יצאתי השבוע לסיור בדרום הר חברון, פיסת קרקע לא קטנה אך עלומה מעיני רוב הציבור הישראלי. עברתי בכביש המנהרות, הפוצע את הנוף הפסטורלי שידע ימים טובים יותר. חומת הבטון המזדקרת על הגבעות מהווה גורם זר המשנה את הטבע. נסעתי ב"דרך ההר", ועברתי את מקבץ הגגות האדומים של גוש עציון, ואת מחנה הפליטים אל-ערוב. בדרך אין כל שילוט לעשרות כפרים פלסטינים הפזורים מצידי הכביש, אלא רק להתנחלויות היהודיות. צריך להצדיק את ה"עובדה" שאל ארץ ריקה הגענו.
הכפר הפלסטיני זיף כולל ארבע שכונות, ועד לאחרונה היה ללא תוכנית מתאר. סוף-סוף התרצה המינהל האזרחי להכין לכפר - לא תוכנית מתאר, כנהוג ביישובים יהודיים, אלא תכנון חלקי בלבד. תוכנית זו תוחמת את השכונות ללא רצף טריטוריאלי וללא אפשרות להתרחבות עתידית, ומוציאה בכל אחת מהשכונות אל מחוץ לתכנון בתים, אדמות חקלאיות, ושכונה אחת שבה בית הספר היחיד באזור. לתושבים לא תהיה אפשרות לבנות בתים ומבנים חקלאיים. התושבים בזיף הם עובדי אדמה, וממנה הם מתפרנסים. התוכנית כורתת את הענף שעליו הם יושבים.
המשכתי בנסיעה והגעתי לחרבת אסטבול - ארבעה בתים רעועים ובית-ספר. מחצר בית הספר ניתן להשקיף על הוילות המפוארות של ההתנחלות פני חבר, ולמרגלותיהן הכפר בועב, על בתי הבטון העלובים שלו. איזה ניגוד משווע!
כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי ה' רַב-לָכֶם נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל חָמָס וָשֹׁד הָסִירוּ וּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲשׂוּ: יחזקאל, מ"ה; ט'.
בארץ האבות והאימהות, נשיאי ישראל חומסים ושודדים לאור יום, ומשפט וצדקה הפכו זה מכבר למילות גנאי.
ר' יהודה אומר כל שאין מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו לסטות. בבלי, קידושין כט.
באסטבול ממוקם בית הספר - שנבנה בהיתר המינהל האזרחי. התלמידים לומדים על-פי תוכנית הלימודים של הרשות הפלסטינית, והוא משרת את ילדי הכפרים בכל האזור. אלא שבית הספר נמצא מחוץ לתוואי התוכנית של הכפר זיף, ומנותק ממנו. כשלוש מאות וחמישים ילדים לומדים במקום, בארבע עשרה כיתות, עם בנים ובנות מכיתה א' ועד כיתה יוד. אחריה, הצעירים צריכים לכתת את רגליהם לעיר יאטה, הנמצאת בשטח A (באחריות הרשות הפלסטינית), כדי להמשיך ללמוד. הדרך המובילה לבית הספר רעועה, ורק רכב ארבע על ארבע יכול לעבור בה. לא מאפשרים לתושבים לסלול כביש אספלט לבית הספר.
"נלבישך שלמת בטון ומלט" הוא צו ליהודים בלבד. ב-2002 הטמינו
מתנחלים פצצה בשירותים בבית הספר, ומאז המינהל לא מאפשר לשפצו. תוכנית התכנון החלקית המוצעת לתושבים - שאותה הם מסרבים לקבל - היא להזיז את בית הספר מהמקום. האוכלוסייה בדרום הר חברון היא דלילה, רובה ענייה, ומתפרנסת מעבודת אדמה ורעיית צאן. קל להתנכל לה: להשתלט על אדמות, לבנות ללא היכר, לגרש וכולי.
המשכתי לנסוע דרומה. מימיני חוות מעון ומשמאלי כרמל. בתווך: אום-אל-חיר. משמעות השם בעברית "אם כל הטוב", אך לא תמצאו כל טוב במקום. חיים שם פליטים מ-1948, משוללי זכויות ואמצעים.
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס בראשית, ו';יא'.
כיהודיה וכאישה מאמינה, יש לי זיקה עמוקה ל"ארץ האבות והאמהות". אבותי ואימהותי חיו במקום זה בימי קדם, והם קבורים לא רחוק משם. אך עובדה זו לא מקנה לי זכות לחמוס ללא רחם את כבשת הרש, בשם אלוהים ובשם התורה. המציאות היום שונה! בארץ האבות והאימהות יושב עם אחר, הזכאי להיות ריבון על אדמתו, לחיות בכבוד ובחופש, להתפרנס, ולחנך את ילדיו על-פי ערכיו ומסורת אבותיו ואימותיו.
כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה ישעיהו, ס"א; ח'.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
