו, הכנסת השבת לתוך פרשת המועדים נועדה להבהיר, שאם מועד חל בשבת - נאסרות בו כל המלאכות האסורות בשבת רגילה, ולא הותרו המלאכות המותרות במועדים החלים בימי חול. אך פירוש זה נראה דחוק, שכן התורה יכלה לומר זאת במפורש; ועובדה שחז"ל - המרבים מאוד ללמוד הלכה מסמיכות פרשיות ודיוקים בפסוקים - לא למדו בצורה כזו.
כיוון אחר בפרשנות מבקש להצביע דווקא על ההבדלים בין שבת לחגים. בשמו של הגאון מווילנא מובא פירוש מבריק, שגם אם אינו פשט - נעים לשומעו. התורה אומרת בפרשתנו: "ששת ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש, כל מלאכה לא תעשו, שבת היא לה' בכל מושבותיכם". אומר הגר"א: יש שישה ימים טובים בשנה בהם הותרו חלק מן המלאכות - ראש השנה (שמעיקר הדין הוא יום אחד), א' סוכות, שמיני עצרת, א' פסח, ז' פסח ושבועות. ישנו עוד מועד אחד, בו אסורה כל מלאכה בדיוק כמו בשבת - יום הכיפורים, המכונה בהמשך הפרשה "שבת שבתון". וזה בדיוק מה שאומרת התורה: בשישה ימים טובים מותרת עשיית מלאכה חלקית; היום השביעי הוא שבתון מוחלט.
|
|
ששת ימי בראשית מול קביעת האדם
|
|
ההבדל הבולט ביותר בין שבת לחגים הוא בצורת קביעתם. השבת נקבעה מששת ימי בראשית ותמיד נדע מתי תחול. קביעת המועדים תלויה בקידוש החודש בידי בית הדין, ובזמננו - בלוח שקבע הלל השני; בכל מקרה, הקביעה מסורה בידי בשר ודם.
אם נעיין היטב בפסוקים, נראה שהתורה עצמה מדגישה זאת. על השבת אומר ה': "מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש, אלה הם מועדָי" - המועדים שלי, שאני קבעתי. ואילו על החגים נאמר: "מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם" - אתם תקראו אותם, אתם תקבעו מתי יהיה זמנם.
כך מפרש ר' עובדיה מספורנו: "אחַר שדיבר בשבת שמועדה כבר נקבע [בששת ימי בראשית], כאומרם ז"ל: 'שבת הוא דקבעה אַנַפְשָה' [=שבת קובעת את עצמה], התחיל בעניין המועדות אשר מועדם הוא על-ידי קריאת בית דין, כמו שבא בקבלה [=בדברי חז"ל]: 'אתם' - אפילו שוגגין; 'אתם' - אפילו מזידין; 'אתם'- אפילו מוטעין".
דברי חז"ל שמביא הספורנו חריפים וחד-משמעיים ביותר. אפילו אם בית הדין יקבע במזיד את החגים שלא בזמנם, מחויבים לשמוע בקולם. וזה לא רק משום שאחרת ייווצר תוהו ובוהו, אלא גם ובעיקר משום שה' העניק להם את הסמכות הבלעדית לקדש חודשים, לעבר שנים וכך לקבוע מועדים.
ייתכן שאפשר להציע תוספת לכיוון פרשני זה, אשר תחזיר אותו לנקודות הדמיון שבין שבת לחגים. למרות שהשבת קבועה מששת ימי בראשית, גם בה יש לאדם מרווח תימרון וגם בה הוא יכול לקבוע זמנים. והנה שלושה מקרים כאלו.
הראשון והקבוע ביותר: תוספת שבת. השבת נמשכת כידוע 25 שעות, למרות שהיממה היא בת 24 שעות בלבד. הסיבה היא שכדי להוסיף מהחול על הקודש, להאריך את השבת ולהתרחק מסכנת חילולה, מוסיפים זמן לפני כניסתה ואחרי יציאתה. התוספת יכולה להגיע לכמה שעות, והדבר אף קורה בחו"ל כאשר כניסת השבת היא בשעת ערב מאוחרת (אפילו 21:30), אך קבלת שבת והקידוש והארוחה מתקיימים מוקדם יותר.
המקרה השני הוא שעון הקיץ. נכון שמבחינה אסטרונומית השבת לא משתנה, אך אנו מזיזים בצורה מלאכותית את השעה בה היא נכנסת ואת השעה בה היא יוצאת.
המקרה השלישי מעניין במיוחד. ההלכה פוסקת, שאם אדם תועה במדבר ומאבד את חשבון הימים, הוא סופר שישה ימים וביום השביעי קובע לעצמו שבת, ואחרי שבעה ימים - שבת נוספת. כך עליו לעשות עד שיגיע למקום יישוב ויחזור לקיים את השבת עם כל בית ישראל. הלכה זו יכולה להיות רלוונטית גם למי שמצוי למשל בשבי. כלומר: האדם מקבל את הסמכות לקבוע שבת בצורה שרירותית לחלוטין, תוך חיובו בשמירת היום שקבע, ומצד שני - בלא שיחטא אם יתברר בדיעבד שבעצם חילל את השבת האמיתית.
מהיכן הרשות לבני האדם להאריך את השבת, לקבוע את זמני כניסתה ויציאתה, ואף לקיים אותה ביום שיחפצו? אם השבת קבועה מששת ימי בראשית, האם ניסיון להתערב בה אינו דומה לניסיון להתערב בגובה הרקיע או בעומק היום? והתשובה: לא. בכך שהתורה הכלילה את השבת בין המועדים היא מרמזת לנו, שייתכנו מקרים בהם השבת תהיה במידה מסוימת דומה לאותם מועדים, בכך שגם בה תהיה התערבות של האדם.
|
|
| תאריך:
|
29/04/2010
|
|
|
עודכן:
|
29/04/2010
|
|
איתמר לוין
|
|
נשיא ארה"ב ברק אובמה פיספס ובגדול. הדרישה שלו להקפיא את הבנייה בשכונת רמת אשכול בירושלים, היא העיכוב הכי רציני שהוא היה יכול לדמיין לעצמו לנורמליזציה עם ערביי יהודה ושומרון.
|
|
|
|
|
קיימת דרך אחת בלבד להפוך נקודת שפל למקור השראה, להפוך אותה לסמל, למגר אותה תוך שימוש בכל ארסנל הכלים העומדים לרשותה של חברה. ארסנל זה כולל אמצעים חוקיים, אך עליו לכלול גם סמלים תרבותיים. הריסת חומת ברלין מסמלת את איחוד גרמניה, הריסת הבסטיליה את המהפכה הצרפתית. הריסת פרויקט הולילנד תסמל את הוקעתה הברורה והחדה של השחיתות הציבורית, של כל תקווה לעשיית רווחים מניצול לרעה של קשרי הון-שלטון.
|
|
|
|
|
לבוגי ובני, שלום. יש לכם רקורד של שומרי סף על זכויות העם היהודי בירושלים וביהודה ובשומרון, ועתיד מאות האלפים שביתם שם. הציבור הימני, נדהם ומתוסכל, השלים עם גזירת ההקפאה לא מעט בגלל הבטחתכם שהשיתוק הוא זמני בלבד. בישראל העייפה מבגידות ושקרים הצטיירתם, שלא כאחרים, כבעלי עקרונות ויושרה. אל נא תאכזבו גם אתם.
|
|
|
|
|
הנה כמה פנינים מדבריה של העיתונאית מיה בנגל במשדר "ערב חדש" מיום ג' 27.4.2010:
|
|
|
|
|
ה-18 לבּרִימֶר של בונפרטה 1 הוא יום מחטף השלטון על-ידי נפוליאון. תוך לילה אחד הוא פיזר את הפרלמנט והתקין תקנות שהעניקו לו בהמשך סמכויות של דיקטטור. כעת אנו עומדים בפני מחטף "18 לבּרִימֶר" של בנימין נתניהו. חברי המרכז מתבקשים לאשר את הפיכתו למעין אימפראטור, אשר לא יצטרך יותר להתחשב בתנאים של המנדט, אשר ציבור בוחרי הליכוד הפקיד בידו.
|
|
|
|
|
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
