אתמול נפטר משה הירש, מאנשי נטורי קרתא ויועצו המיוחד לשעבר של הטרוריסט
יאסר ערפאת. אכן נאמר "בנפול אויביך אל תשמח" [משלי כ"ד, י"ז], אך למרות זאת זהו רגע בו חשוב לבדוק את תופעת הכת האנטי-ציונית הזו.
נטורי קרתא הינו גוף אשר חוזר וקורא להשמדת המדינה, נפגש עם אויביה הגדולים של מדינת ישראל, אינו מזדהה עם ימי הזיכרון לשואה ולחללי מלחמות ישראל (חללים שהגנו גם עליהם, למען קיומם וביטחונם), ופעם אחר פעם אינו מגנה פעולות טרור נגד מדינת ישראל, נהפוך הוא לפעמים הוא אף תומך בהן.
נשאלת השאלה - הכיצד?
כיצד אנו מאפשרים קיום קבוצות מסוג זה אשר מקבלות משאבים מהמדינה, אינן תורמות כהוא זה למדינה, נהנות מזכויות מפליגות ובו-זמנית קוראות ופועלות להשמדתה.
שוב מופיעה תופעת ההומאניות המופלגת שלנו שעולה לנו במחיר חוסר הדאגה העצמית כמדינה וחברה וסיכון קיומנו העתידי.
הייתה פועלת נכון מדינת ישראל אם כבר לפני שנים הייתה מטפלת במצב אבסורדי זה בכת ההזויה הזאת,אם ע"י שלילת זכויות מסוימות מאותם אנשים, אם ע"י פעילות משפטית נגד אותם אנשים המעוגנת על-פי חוק, ואם אף על-ידי גירוש מהמדינה במקרה הצורך.
אנחנו בתור מדינה המאוימת ביטחונית מכל עבריה על-ידי אויבים מחוץ אינה יכולה להתעלם מקיום קבוצה מסוג זה בתוכה, אל לנו להתעלם מאויבים מסוג זה הנטועים בתוכינו, דם מדמינו הקוראים להשמדתנו.
אך כשם שנאמר "מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו". למדינת ישראל אין את הפריבילגיה לחכות להריסתה וחורבנה יש לפעול בנושא ויפה שעת אחת קודם.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
